בואו נניח ש
רונאל פישר מעולם לא התכוון לשחד אף אחד במשטרה. בואו נניח - כפי שפישר עצמו טען בנוגע ל
אלון חסן - שהוא סיפר ללקוחותיו סיפורי בדים כדי שישלמו לו. בואו נניח ש
ערן מלכה לא קיבל אף פרוטה ושלא התכוון לקבל אף פרוטה. בקיצור: בואו נניח שלא היה שוחד וגם לא אבק שוחד. ועדיין, פרשת רונאל פישר צריכה לעורר חלחלה בלב כולנו. למה? - כי אנשים רציניים האמינו ש
יכול להיות שוחד.
תראו מי מעורב כאן.
עפר נמרודי - מנכ"ל חברת אחזקות ששווייה 400 מיליון שקל;
שי ברס - מי שניהל שתיים מחברות התשתית הגדולות בישראל, נתיבי איילון ונתיבי ישראל; אלון חסן - האיש החזק ביותר בנמל אשדוד;
יאיר ביטון - מגדולי הקבלנים בירושלים. על-פי כתב האישום, הם (ואחרים) האמינו כאשר פישר אמר להם שתמורת שוחד - הוא יוכל להשיג עבורם מהמשטרה מידע וגם לסגור תיקים נגדם.
נאמר זאת שוב: אנשים מנוסים ומיושבים, שכבר ראו כמה וכמה דברים בימי חייהם, שמכירים היטב את הזירה הישראלית - הם האמינו שאפשר לסדר עניינים במשטרת ישראל תמורת שוחד. ולא סתם במשטרת ישראל, אלא בעילית שבעילית - ביחידה להב 433, זו שצמרת המשטרה אוהבת לכנות "ה-FBI של ישראל". היחידה שבה מתרכזים מיטב חוקריה של המשטרה, היחידה המופקדת על החקירות הרגישות ביותר והסבוכות ביותר, היחידה שמובילה את המלחמה בשחיתות ובפשיעה המאורגנת.
זה הדבר הגרוע ביותר בכל הפרשה. הרבה יותר גרוע מאשר שוחד בפועל, שזה כמובן איום ונורא. הרבה יותר גרוע מאשר קצין משטרה מושחת, שזה כמובן איום ונורא. אומרים לאנשים בכירים ששוחד יסדיר להם עניינים בלהב 433 - והם לא נופלים מהכסא. אומרים להם שבשוחד אפשר לקנות קציני משטרה - והם לא אומרים "לא יכול להיות".
מה זה מלמד אותנו? שבישראל של 2014, התדמית של המשטרה בכלל ושל להב 433 הייתה כזו, שאנשים מן היישוב האמינו שאפשר לקנות אותן. אולי לא צריך להתפלא, לנוכח העובדה שמפקד היחידה לשעבר, ניצב
מנשה ארביב, חשוד בקבלת שוחד. אולי לא צריך להתפלא, לנוכח מערכת היחסים המאוד-בעייתית בין ראש יאח"ה, תת-ניצב
אפרים ברכה, לבין הרב
יאשיהו פינטו. אולי לא צריך להתפלא, אבל צריך - ועוד איך צריך - להתמלא חרדה.
תראו להיכן הובילו בכירי המשטרה את הארגון: למקום בו דיבורים על שוחד למיטב חוקריה מתקבלים בהבנה ואולי אפילו בטבעיות. בעבר דיברו מדי פעם על זה שאפשר להשפיע על חוקרים בכל מיני לחצים, רמיזות וטובות הנאה קטנות. אבל זה כמעט ולא הוכח בפועל, ובוודאי שלא בדרגים כל כך בכירים. ועוד יותר חשוב: מעולם לא דיברו בהקשר הזה על כסף, על השוחד המושחת ביותר והמסריח ביותר.
בהיבט הרוחב מובן מאוד חשוב האם פישר, מלכה,
רות דוד ואחרים יורשעו בפרשה הזאת. אבל הרבה יותר חשוב לנקות את האורוות בצורה כזו, שאיש לא יחשוב שעם משטרת ישראל אפשר אפילו להתחיל לחשוב על גניבת סוסים.
הניקוי הזה צריך להיעשות בעת ובעונה אחת מלמעלה ומלמטה, מימין ומשמאל, מהגובה ומהעומק. הוא צריך להתחיל במדיניות ברורה של אפס סובלנות לשוטרים שעוברים על החוק, על כל חוק, ולא משנה מה הנסיבות. הוא צריך לבוא לידי ביטוי במינוי של מפכ"ל הכי נקי כפיים שאפשר למצוא, שיציב את טוהר המידות בראש סדר היום שלו. הוא צריך להתמשך ללא הגבלה של זמן, תוך הטמעה של תרבות ארגונית ברורה ואכיפה חסרת פשרות.
אם הצעדים הללו לא ייעשו, יהיו לנו עוד הרבה ערן מלכה ועוד הרבה אלון חסן ועוד הרבה רונאל פישר: אלו שאפשר יהיה לשחד, אלו שיהיו מוכנים לשחד ואלו שיתווכו בשוחד. אם הצעדים הללו לא ייעשו, פרשת רונאל פישר תהיה עוד ציון דרך בהתדרדרותה של ישראל למעמד של מדינה פורעת חוק. לעומת זאת, אם הצעדים הללו ייעשו, נוכל להסתכל על הפרשה כנקודת מפנה שממנה והלאה נקבל את המשטרה שאנו ראויים לה ושהיא ראויה לעצמה: ישרה, הגונה ושומרת חוק.
