עין זיתון הייתה בעבר עין זיתים

ב-5 ביוני ימלאו 48 שנים למלחמת ששת הימים. השבוע יוקרן הסרט "שיח לוחמים" מאותם ימים בו לוחמי 1967 ערכו עם עצמם חשבון נפש נוקב על מעשים שעמדו בסתירה לערכים עליהם חונכו. גם ב-1948 נעשו מעשים שעמדו בסתירה לערכים שעליהם גדלו הלוחמים.

פרשת עין זיתים היא דוגמה לחריגה מהנורמות. ההבדל בין היהודים לפלשתינים הוא שהיהודים עושים חשבון נפש ואילו הפלשתינים מסרבים לעשות זאת. הם מתעלמים לחלוטין ממה שהם עוללו אבל מפרסמים וידויים של לוחמים ישראלים כהוכחה שהיהודים ביצעו פשעי מלחמה והפלשתינים הם קורבנות חפים מפשע. התעמולה הערבית- פלשתינית הפיצה בעולם כולו את סיפור דיר- יאסין על רצח 150 מתושבי הכפר על-ידי חיילי ארגון האצ"ל, אבל, דבר לא פורסם על רצח 2,000 אזרחים יהודים ע"י ערביי הארץ בזמן מלחמת העצמאות.
מצורף הסיפור על ההיסטוריה של עין זיתון.

חסר מידע על היישוב מלפני ימי הבית השני. אבל, עין זיתים הייתה ישוב יהודי ברציפות לפחות מתקופת המשנה והתלמוד. קיימות גירסאות שונות לגבי המועד בו פסק היישוב מלהתקיים אבל אין ספק שבראשית המאה ה- 17 עדיין חיו בה 62 יהודים בעוד הערבים משתלטים בהדרגה על היישוב ודוחקים את רגלי היהודים. האתר הקדום עין זיתים היהודית נמצא לא רחוק משרידי עין זיתון הערבית, מערבית לצפת.

התקופה הרומית (70 לס'-324)

עין זיתים לא הוזכרה בתקופת המשנה והתלמוד, וגם אין מידע על קיומו של ישוב יהודי בעין זיתים בתקופה הרומית. אבל, על-פי סיפרו של אברהם יערי,"מסעות ארץ ישראל" רבי יחיאל מפריס ביקר בעין זיתים ב-1235 (על-פי מקור אחר- 1260) ודיווח על ביקור בקברו של רבי יהודה ב"ר אילעאי. אם רבי יהודה ב"ר אילעאי בן דורו של רבי עקיבא, בן המאה ה- 2 לס', נקבר בעין זיתים, סביר להניח שבתקופה זו היה שם ישוב יהודי. רבי יחיאל הזכיר גם את קבריהם של רבי חנינא ורבי חנינא בן דוסא. מאחר שיש מספר תנאים בשם חנינא לא ברור למי מהם הכוונה. אבל, לגבי חנינא בן דוסא, ידוע שהוא נקבר בערב, היא עראבה, ולא בעין זיתים.(על-פי מקור אחר רבי יחיאל טבע בדרך לא"י).

התקופה הערבית-מוסלמית (640-1099)

הכפר עין זיתים נזכר לראשונה בתעודה מהגניזה הקהירית מהמאה ה- 11, כלומר, בשלהי התקופה הערבית- מוסלמית, ברשימה של קהילות יהודיות בסביבת צפת. על-פי המקורות היהודיים הייתה בכפר ישיבה גדולה. עולי רגל נהגו לבקר במקום על-מנת לפקוד קברי צדיקים.

התקופה הצלבנית (1099-1260)

רבי יחיאל מפריס שעלה עם תלמידיו לארץ בשלהי התקופה הערבית- מוסלמית, התיישב בעכו והקים ישיבה. הוא נפטר ב-1267/8 . הוא ערך מסעות בגליל וביקר בשורה של ישובים יהודיים, ביניהם, עין זיתים.

התקופה הממלוכית (1260-1516)

במסמך בגניזה הקהירית מהמאה ה- 13 נזכר סעדיה בר דוד חזן מעין זיתים. במאה ה- 14 ביקר בעין זיתים תלמידו של הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) וב-1441 ביקר במקום רבי יצחק בן אלפרא מהעיר מלכא. עין זיתים נכללה, לדבריו, בתוך תחום השבת של צפת. תייר יהודי מקנדיא, היא כרתים, ביקר בכפר ב-1473 ודיווח על קברו של אלעזר בן הורקנוס . בתעודה מהגניזה מ-1507 - 1509 אל ראש הישיבה בצפת סופר על מידע שמסר ישמעאל בר מדמשק על מה שנודע לו בביקור בצפת.יתכן שביקר גם בעין זיתים. הוא סיפר לכותב המכתב על מעלליהם של רבי משה דיין מכפר יאסיף שהתגורר באל-זיתון ותלמידו השוחט. ישמעאל שמע מפיו של יוסף סרקוסי (כנראה שיבוש של סרגוסי) ש"השוחט אינו נאמן בשחיטתו". רבי יוסף בן אברהם סרגוסי הגיע לארץ בסוף המאה ה- 15 ונמנה על חכמי צפת. הוא נפטר בראשית המאה ה-16 וכנראה נקבר בעין זיתים.

התקופה העות'מנית (1516-1917)

עדויות על היישוב היהודי בעין זיתים מהמאה ה-16: ב-1522 ביקר במקום משה באסולה מאיטליה ודיווח על כ-40 משפחות יהודיות של מוריסקים ( כינוי ספרדי- איטלקי ליהודים ילידי הארץ שמעולם לא גלו ואימצו את השפה ואורח החיים הערבי. הם נקראו גם מוסתרעבים. אבל, הם לא התאסלמו) שחיו במקום. 40 משפחות מהוות כ-200 נפשות. באסולה הזכיר גם מטעי זיתים ושקדים. הוא גם מצא שם 26 ספרי תורה. על-פי מיפקד האוכלוסין העות'מאני של 1525/6 היו בעין זיתון 42 בתי אב יהודיים שהם (כפול 6, גודלה של משפחה ממוצעת) 252 נפש. באותו זמן היו בעין זיתון 45 בתי אב אחרים, נוצרים או מוסלמים. קיימת עדות נוספת שהיישוב היהודי בעין זיתים עדין עמד על תילו במאה ה- 16, מתוך מסמך הדן בבעייתם של יתומיו של התושב ראובן, שביתו נשרף והוא נפטר והתושבים מונעים מיתומיו להקים מחדש את ביתם.רבי יששכר בן מרדכי אבן סוסאן עלה לארץ ממרוקו במאה ה- 16 ושימש ראש קהילת יוצאי מרוקו (המוגרבים) בצפת. הוא הזכיר בסיפרו "מנהגי פורים" שהיו נהוגים בביריה ועין זיתון, והוסיף שאותם מנהגים היו מקובלים בקרב המוסתרעבים, כלומר היהודים ילידי הארץ, ששפתם ואורח חייהם היו ערביים. ברשימות חייבי המס של השלטון העות'מני מ-1555/6 נזכרים בעין זיתים 52 בתי אב יהודיים ועיוור אחד.1557 - בספר ה"גירושין" נזכרת עין זיתים כאחד המקומות בהם עסקו רבי משה קורדובירו ותלמידיו בגירושין.1576/7 - רבי חיים ויטאל כתב בספרו "ספר החזונות" על ביקורו בעין זיתים בחגיגת חג החנוכה. בעין זיתים הייתה ישיבה מפורסמת כפי שניתן ללמוד מספרו של משה בן מכיר, מתושבי עין זיתים, שכתב ספר ב-1575 בשם: "סדר היום". ב-1598 יצא רבי שלמה מור דוד מחכמי עין זיתים, שהיה חתנו של בן מכיר, בשליחות הישיבה לאיטליה כדי לאסוף תרומות להדפסתו של הספר ולמען הישיבה. בפנקס הקהילה היהודית בעיר האיטלקית קסאל, מונפיראטו, בצפון איטליה מוזכר השליח שקיבל מהקהילה 10 דוקאטים כל שנה במשך 3 שנים, עבור הספר והישיבה. הספר הודפס פעמיים: ב-1599 וב-1605, ע"י מור דוד, בעת שהותו באיטליה. מור דוד הוא, כנראה, המחבר של מגילה מעוטרת עם ציורים והסברים על המקומות הקדושים בא"י, מ-1598 . יש עדות נוספת על ביקור של מור דוד באיטליה מיהודים איטלקים שפגשו אותו ונתנו לו כסף איטלקי עבור הישיבה בעין זיתים, לאחר ששמעו על מצבה הקשה.1593 - עין זיתים נזכרת בשו"ת של רבי צהלון. ברשימות משלמי מיסים בכפר עין זיתון שפורסם במחקר של Rhode Harold, Administration and population of the sancak of safed in the 16th century, 1979, p.189 מובאים נתונים על מספר היהודים בכפר . הארולד שאב את הידע שלו ממסמכים שונים מאלה עליהם מבוססים המיפקדים שהופיעו למעלה. מתברר שלגבי כל שנה בה נערכו מפקדים היו מסמכים שונים שלא תמיד היה תיאום ביניהם לגבי הנתונים שלהם):ב-1525/6 היו בכפר 210 יהודים מתוך אוכלוסייה של 435 ב-1547/8 חיו בכפר 228 יהודים מתוך 529 . ב-1555/6 חיו בכפר 261 יהודים מתוך 579 ב-1595/6 נותרו בכפר רק 62 יהודים מתוך 391 תושבים. נראה שהערבים דחקו בהדרגה את רגלי היהודים.

עדויות מהמאה ה-17:

יצחק בן צבי קבע בספרו "שאר ישוב" שהיישוב היהודי פסק בעין זיתים במאה ה- 17 .הוא הסתמך על עדותו של רבי שלמה מיינסטריל שביקר בגליל ב-1607 וכתב על כפר בירי, עין זיתון ומירון, שנותרו בהם רק בתי כנסת חרבים. 1648 - רבי נפתלי בכרך כתב בספרו "עמק המלך", שיצא לאור באמסטרדם, שבכל שבת היו הולכות כמה כיתות לעין זיתון להתפלל בביה"כ הישן. לא ברור אם היו עדין יהודים במקום.

עדויות מהמאה ה-18:

עדויות מהמאה ה-18 מאשרות שהכפר היהודי חדל מלהתקיים, אם כי לא צויינה הסיבה: 1768 - עין זיתים מוזכרת ברשימה של המקומות הקדושים כמקום בו נותר בית כנסת על תילו ומספר קברי צדיקים. 1769- רבי משה ירושלמי עלה לארץ והתיישב בצפת. הוא דיווח שבעין זיתון יש בי"כ סגור ובו ספר תורה.

עדויות מהמאה ה-19:

1822 - רבי דוד דבית הילל ביקר במקום ודיווח שתושבי צפת משתמשים במי המעין של עין זיתים. ב-1834 - היה מרד פלאחים דרוזים נגד איברהים פחה וכמה מיהודי צפת נמלטו לעין זיתים והסתתרו בביה"כ הסגור מפני הדרוזים. 1844 - מחבר הספר "חיבת ירושלים, כתב שאין יהודים בעין זיתון וגויים שמצאו בביה"כ ספר תורה הביאוהו לצפת.1865 - בספר "שבחי ירושלים" מוזכר ביה"כ בעין זיתים שהוא סגור אך נותר בו ספר תורה.ב-1876 - יש עדות של יהודי שבעין זיתים היה בעבר יישוב יהודי והכפר הצטיין בגנים, פרדסים ועצי זיתים.

חידוש היישוב היהודי בעין זיתים

ב-1891 קנתה "אגודת האלף" מהעיירה מינסק קרקעות בעין זיתים העתיקה, למרות מאמצי הערבים השכנים למנוע את העסקה. 10 משפחות יהודיות התיישבו במקום במטרה להקים מושבה וליישב בה 1000 משפחות. הם נטעו מטעים, אבל נתקלו בקשיים בקבלת רישיון מהשלטון העות'מני לבנות בתים. עיתון ה"חבצלת" דיווח ב-1894 שהאגודה עדיין לא קיבלה רישיון לבניית הבתים. אבל, ב-1895 כבר עמדו במושבה 2 בתי אבן ו- 2 בתי עץ. אבל, הבדידות, בשל המרחק מהכביש הראשי ויישובים אחרים ריפו את ידי המתיישבים, אם כי הם החזיקו מעמד עד מלחה"ע הראשונה, כאשר הם גורשו על-ידי השלטון העות'מני.

תקופת המנדט הבריטי (1917-1948)

אחרי המלחמה הוקמה המושבה מחדש, על-ידי חלק מהמתיישבים הקודמים ומספר מתיישבים חדשים. אבל במאורעות 1929 ברחו התושבים היהודים והערבים הרסו אותה. המתיישבים חזרו ויישבוה ב-1930 או 1931 . במיפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט ב-1931, נרשמו 12 מתיישבים ו- 4 בתים. אך היא נעזבה שוב בזמן המרד הערבי ב-1936 . ב-1946 הקים גרעין של הפלמ"ח "מגינים" יחד עם קבוצת עולים מהונגריה מתנועת דרור- הבונים של הקיבוץ המאוחד, קיבוץ בעין זיתים. בעין א- זיתון הערבית הסמוכה חיו, על-פי המיפקד שערכה ממשלת המנדט ב-1931, 567 תושבים ב-127 בתים.
ישראל

צה"ל קבע את יחסו לתושבים הערבים בגליל על-פי מספר עקרונות:

1. דת האוכלוסייה בשטח הנכבש. המוסלמים נחשבו לאויבים, כי רבים מהכפרים המוסלמים לחמו נגד היישוב היהודי. אבל הנוצרים, הדרוזים והצ'רקסים- לא.2

2. אירועים קודמים של לוחמה בחיילי צה"ל או בלוחמי ה"ההגנה / פלמ"ח

3. מידת ההתנגדות שהפגין הכפר בעת כניסת צה"ל.

4. הימצאותו של "צבא ההצלה" של קאוקג'י בכפר עד זמן הכיבוש.

5. מספר המקומיים המזויינים, חיילי המופתי.

6. מיקומו של הכפר בציר חיוני או צדדי.

הכפר עין זיתון יצא חייב על-פי כל העקרונות הללו: הכפר הערבי עין א- זיתון שימש בסיס ללוחמים ערביים של "צבא ההצלה" של קאוקג'י, ותושביו השתתפו בלחימה נגד צפת והיישובים היהודיים בסביבה. בזמן מלחמת העצמאות סבל הקיבוץ עין זיתים, שכנו של עין זייתון, מהתקפות והפגזות מצד ישובים ערביים שכנים ו"צבא ההצלה" של קאוקג'י. בשל מצבו הקשה של הקיבוץ פונו משם הילדים וחלק מהאימהות, וחטיבת "יפתח" קבעה את בסיסה במקום. הגברים והנשים שנשארו לקחו חלק בהגנת המקום יחד עם אנשי חטיבת "יפתח".הכפר הערבי נכבש ב-1 במאי 1948 על-ידי הפלמ"ח כהכנה לכיבושה של צפת. התושבים הערבים חלקם נמלטו וחלקם גורשו והכפר נהרס.

הגירסה הערבית-פלשתינית על כיבוש הכפר:

באתר הנכבה לא צויין מתי נוסד הכפר הערבי עין זיתון. המידע באתר הוא שב-1948 חיו בכפר 900 תושבים, והכפר נכבש ב-1.5.48 . כמו-כן, נכתב, שבקרוב יסופר על כיבוש הכפר ומעשי הטבח. ואכן, באתר של "מדה אל-כרמל, המרכז הערבי למחקר חברתי ויישומי", בגליון מ-3.5.2009 נכתב ש"הכוחות הציונים הוציאו להורג 70 אסירים כבולים מעין זיתון שבנפת ספד(צפת)". העובדה הזאת באה לקבע את תזת "הקורבן" על-ידי הקביעה שמדובר בטבח של אזרחים שלווים וחפים מכל פשע, שנרצחו על-ידי הציונים.

הגירסה הישראלית על כיבוש הכפר:

למעשה, מדובר במספר גירסאות:

גירסה א': עדויות של לוחמים שהשתתפו במערכה באזור צפת:אתר מוטק'ה: עדות של אברהם יעקובסון, חבר קיבוץ מעיין ברוך, שהשתתף בקרב:"הגענו מעל לכפר ומה שהכריע את הכף זה הנשק הנורא והאיום "דוידקה"..ואכן כאשר שמעו הערבים את רעש נפילת פצצות ה"דוידקה" נסו על נפשם על זקניהם וטפם".

גירסה ב': אבינועם חדש, מפקד הכוח שכבש את עין זיתון הוציא לאור ספר בשם "בין דגניה לכנרת", ושם מסר את הידוע לו:ראשית כל, מסתבר שהיו 2 ניסיונות לכבוש את הכפר. בניסיון הראשון פוצץ ביתו של המנהיג הערבי, החבלן יהודה נפצע והיחידה נסוגה בבהלה. ההתקפה השנייה נערכה 4 חודשים מאוחר יותר "שבה נכבש הכפר, כל תושביו גורשו ובתיו פוצצו בשיטתיות". אבינועם נפגש עם אחיו של החבלן יהודה שנהרג בניסיון הכיבוש הראשון שנכשל, ואבינועם סיפר לו מה באמת קרה בכיבוש השני. על-פי גירסה זו "ביום שלאחר הכיבוש נתפשו כמה עשרות מבני הכפר והוחזקו כבני ערובה למקרה שרמות נפתלי תיפול בידי הערבים ומגיניה ילקחו בשבי".... מאוחר יותר "הם קיבלו פקודה להרוג את כל השבויים, אך הוא והמפקדים האחרים סרבו למלאה. הוא וחייליו הובילו אז כחמישים שבויים במעלה הר כנען והשאירו אותם בבסיס בידי מספר שומרים. למחרת היום, בעת ניסיון כושל של הכוח הערבי לכבוש את "המצודה" בצפת, נהרג אחד הלוחמים, מבני צפת, וגופתו שנפלה בידי הערבים הוחזרה מושחתת לבלי הכר. כמעשה נקם, ביקשו הצפתים שיעבירו לידיהם עשרה מהשבויים". אבינועם לא ידע מה עלה בגורלם של השאר.

גירסה ג': נתיבה בן יהודה פירסמה ספר בשם "מבעד לעבותות" וכתבה שם כי בהוראת הפיקוד נרצחו השבויים כולם בידי שני לוחמים של הגדוד הכובש, ושיומיים לאחר מכן היא נשלחה בראש חוליה אל הואדי שאליו הושלכו הגופות, כדי להתיר ולסלק את החבלים מידי ומרגלי הגוויות הכפותות. עד היום לא ידוע מי היו השניים שבצעו את הטבח.

אתרים אחרים:

באתר "עץ הדעת", יש תיאור של כיבוש הכפר עין זיתון: הכפר נכבש על-ידי הגדוד ה-4 של הפלמ"ח, בפיקודו של "סופפו". הכפר נכבש בנקל מאחר שהתושבים ברחו בשל ההמולה ששמעו (כנראה הכוונה לדוידקה).

האתר של גילי חסקין: "הערבים וגם היהודים לא לקחו שבויים. המקרים הקשים ביותר שנמצאו הם מעשי הטבח שנעשו בשבויים כפותים בדיר יאסין... ובעין אל-זייתון שליד צפת. בעין אל-זייתון מעשה הטבח בוצע על-ידי הפלמ"ח, מיטב הנוער".

יחסי עין זיתון והיישובים היהודיים

לתושבי עין זיתים היהודית והיישובים היהודיים באזור כולו היה חשבון ארוך עם ערביי עין זיתון. הם סבלו מאוד מנחת זרועם של ערביי עין זיתון, וערביי הסביבה. ב-1929 בזמן המאורעות נאלצו המתיישבים היהודים לעזוב את עין זיתים וכאשר חזרו לכפרם נאלצו לבנותו מחדש מאחר שהערבים הרסו את היישוב עד היסוד. ב-1936, עם פרוץ המרד הערבי שוב נאלצו התושבים היהודים לעזוב. היישוב נותר בשיממונו עד 1946 כאשר לוחמי פלמ"ח הקימו במקום קיבוץ.עם פרוץ הקרבות לאחר החלטת האו"ם מנובמבר 1947, תושבי הכפר הערבי פעלו בשיתוף פעולה עם "צבא ההצלה" של קאוקג'י והיישוב סבל מהפגזות ותקיפות. גם תושבי צפת והסביבה סבלו מהתנכלויות מצד עין זיתון.

הקיבוץ עין זיתים

לקיבוץ עין זיתים נגרם נזק רב בתקופת מלחמת העצמאות ותושביו לא הצליחו להתגבר על המשבר שפקד את היישוב עם עזיבתם של חברים רבים. אומנם הקיבוץ קיבל תגבורת של כוח אדם אבל, הקיבוץ לא התאושש ונעזב ב-1952.ב-1955 הוקם במקום ישוב עולים, אבל גם הוא לא החזיק מעמד. לאחר מכן הוקמה במקום חווה של הגדנ"ע וכיום משמש המקום כמחנה צבאי של צה"ל. מצפון לעין זיתים הוקם פארק ובו חניון נופש פעיל. מול עין זיתים הוקמה אנדרטה לזכר חללי חטיבת השריון שחנתה במחנה ערב מלחמת ששת הימים.

לסיכום, מעדויות של חברי פלמ"ח אנו יודעים ששבויים ערבים נורו במקרה זה, כשידיהם ורגליהם כפותות. מתוך עדויות שהובאו לגבי תקופת מלחמת העצמאות, ניתן להבין ששני הצדדים לא נהגו לקחת שבויים. בניגוד לערבים שלא היססו לענות שבויים, להרגם וגם להשחית את גופותיהם כשיטה, בצד היהודי היו מקרים בודדים יחסית של הרג שבויים ע"י צה"ל, בד"כ כנקמה על הרג והשחתת גופות של לוחמים יהודים."הערבים לא היו "קורבנות", חסרי אונים וחפים מפשע. הם נלחמו וביצעו מעשי טבח והשחתת גופות ועל כך נקמו בהם, הלוחמים היהודים. למותר לציין, שרצח שבויים זוהי נורמה פסולה, אבל הערבים אינם יכולים להתחפש לקורבנות ולהאשים רק את הצד היהודי. יש גבול לצביעות והתחסדות. בניגוד לערבים שלא היססו להרוג שבויים, צה"ל העדיף גירוש, אבל היו מקרים של הרג שבויים. ההיסטוריון יואב גלבר הסביר את מעשי הטבח כתוצאה של הצטברות של טינה עצומה של החיילים כלפי הערבים בשל המלחמה שנכפתה עליהם. חלק ממעשי הרצח נעשו ע"י החיילים כנקמה על הרג והשחתת גופות של חבריהם, לוחמים יהודים שנפלו בידי הכפריים הערבים.

מלחמת העצמאות הייתה מלחמת הישרדות מבחינתם של היהודים. לו ניצחו הערבים הייתה מתרחשת שואה נוספת מאחר שמנהיגים ערבים הכריזו בגלוי שמטרת המלחמה היא "לזרוק את היהודים לים".במלחמת העצמאות נהרגו/ נרצחו 2,000 אזרחים יהודים ע"י ערבים מקומיים, מספר גבוה בהרבה ממספר הפלשתינים שנהרגו/ נרצחו על-פי מחקריו של פרופ' בני מוריס בספרו "קורבנות 1948". 4,000 לוחמים יהודים נהרגו בקרבות עם צבאות ערב, "צבא ההצלה", והמיליציות של המופתי. מדינת ישראל הצעירה איבדה בקרבות 1% מתוך האוכלוסייה היהודית. 2,000 אזרחים ו- 4,000 לוחמים.