שרים בכירים בממשלת ישראל לא הסתירו את דעתם ערב הבחירות, כי הם עומדים לעשות סדר בבית המשפט העליון. מי שסחט מראש הממשלה את המינוי של השרה החדשה למשרד המשפטים אומר זאת בגלוי. אותו ימין, שקיבל מנדט מהעם להרכיב ממשלה, מבקש את כפיפות בית המשפט העליון לשררה השלטונית ולפגוע בעצמאותה של הרשות השופטת.
מערכת השלטון מאותתת לבית המשפט העליון, שהוא אינו יכול לבטל החלטה שהתקבלה ברשות אחרת. אני מבקש להסב את תשומת לב המבקשים לפגוע בבית המשפט העליון לפרשיה אחת בהיסטוריה הקצרה של ישראל, כיצד החלטה של בית משפט עליון לבטל הוראה דורסנית של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, עשתה צדק לא רק עם אזרח שנפגע, אלא הניחה אבן פינה לסכר נגד כל מי שישתמש בשלטון לרמוס ערכי יסוד של אדם, במקרה שלנו הזכות לעבודה.
חבל שאנשים אינטלגנטים ומשכילים כמו
יריב לוין, שכחו את הסעד המשפטי, שהגיש בית המשפט העליון לאביו של חבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה שייב, כאשר פסל החלטה, שמאחוריה עמד ראש ממשלת ישראל. למרבה הצער, פוטר אביו של חבר הכנסת ממשרת הוראה בראשית שנות ה-50 עקב פעולה לא דמוקרטית של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, שפעל כשר ביטחון. כראש ממשלה ושר ביטחון, הוא נטל על עצמו זכות לפטרו מעבודת הוראה עקב דעותיו. ראה עצמו ריבון כראש הרשות המבצעת הנהנה מאימון של הרוב ברשות המחוקקת וסבר, שאין לרשות שיפוטית לדון בהחלטתו.
עיתון הצהריים "הדור" (עיתון של מפא"י) ומאמר ראשי בעיתון "דבר" טענו, שאין לבית המשפט העליון זכות לדון בהחלטה של הרשות המבצעת. לטענתם, במקרה שלנו ראש הממשלה זכה לאימון של הרוב בכנסת ישראל, שבחרה בו לתפקיד ראש ממשלה, ואסור לבית משפט להתערב בהחלטות הריבון הנבחר.
דוד בן-גוריון נאמן לגישה הלא דמוקרטית "חוץ מחרות ומק"י" לא הוסיף נקודת אור בתולדות הדמוקרטיה הצעירה שלנו. הוא היה מעורב אישית בדרישה לפסול את ד"ר ישראל אלדד (שייב) מלשמש בתפקיד מורה לתנ"ך בבית-ספר תיכון.
דוד בן-גוריון שר ביטחון כתב מכתב למשרד החינוך ותבע מהנהלת המשרד למנוע את העסקתו של המורה ד"ר ישראל אלדד (שייב) כמורה בבית הספר התיכון. משרד החינוך לא התחשב בעובדה, שד"ר ישראל אלדד הוא איש אשכולות ומורה מאוד מוערך לתנ"ך. למרבה הצער, משרד החינוך התגמד, הגם שידע שביסוד התביעה - הלא חוקית של ראש הממשלה ושר הביטחון - ישנה ההסתייגות של בן-גוריון מעובדת היות ד"ר ישראל אלדד בעברו אחד משלושת ראשי הלח"י, כשהשניים הנוספים הם:
יצחק שמיר ופרידמן ילין מור. כן נוספה הסתייגות של בן-גוריון מהיות ד"ר ישראל אלדד נושא הרעיון של "מלכות ישראל השלישית". וכדי שיהיה כיסוי להתערבות של שר ביטחון בנושאי חינוך, הוא הכניס כביכול ראייה להסתה נגד צה"ל, שבית המשפט דחה אותה מכל וכל. ואפשר להוסיף שהוא זרק את הראייה הזו לפח האשפה.
פרופ' שייב בא אל בית משפט לפני 60 שנה וביקש סעד לנוכח פגיעה ישירה בו מצד ראש ממשלת ישראל, העומד בראש הרשות המבצעת וזוכה לאימון של הרוב ברשות המחוקקת, פרופ' שייב התריע נגד פגיעה קשה בלתי נסבלת בפרנסתו והתנכלות קשה לבני משפחתו, בג"ץ הגיש את מלוא הסעד המבוקש ונזף בראש הממשלה ושר הביטחון. כן הורה הבג"ץ למשרד החינוך להחזיר מייד את ד"ר ישראל אלדד לעבודתו.
לפנינו מקרה קלאסי כיצד בג"ץ מגיש סעד לאזרח החש, שרשות בעלת סמכויות מחליטה החלטות הפוגעות בו, ולמעשה פוגעת בחופש המחשבה של אזרחי המדינה, המאוימים בפיטורים רק בשל דעותיהם. "חטאו" של ד"ר ישראל אלדד הייתה אידיאולוגיה, לה היה נאמן. בג"ץ דחה את התביעה של דוד בן-גוריון לפטר אדם בשל דעתו, ונזף במשרד החינוך על תפקידו המגוחך כקבלן ביצוע מכוער של שר הביטחון.
כאשר העלה תופיק טובי מהמפלגה הקומניסטית את התביעה למנוע את פיטורי המורה ישראל אלדד בגלל דעותיו הפוליטיות, הכנסת הסירה את ההצעה מסדר היום. היחידים שתמכו בהצעה של תופיק טובי היו נציגי "חרות" ו"מק"י". נציגי הפרקליטות טענו בבית המשפט, שאין מקום לכך שבג"ץ יבטל החלטה של ריבון שזכה לאימון הרשות המחוקקת.
בפסק הדין בעניינו של אביו של פרופ' אלדד נוצקו יסודות שלטון חוק בישראל. הפרקליטות יצאה חבולה. גובשה זכות היסוד ל
חופש העיסוק. פרופ' אלדד חזר לעבודת ההוראה בגימנסיה הרצליה ובבית-הספר התיכון למסחר פיטמן ברחוב אחד העם. במרוצת הזמן לימד בטכניון במסגרת תוכנית ללימודים הומאניים לסטודנטים למדעים מדויקים.
ולסיום הערה אישית. אני שייך לקוטב רעיוני מנוגד לחלוטין לכל מה שמייצג ד"ר ישראל אלדד. אבל כל פעם שיצא לי לשמוע הרצאה שלו בתנ"ך, זו הייתה חוויה של העשרה תרבותית, שאי-אפשר היה שלא לקחת אותה איתך שנים רבות.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
