להתמודד עם ברק לא כל אחד מוכן. זוכרים אותו מלאך אנרגטי בלבן עומד על גרם מטוס סבנה, מנפנף אקדח ברטה, ממחיש לעולם מי פה חבר אמיתי לאבו-ג'ילדה אגדי, בעל עין אחת בלבד, שרואה הכל. עוד מעט גם האגדי יצא מתוך בית הנתיבות ויצעד בגאווה לעבר התקרית שהתפוגגה. חאלס וזהו. גיבורי הזבנג, מה?
את תפיסת העולם המכונה 'חצי נחמה' - אותה אני מייחס לאסטרטג הגאוני
אהוד ברק - הטיב לתאר העיתונאי
אראל סג"ל שכתב פעם במעריב בהקשר שונה: "לי נדמה שאם אחד העם היה כותב בימינו את 'חצי נחמה' אזי (מר...) ושוחריו בעיתונות הישראלית היו עונים לו: 'בעיקרון אתה צודק, אבל תהיה חכם. אם מאשימים אותנו בשתיית דם ילדים נוצרים, כדאי להפסיק את השימוש ברסק עגבניות, בקטשופ ובמיץ פטל. אתה יודע, נגבש אסטרטגיה להכיל את השנאה'". דברים אלה מסכמים, לדעתי, את התובנה של גנרל אהוד ברק. טוב, הוא גם מפרק שעונים, חצי נחמה. אדונו היה מפרק אתרים ארכיאולוגים שלמים...
בואו נתחיל מהנסיגה (אולי בריחה) של צה"ל מלבנון. אנסה לסכם את נימוקיו של אהוד בעד ברק הנסיגה, כי לא היו לו נימוקים נגדה.
1. כ-25 הרוגים מדי שנה, בממוצע.
ברק נחשב בעיני עצמו ובעיני חבריו מושיע ומציל לאומי כי השכיל להסיג את הצבא לאחור, אל הגבול, למנוע את מותם הממוצע של 25 אנשי צבא מדי שנה. אבל זה לא הישג שלו - זה הישג של 4 אימהות שרדפו את צה"ל, את ה
ממשלה ואת עם ישראל. להן עזרה התקשורת, אותה תקשורת ידוענית ששפטה גם את שר הביטחון אריק שרון וממשלת בגין (חס וחלילה – לא תגידו ממשלת ישראל) והחליטה, בגיבוי מלא של מר פרס, כי הם אשמים ב'טבח סברה ושתילה'. האו"ם והעולם צהלו בשושן, הסכימו מיד, וכל היהודים בשמחה וריקודים, למה לא, העולם סופ-סוף איתם ובעדם. זה תהליך היסטורי מוכר וממוחזר: האו"ם והעולם המערבי יסכימו להטיל רפש על יהודים וישראל אפילו אם יאלצו לייבא אותו מהפרוטוקולים של זקני ציון. ברק יעשה בלהטיו להיכנע גם לאימהות - כדי להכיל כמה שיותר.
בכל שנה נהרגים על כבישי ישראל, בעזרת אותו ממוצע, כ-400 בני אדם ועלות התאונות השנתית נאמדת ב - 15 מיליארד שקל. ממש מלחמה. אף אם לא יוצאת מגדרה נגדה. האו"ם לא מתייחס לכך כי זה לא פוליטי ואינו מכוון במיוחד נגד ערבים. גם עם התהליך הזה יימשך עוד 18 שנה ויותר – איש לא ירים יד כי הרג תחבורתי מתרחש גם בחו"ל ולא ניתן להאשים את צה"ל.
2. חוסר יכולת צבאית ומדינית להגן על יישובי הצפון מפני הקטיושות.
זו ממש בושה מחלחלת מדי יום. אנחנו בלבנון והם יורים קטיושות לתוך הגליל בלי להתחשב בנוכחות צה"ל. בזיון גדול שנוטף לנו על המצח כמו זיעה. מה עושים? הרעיון של ברק – לסגת. זה מתאים ליהודים בכל הדורות, להרכין ראש ולסגת, תמיד לסגת...חצי נחמה שיש עדין לאן לסגת. אז למה ראש הממשלה אולמרט פתח קריירה בגישה שונה לחלוטין בלבנון ? הגישה שלו: "בעל הבית השתגע". זה לא הצליח מפני שצה"ל מתחת לסינור של 4 אימהות לא בנוי לשגע.
הרגלים של צה"ל ריחפו באוויר מעל שדות הקרב, לא ממש נגעו בקרקע. יודעים מדוע – כי זו הייתה הגישה של ברק – לרחף, כוחות קטנים מיוחדים, לתחכם, לדקור, לברוח מהר-מהר לפני שחוטפים אבדות. האבדות הפכו לשיקול אסטרטגי והניצחון בשדה הקרב לטאקטי בלבד, כי חשוב מה ברק ישיג בשיחה תרבותית עם האו"ם. לרגע לא עלה על דעתו שניצחון בשדה הקרב יהפוך גם את עולמו של האו"ם. רוצים דוגמה, האם עלה על דעתו של בן-גוריון ב-48 שהאו"ם ב-67 יוציא עלינו פתווה שבה ירשם: על מדינת ישראל לסגת מיד משטחים כבושים ולהחזיר את הכותל? בן-גוריון אפילו לא העז לחלום רחוק כל כך. ההחלטה של האו"ם, דווקא בשלילתה, קבעה בעצם היכן דורכות רגלינו ב-67. האם אתם שואפים להימצא בגבולות 47? האו"ם תמיד יתאים את קביעותיו והחלטותיו למעשים שאנחנו עושים – ולכן יש לעשות ולא לנהל מו"מ וירטואלי עם האו"ם על מה שעלינו לעשות בהדרכתו הנאורה של האו"ם. לעשות - זה לא מתאים לתפישת עולמם של ברק וחבריו.
כותב העיתונאי הוותיק זאב גלילי: "ב-14 בדצמבר 1947, בא אליו (לבן-גוריון) אותו פריץ עשת והציע לפנות את כל 14 הישובים שמדרום לבאר שבע. הוא נימק את ההצעה בכך ש-400 המתיישבים לא יוכלו להחזיק מעמד מול היתרון המספרי העצום של הבדואים. תגובת בן-גוריון: "תוציא את זה מראשך שנפנה אותם. במקום זה תביא לי תוכנית איך להגן עליהם". פריץ חזר עם תוכנית תגבור וביצורים". ברק שלנו לא חזר, הוא ברח.
מה היה צריך לעשות כדי לרסק את הקטיושות בלבנון? התשובה פשוטה – לרסק. אם אינך יודע כיצד – תן לאנשים אחרים את ההגה. הרי לשם כך נתנו לך את השרביט, כדי שתוציא את צה"ל מלבנון – לא כדי שתברח באישון לילה. התשובה של ברק לעם ישראל היא: הנה, אני הוא זה שאפשרתי לבעל הבית להשתגע... למען האמת, הזעקה של אולמרט לא עשתה רושם מבהיל על הערבים ועל העולם. האינטונציה הייתה של מוכר שטיחים שהחליט להוריד מחירים ולא של ראש ממשלה שהחליט להוריד את רובע הדאחייה. האמת, קשה לדעת מי יצא מבולבל יותר, נאסראללה או עם ישראל. ימים יגידו.
בעקבות נסיגתו של ברק התרחשו שני מאורעות מדהימים. אחד - התחוללה האינתיפאדה השנייה. שנים - חיזבאללה הכניס ללבנון את אירן עם 100.000 טילים ורקטות המכוונים לעברנו. כן, אנחנו חיים כל רגע עם הסיוט הזה. כשביבי מזכיר את העובדה הזאת ברק משתולל ויוצא מיד למסע הרצאות בחו"ל כדי להסביר את עצמו ואת מניעיו לעשות לביתו. כטקטיקן מעולה הוא מקפיד לפרסם בעיתונות המקומית כמה בתים (וילות בג'ונגל) רכש פה כדי לייצר אווירת אמון צפופה – אבל אינו מציין היכן נמצא ביתו-מקלטו בחו"ל. אותו לא יפחידו בטילים.
ברק מכחיש כל קשר בין הנסיגה מלבנון לבין האינתיפאדה השנייה. באותה נשימה הוא מצהיר כי חיזבאללה התחזק בשל החיכוך היומי עם צה"ל. בי זה מעורר דימוי של חיזבאללה כאיבר-מין, מצטער. תורת הנסיגה של ברק לא החלה והסתיימה בלבנון. הוא נסוג בקמפ-דויד וערפאת הממולח דיווח על כך מיד לכל העולם. 'לא' של ערפאת זכה בניצחון אדיר של הערבים גם על קלינטון, אבל שני האישים המערביים והתרבותיים האלה לא מבינים עד היום שהמחבל הוא שנתן את הטון. באותם ימים טיפח ברק דיאטה שכונתה: 'משקל נסוג'. המסקנה של ברק: אין לך יכולת להתגבר על הקטיושות – עליך לסגת. זה בערך כל מה שאומרים לנו אנשי השמאל ו'
שלום עכשיו' – אתה לא מסוגל להשיג שלום עם הערבים אזי עליך לסגת ולתת להם מדינה בתמורה.
המשחקים האלה מתנהלים גם מול עזה. מצרים מנהלת הסגר נוקשה על הרצועה וישראל מתירה את הרצועה. את מי מאשימים בהסגר 'שלום עכשיו' ותנועות שמאל מסוג מחנה ציוני? מבינים את הרמז?
אריק שרון התנתק מהרצועה ונסוג עם שרידי ישובים משגשגים שפרחו שם. את מי מאשימים בצרות של עזה 'שלום עכשיו ותנועות שמאל מסוג מחנה ציוני? מבינים את הרמז? נחשו את מי יאשימו בעתיד 'שלום עכשיו' ותנועות שמאל מסוג מחנה ציוני – את ישראל. כל עוד התובנה שלנו הינה 'משקל נסוג' – נחטוף. כי זה הג'ונגל – אז למה אנחנו מתרגשים?
ראוי לסכם את מעלליו של ברק ב'שאלת הקיטבג' שלו. כתב זאב גלילי: "כזו היא השאלה שהציג אהוד ברק למערכת המשפטית: האם מותר לצה"ל, מבחינת החוק הבינלאומי, להשיב אש למקורות הירי של הקסאמים, גם אם אלה נורים מתוך ובחסות אזרחים". במלים אחרות, תעזבו אותי ממלחמה, זה מסובך וגם יורד עכשיו גשם. נחכה שהבוץ יתקשה קצת, לא?... ברק הוגדר על-ידי הציבור כמנהיג רב-בריח בשל כישרונותיו המנעוליים וגם בשל בריחותיו.
3. סוף ל-18 שנים רצופות סטגנציה מדינית וצבאית.
18 שנים ארוכות של סטגנציה עברו עלינו. בא ברק ובאבחת חרבו התיר את הפלונטר הגורדי. מסטגנציה עברנו לרולר-קוסטר. רק תחשבו לרגע מה היה קורה לנו אם ברק התזזי, רב הפעלים, היה נסוג גם מרמת הגולן, כפי שהשתדל לעשות בכל כוחו?
4. הישג מדיני בצורת הסכם שהושג עם האו"ם לצורכי הנסיגה
מה דעתכם, האם נתניהו השנוא היה מסוגל לזכות גם הוא בתמיכת האו"ם אם היה מציע לסגת מכל מ'השטחים'? תראו לאן הגענו - ברק מבקש תהילת עולם על כך שזכה להסכם עם האו"ם על נסיגה חד-צדדית... כשיגיע להסכם עם אירופה על נסיגת כל היהודים חזרה לאירופה יצהיר ברק כי הישגו האדיר טמון בכך שהצליח לשכנע את האו"ם לממן את הצ'רטר של האניות והמטוסים כחבילת נופש נעימה.
5. שינוי אסטרטגי משמעותי לטובה במאזן הכוחות.
נתייחס גם לאסטרגדיה זו. שש שנים לאחר הנסיגה האסטרטגית והאינתיפאדה שבאה בעקבותיה, באה בעקבותיה מלחמת לבנון 2. מלחמה קטנטונת וקומפקטית למופת, שבאה לתקן את עיוותי הנסיגה של ברק. מלחמה זולה למדי השווה ל-100 שנות תחזוקה של אותה שהות נלוזה בלבנון.
הפרטנר
כשעלה ברק והתיישב על כיסא ראש הממשלה מיהר להכריז כי " במהרה נגיע להסכם שלום עם הפלשתינים שישים קץ לסכסוך". איזה יופי. מתחולל פה מאבק של מאה שנים וברק יפרק אותו כמו שעון מקולקל, אולי אפילו יצליח לחסוך לנו כמה ברגים זעירים. למרבה הפלא – כולם ראו – הוא הצליח לדחוק את ערפאת לתוך הדלת המסתובבת בעקבות קלינטון. כן, פה הוא בהחלט נתן את הטון. אבל מה יצא? יצא שאין לנו פרטנר, כך הכריז ברק בכוחות עצמו. יצא שפרס, רבין,
יוסי ביילין, שריד וחבורת הפודלים שלהם בכנסת ובממשלה – הם שקרנים נבזיים במקרה הנאור יותר, או דבילים במקרה הליברלי יותר.
בזכותנו של ברק מצאנו את עצמו בעמדת הפרייער המצוי. עכשיו לא רק ערפאת משקר אותנו, גם ממשלת רבין-פרס-ברק הנחשבת לכל הדעות באמריקה ממשלת ישראל. ממתי אין ערפאת מהווה פרטנר? האם התהפכה דעתו בדלת המסתובבת של קלינטון והיה זה הילד ברק שגילה אותו בלבוש מערומיו? כי ברק, כולם יודעים, יש לו תכונה של גאון להפשיט כל בעיה למרכיביה, והכיבים של מר ערפאת – מרים וחמוצים.
מר ערפאת מעולם לא שיקר. הוא אמר את האמת בכל מקום שבו שוחח עם הערבים והגויים. הוא אמר את האמת ביוהנסבורג. המדינה הפלשתינית באה להחליף את המדינה היהודית והיא תיבנה על הריסותיה של המדינה היהודית שתתמסר מרצונה הטוב. זו כל האמת. לפרס הוא אמר מה שפרס ביקש ממנו לשמוע. אז מי שיקר אותנו הפעם? מי שתמיד גם ישקר אותנו כי, כמו שאמרו אדמו"רי השמאל הנאורים: "כשחוטבים יער ניתזים שבבים", ו"המטרה מקדשת את האמצעים". ברק המשיך את המשחק באש שפתחו בו רבין ופרס. באש הזאת נשרפו בסך-הכל קורבנות שלום שלנו. אבל חכו, חכו, עוד מעט בעל הבית ישתגע וזה לא יהיה ברק כי הוא שקול... עכשיו ברק מדבר על הינתקות חד-צדדית ב'שטחים הכבושים', הייתם מאמינים? מר ברק – התנתקנו ממך, לך הביתה. אתה לא פרטנר בשבילנו.
