על ישראל לבחון בתבונה את מה שהתרחש לאחרונה בזירה הבינערבית בעניין התמורות בתימן. תוך זמן קצר, נוצר קונסנזוס בין שמונה מדינות ערביות שאליהן הצטרפו טורקיה ופקיסטן הגרעינית, כי יש להילחם נגד התפשטות האיסלאם השיעי הקנאי במדינות ערב ולעצור את גל ההתפשטות האירנית.
ערב הסעודית בהנהגת מלכה החדש סלמן בן עבד אלעזיז הובילה מתקפה אווירית נגד החות'ים הנתמכים על-ידי אירן שבה נטלו חלק 8 מדינות. סעודיה גם הכריזה כי 150 אלף מחייליה התייצבו על גבולה הארוך עם תימן ומוכנים לפלוש לתימן במקרה הצורך.
בשארם א-שייח' התכנסה פיסגה ערבית. הנושאים העיקריים שהיו על סדר יומה הם החדירה האירנית למדינות ערב, המלחמה בטרור של דאעש והסכם הגרעין עם אירן. כפי שאמר מזכ"ל הליגה הערבית נביל אלערבי, לראשונה בתולדות מדינות-ערב הייתה הסכמה להקמת כוח צבאי ערבי משותף.
התפתחות זו מחייבת את ישראל ללמוד את השלכותיה הצפויות ולהסיק ממנה מסקנות. זאת כשהיא מביאה בחשבון את האפשרות החמורה ביותר ולהתכונן לה. כך, אם יימשך הקיפאון בנושא הפלשתיני, צפויים לחצים על ישראל לא רק מצד הממשל האמריקני כפי שחוזים המשקיפים, אלא גם גלים של חרם כלכלי, גינויים ונסיונות לבודד אותנו בזירה הבינלאומית.
זה יכול להיות הרע במיעוטו לעומת האפשרות שמדינות ערב ישלפו נגד ישראל את האיום בכוח הצבאי המשותף שהן מתכוונות להקים. מיותר לציין שכוח כזה לא יכריע ולא יכופף את ישראל, אבל עלול להסב לה נזקים חמורים. ואומנם, עוד לפני שהוקם הכוח הערבי המשותף, כבר נשמעים ברחבי העולם הערבי קולות הקוראים להפעיל כוח זה כדי להביא פתרון לבעיה הפלשתינית.
דברים ברוח זו כלל
חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה בנאומו ב-27.3.2015: "הכוח הערבי המשותף חייב להתחיל את פעילותו בשחרור פלשתין. על הערבים לפתור את הבעיה הפלשתינית על-ידי הקמת קואליציה שתכלול את כל מרכיבי האזור" (עיתון "אל-חיאת" 28.3.15).
גם ג'יהאד אלחאזן כותב דברים ברוח זו ("אל-חיאת" 28.3.15): "אין אנו שואפים לפסגה ערבית שתטפל אך ורק במלחמה בטרור ותזניח בעיות אחרות, ובראשן הבעיה הפלשתינית. בעיה זו היא עדיין הבעיה מס' 1 שלנו".
ובראיון לתחנת הרדיו האמריקנית סוא (28.3.15) נשאלתי, אם ישראל אינה חוששת שכוח ערבי משותף כזה יופנה נגדה במקרה שיימשך הקיפאון במשא-ומתן עם הפלשתינים.
לעומת קולות מאיימים אלה, נשמעים גם קולות אחרים. כך, במסיבת העיתונאים בפסגת שארם, שאלה עיתונאית את מזכ"ל הליגה הערבית נביל אלערבי כיצד יענה כוח ההגנה הערבי שיוקם לנשיא הפלשתיני כשזה יבקש את מעורבות הכוח למען הבעיה הפלשתינית. המזכ"ל השיב כי: "הכוח יוקם כדי להילחם בארגוני הטרור. בנושא שהעלית, זו תהיה הכרזת מלחמה שמחייבת את החלטת המדינות הנוגעות בדבר".
אין זה מועיל לנו לנהוג מדיניות של בת יענה ולהכריז כי אין פרטנר בצד הפלשתיני ולפעול כאילו הבעיה אינה קיימת. היא אכן קיימת, והיא מחמירה ומסתבכת ככל שהזמן נוקף. על ישראל אפוא, לפתוח אופק מדיני, לצאת ביוזמה, להציע משהו, ליצור תקווה. אין זה אומר שהצד הפלשתיני ייענה מיד. זאת משום שממשלתו של מחמוד עבאס היא ממשלת שיתוק, בגלל הקרע הבלתי ניתן לאיחוי בינה לבין חמאס המניף את דגל ריסוקה של מדינת ישראל.
אפילו המרכז-שמאל בישראל מכיר בכך שאין נראית באופק הקרוב אפשרות של פתרון. את זה אמר גם
גלעד שר שהיה שליחו של
אהוד ברק למו"מ עם הרשות הפלשתינית בנאומו בכנס השנתי של "המכון למחקרי ביטחון לאומי" בפברואר 2015. למרות זאת, יוזמה ישראלית כזאת תרפה מהלחץ הבינלאומי המופעל נגדנו, ובעיקר הלחץ של הממשל האמריקני.
ביוזמה המיוחלת לא יהיה משום ויתור על עקרונותיה של ישראל להבטחת קיומה ובטחונה. אלה אינם תנאים מוקדמים, אלא עמדות בסיסיות:
- ישראל מדינה יהודית, כפי שקבעו החלטות האו"מ מ-1947.
- ירושלים עיר של שלש דתות - מאוחדת.
- נוכחות של צה"ל בבקעת הירדן כדי לוודא את אי-הפיכתם של יהודה ושומרון לחמאסטן. הדעת נותנת שזהו גם אינטרס של הרשות הפלשתינית. גם דוברים פלשתינים אומרים זאת.
- מדינה פלשתינית מפורזת מנשק התקפי, כי אין לה צורך בנשק כזה, ואין כוונות כלשהן לתקוף אותה.
- גבולות ביטחון המבוססים על אי-חזרה לקווי הפסקת האש של 1948. יש לציין שאלה אינם גבולות אלא קווי הפסקת האש.
- המשך התיאום הביטחוני עם הרשות הפלשתינית.
- פתרון צודק לבעיית הפליטים, ללא אפשרות של ליישבם בשטחים שבריבונות מדינת-ישראל.
- סיוע ישראלי ובינלאומי לרשות הפלשתינית כדי לחזק את ההסכם שיושג.
בבר-אילן היה נאום, ואילו כאן מדובר ביוזמה, שבטרם תוכרז תנהל ישראל שיחות עם המעצמות במגמה לגייס תמיכה בה.
אין לצפות כי הצד הפלשתיני ימהר לקבל את היוזמה. אך יוזמה כזאת תפחית את הלחצים הבינלאומיים ואת בידודה של ישראל ותשים קץ לניסיונות להכתיב לה פתרונות כפויים, כדוגמת ההצעה הצרפתית למועצת הביטחון, ותעביר את הכדור למגרש הפלשתיני.
