יש לי תחושה עמומה שפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת
הולילנד בושש להגיע, כיוון ששופטי בית המשפט העליון לא ממש משתגעים על פסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי,
דוד רוזן, בפרשה.
הכוונה במיוחד לחלק בפסק הדין הנוגע ל
אהוד אולמרט, שנדון לשש שנות מאסר על נטילת שוחד.
שופטי העליון, שכידוע בתוך עמם הם יושבים, ראו כיצד נישא השופט רוזן על גלי אהדה ציבורית - עד שכמעט שכח שמשפט אמור להתנהל על-פי כללי פרוצדורה ודיני ראיות.
אתה קורא שוב ושוב את נימוקי הרשעת אולמרט בלקיחת שוחד - בכך שאחיו יוסי קיבל את הכסף - ואתה מנחש ששופטי העליון מתקשים להפיק אמירה קוהרנטית שתתמוך במסקנותיו של בית המשפט המחוזי בנקודה הקריטית הזו.
העובדה שלפרקליטיו של אולמרט לא ניתנה הזדמנות לחקירה נגדית של עד המדינה
שמואל דכנר, שנפטר רגע לפני החקירה - עובדה מכרעת זו מאיימת באופן ממשי להחדיר ספק סביר אל תוך מארג הראיות שהביאו להרשעת אולמרט בעניין הקשור עם אחיו יוסי, ומכל מקום ניתן למצוא שופט עליון כזה או אחר, שיתקשה לדלג מעל המשוכה הזו.
אלא שבית המשפט העליון שכנראה איבד משהו מביטחונו העצמי, חושש מן הסתם להעביר ביקורת נוקבת מדי על השופט רוזן - פן יסתבך עם כמה עיתונאים שהעלו את השופט רוזן למדרגת גיבור תרבות.
דבר אחד בטוח: אם יהיה שופט אחד מתוך חמשת שופטי העליון שיזכה את אולמרט - פסק הדין המזכה יהיה זה שיתפוס את הכותרות, ויתדלק כהוגן בקשה מצד אולמרט לדיון נוסף.
ומכל מקום, היה ושופט אחד יזכה את אולמרט - אפשר לסמוך על אולמרט שהוא כבר ישכנע אותנו שהוא זכאי, ורק עקב חוסר מזל הוא נפל קורבן להרכב מקרי של שופטים.
