מול חוף ימה של נתניה ממש בסמוך לאנדרטה לזכר חיילי חיל החימוש שנפלו ב מלחמות ישראל מתנוסס עוד מונומנט. מפואר יותר, הרבה יותר מזה שבסמוך לו, צורתו הגרנדיוזית זרה במקצת בנוף הישראלי הים תיכוני.
האנדרטה, אשר הוקמה, באמצעות החברה לפיתוח ולתיירות נתניה (חל"ת) מהווה מחווה של הצדעה לחיילי וחללי הצבא האדום שחירפו נפשם במלחמה הנוראה ההיא - מלחמת העולם השנייה, אשר גבתה את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם ובהם 6 מיליון יהודים. הקמתה של האנדרטה התאפשרה הודות למימון משותף של קרן היסוד, הקונגרס הרוסי- יהודי, בראשותו של וכן עיריית נתניה והיא צפויה להוות אתר עלייה לרגל, בעיקר בקרב יוצאי בריה"מ לשעבר.
כשביקרתי בפעם הראשונה במקום מיד עלתה שאלה במוחי: tם הוחלט על יד מדינת ישראל להקים אתר זיכרון לאילו שלחמו בנאצים למה רק חילי הצבא האדום זוכים לכבוד הזה? למה למשל אין שום tזכור רשמי לחיילים אנגלים, אוסטרלים, ניו-זילנדים, דרום אפריקנים, הודים, פולנים, צרפתים אמריקנים וקנדים, פולנים? לאילו שבגופם הגנו בן היתר על המקום שבו אנחנו גרים כיום, על ארץ ישראל.
ידוע שמיתולוגית המלחמה הסובייטית נוטה לזלזל בתרומתם של בעלות הברית המערביות לניצחון על גרמניה הנאצית ובעלי בריתה. למרות שחיילי המדינות המערביות החלו לשפוך את דמם כדי לעצור את חיילי הוורמכט עוד בימים שחיילי הצבא האדום או נקוו"ד היו עסוקים בלחסל קצינים שבויים, פולנים, רומנים ובלטים, ולשפוך את דמה של פינלנד תוך ביצועה ההסכם חלוקת אירופה שסטלין חתם עם היטלר.
הניצחון הראשון על vחיה הנאצית לא היה בקרב על מוסקבה אלt בקרב על ברhטינה, כשחבורה קטנה ואמיצה של טייסי הוד מלכותה, בשיתוף טייסים מתנדבים מ-20 מדינות שברה את חיל-האוויר הגרמני האימתני. בזמן שסטלין רקד וולס עם היטלר והתחרה בו במי רוצח יותר בני אדם, בערו ערי בריטניה ואזרחיה נהרגו ונפצעו מפצצות שהטילו אליהם טייסו של גרינג.. תושבי הממלכה המאוחדת לא נשברו ולא הסכימו לחתום ברית עם הסטן גם בימים שמבחינה הצבאית לפחות, מצבם היה קשה ביותר.
תחילה על ארץ ישראל מאיים מסולני. בחלוקת העבודה בין הפשיסטים, האיטלקים והגרמנים המזרח התיכון היה שלל של האימפריה הרומית החדשה. ביולי 1940 חיל אוויר האיטלקי מפציץ את חיפה, נהרגים כמה עשרות אנשים. כמה ימים לאחר מכן פצצות נופלות על תל אביב. 140 איש נהרגים. לישוב היהודי בארץ ישראל באותם הימים היו יחסים קשים עם הבריטים. הבריטים שפחדו ממרד ערבי בזמן המלחמה, הגבילו את מכסות עליית היהודים, לארץ ישראל ומנעו בכך ממאות אלפים להינצל ממחנות הריכוז. אך הנהגת הישוב הבינה שהמלחמה בנאצים קודמת לכול. בסוף שנת 1939, הכריזו המוסדות הלאומיים של היישוב היהודי על מפקד שיביע את נכונות היישוב להתגייס למלחמה באויב הגרמני. 40,000 צעירים התייצבו במפקד והביעו נכונות להצטרף מיד לצבא הבריטי ולהילחם בשורותיו - תחת דגל עברי. משה שרת (אז - משה שרתוק), ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, הוא שיזם את התוכנית לגיוס המוני לצבא הבריטי. תחילה הקצינים הבריטים בארץ ישראל לא נלהבו מהרעיון. הם פחדו לחמש ולאמן כול כך הרבה יהודים שעלולים להפנות את הנשק נגדם בסוף המלחמה.
בקיץ 1941 הסתיימו הספקות, הצבא הגרמני תקף את ברית המועצות והיה במדבר המערבי בדרכו לכיבוש תעלת סואץ - עורק החיים של האימפריה הבריטית. בארץ ישראל התעוררה מחדש התביעה להתגייס, בצורה המונית, לצבא הבריטי. וכך הכריזו המוסדות הלאומיים על צו גיוס של רווקים מגיל 20 עד 30 ונקטו אמצעים נגד המשתמטים ממילוי הצו. היו היסוסים בקרב חייבי הגיוס, בין השאר, בקרב הציבור הדתי, שבדרך כלל נרתע מצבאיות והכיר את הבעיות הכרוכות בשירות בצבא זר. ממש כמו שהם נוהגים היום.
הבריטים גם חמשו ואימנו את הפלמ"ח, הם הביאו לכאן קצין קומדו בשם אורט וינגייט כדי שילמד את היהודים להילחם במידה וחיילי הוד מלכותה יהדפו מהארץ. מושה דיין איבד עין במבצע של הפלמ"ח והבריטים בסוריה, כדי לכבוש אותה מידי צרפתים הבוגדניים. לוחמי הפלמ"ח היו הבסיס האנושי שאליו הוקם צהל והם אילו שהדפו את הערבים ב-1948 וינגייט (ידיד ישראל גדול) נהרג בבורמה במרץ 1944 ממש קרוב לסיום המלחמה.
עזר ויצמן שהיה טייס בחיל-האוויר הבריטי, הקים את חיל-האוויר הישראלי.
כשלוש מיליון חיילי בעלות הברית נהרגו כדי לעצור את הנאצים ובני בריתם. כ-250 אלף נהרגו או נפצעו בזמן שהגנו בין היתר על ארץ ישראל. חלקם קבורים כאן בבתי הקברות של הצבא הבריטי במדינת ישראל. יש בינם נוצרים ויהודים, מוסלמים ובודהיסטים והינדים, קטולים, פרוטסטנטים ואורתודוקסים שבאו מ-15 מדינות מ-4 יבשות ואיבדו את חיים כדי שאנחנו נוכל לחיות.
לא מגיע להם אנדרטה? לא נרצה להצדיע גם להם? או שאולי אנחנו בברית המועצות?
נ.ב לפני כמה שנים נתבקשתי יחד עם שני קולגות שלי להכין כתבת טלוויזיה עבור אחד הערוצים הרוסים, בנושא איך חוגגים 9 במאי בישראל. ביקשתי מהמפיק המצוין שלנו, אנדי יפימוביץ, למצוא שני וטרנים. אחד שלחם בצבא האדום בסטלינגרד, ואחד שלחם עם הבריטים במדבר המערבי . התמזל מזלנו ושנהם תושבי באר שבע ואפילו חברים טובים. בזמן המלחמה הם נלחמו באותו אויב עשרות קילומטרים אחד מהשני, אחד בקור המקפיא של סטלינגרד ואחד בחום של חמישים מעלות במדבר המערבי. "במלחמה" הם אומרים בכלל בכלל לא שמענו על הקרב שהשני השתתף בו. כול אחד היה עסוק במלחמה שלו. בסוף אחרי המון שנים נפגשים שני היהודים הללו במדינת ישראל. בבאר שבע. "אני כול כך שמח שהם באו", אומר אשר, הווטרן של הצבא הבריטי, "סוף-סוף יש עם מי לחגוג את הניצחון". כי אנחנו מארץ ישראל היינו כל כך מעט, ועם השנים לא נשאר לי עם מי לחגוג."חג שמח לכול אילו שלחמו בנאצים באותם השנים ונשארו בחיים. כבוד וזיכרון לאילו שנפלו בכול החזיתות.
יהיה זכרם ברוך.
