לגירושין יש השלכות רבות ולא פשוטות על חיי בני הזוג הנפרדים. בצד פירוק המשפחה, הטראומה הנפשית וניפוץ התקוות, עוברים המתגרשים גם טלטלה כלכלית קשה. שלא כבעבר, כאשר בני הזוג נהגו לשאת יחדיו בנטל עלויות הדיור, המזון, הבריאות, חינוך הילדים, התחבורה, ההוצאות השוטפות וכיוצא באלה, הרי שלאחר הפרידה כל אחד מהם נוחת במציאות כלכלית שבה הוא נאלץ לעמוד בהוצאות הרבות בכוחות עצמו. לכך לעתים מתווספת הוצאה נכבדה של עלויות ניהול הליך הגירושין.
לאחר הגירושין הוצאות המחיה נותרות לרוב כפי שהיו (יש לממן בנפרד עלות מגורים והילדים עדיין צריכים לאכול, להתלבש, לפקוד את הגנים ובתי הספר), אך בגלל הפרידה ההכנסות פוחתות, משום שאין קופה משותפת שאליה בני הזוג מזרימים הכנסותיהם.
אחת ההוצאות הכבדות והחשובות שנוצרת עם הפירוד אצל המתגרש היא חובת האב בתשלום מזונות ילדיו. דמי המזונות הם הוצאה עצומה בהיקף של אלפי שקלים מדי חודש, וככל שלבני הזוג נולדו יותר ילדים, עולה שיעור המזונות. סכום המזונות הכולל שאב מחויב לשלם לילדיו עד לבגרותם יכול להצטבר למאות אלפי שקלים.
לא כולם מסוגלים לעמוד באילוצים שכאלה, ואבות הכושלים בתשלום מזונות ילדיהם הקטינים צוברים לעתים חובות מזונות משמעותיים. יש לכך סיבות מגוונות: גם אם האב רוצה לדאוג לכלכלת ילדיו ומנסה בכל מאודו לעמוד במשטר תשלום המזונות, לפעמים בשל הוצאות משק-בית נפרד לא נותר בידו די כסף לתשלום המזונות. אך לא חסרים גם אבות שמתוך רגשי נקם כלפי גרושותיהם, מסרבים לשלם מזונות לילדיהם.
כך או כך, התוצאה היא אחת: לחובת האב שנמנע משך שנים מתשלום מזונות מצטבר חוב אדיר, שלאחר צירוף הפרשי ריבית והצמדה יכול לתפוח למיליוני שקלים. החוב אינו מתאדה גם בחלוף שנים רבות לאחר הפיכת הילדים לבגירים, הוא מוסיף לרבוץ על האב וניתן לגבייה בהוצאה לפועל.
חוב מזונות גדול עלול להביא את החייב למצב של נואשות וחדלות פירעון. דיני פשיטת הרגל מכירים באפשרות של מתן הפטר לחייב מחובותיו בנסיבות שבהן הוא צבר את חובותיו אגב התנהלות כלכלית תמת לב וסבירה, וכאשר לא מסתמנת כל אפשרות מעשית לגביית החוב. נפסק, כי מתן אפשרות לפשיטת רגל "הוא מטבעו חסד, בעל היבטים חברתיים ואנושיים... כאשר חברה מתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב".
אך שונה המצב כשמדובר בחובות מזונות. מטעמים מובנים, הדין רואה בחומרה יתרה הימנעות מתשלום מזונות ילדים, והוא מבקש להרתיע מכך באמצעות התפיסה העקרונית לפיה חוב מזונות אינו ניתן למחיקה בהליכים של פשיטת רגל ועליו לרדוף את החייב לנצח.
זהו אפוא הכלל, וטוב שכך: מי שמשתמט מתשלום מזונות ילדיו הקטינים, ככלל אינו ראוי לחסד שמעניקים דיני פשיטת הרגל. אך בצד הכלל עומד חריג, ובהתאם לדין בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים, בית המשפט רשאי לתת הפטר גם מחוב שמקורו במזונות. במשך השנים בתי המשפט פירשו את החריג בצמצום, ורק במקרים בודדים שבהם הוצגו נסיבות ייחודיות וקיצוניות, הורו להפטיר חייבים מחוב מזונות.
לאחרונה הגיע לפתחו של בית המשפט העליון מקרה הבוחן מהן אותן נסיבות חריגות שיכולות להצדיק מתן הפטר. ב', היום בן 77, נפרד מאשתו לפני 44 שנים. ב' לא שילם מזונות לאשתו ולבתו, ולאחר פניית האישה לבית המשפט ניתן נגדו פסק דין מחייב. אלא שבחלוף שנתיים ב' ברח לאוסטרליה ושהה שם במשך 20 שנים. ב' לא שילם מזונות, והאישה והבת פתחו נגדו בהליכי הוצאה לפועל.
עם השנים תפח החוב ל-3 מיליון שקל, ובשנת 2001, לאחר חזרת ב' לישראל ובהיותו אדם מבוגר, חולה וחסר כל יכולת ממשית להחזיר את החוב, פנה לבית המשפט בבקשה להכריז עליו כפושט רגל. בית המשפט המחוזי שפט את ב' לחסד, וראה בנסיבות להפטירו מחוב המזונות.
השופטת
תמר אברהמי נימקה את החלטתה - החריגה, יש לומר - בגילו המופלג של ב', בבריאותו הלקויה, בעובדה שהליכי פשיטת הרגל בעניינו ארכו 12 שנים, ברמת החיים הצנועה שבה הוא חי כיום ובמצבו הכלכלי הנוכחי, בהישענותו אך על המוסד לביטוח לאומי, בעובדה שבעבר הגרושה והבת גבו מ-ב' סכומים נכבדים באמצעות מימוש נכסיו ובכך שחלפו שנים רבות מעת שהייתה הבת לבגירה (כיום היא בת 46).
הנשים לא שבעו נחת מפסק הדין וערערו לעליון, אך הערעור נדחה (3.5.15). השופטת
אסתר חיות אומנם גינתה את התנהלותו של ב', אך אישרה את פסק הדין של המחוזי מנימוקיו. אין בידי ב' נכסים שמהם ניתן להיפרע ומדובר בקשיש שלא צפוי שינוי ביכולתו לפרוע את החוב בעתיד, הסבירה השופטת חיות, ודחתה את הערעור תוך שקבעה שהפרשה בנסיבותיה אכן נופלת לאחד המקרים החריגים בדיני פשיטת הרגל שמצדיקים מתן הפטר מחוב מזונות.
