אפילו היום רק חלק קטן מאוד מהציבור מודע לעובדה שהמחאה החברתית הייתה מיזם של הקומוניסטים מ
חד"ש, וברור שילדי האשכנזים מהעשירונים העליונים, שיצאו לחגוג ברחובות בקיץ 2011, לא הבינו שהם ממלאים תפקיד של מאות אלפי ניצבים בסרט שהופק על-ידי מעריציו של סטלין.
ולכל אלה שטרם הבינו, מובא להלן ציטוט מהראיון עם הקומוניסטים של חד"ש, שערך
ארי שביט ופורסם בעיתון הארץ בתאריך 18.1.2013: "המחאה החברתית הייתה הפרויקט האסטרטגי הסודי של חד"ש. את מה שהוכחש בעבר אין מכחישים עוד: החברות והחברים של חנין הם אלה שעמדו מאחורי הכמעט-מהפיכה שטילטלה את ישראל לפני שנה וחצי. הם היו החושבים והם היו המארגנים והם היו המבוגרים האחראים שעמדו מאחורי
דפני ליף ו
סתיו שפיר והרבבות שאותם הן לכאורה הובילו. אבל כיוון שקומוניסטים הם אנשים רציניים, הם מעולם לא גזרו קופון ולא רצו לתקשורת ולא עשו הון פוליטי מהיר מהמהלך החתרני ההמוני שאותו הוליכו. רק כעת, כשאנחנו יושבים בבניין המפלגה הישן ורב הקסם שברחוב אחד העם בתל אביב, סיפור רודף סיפור. דב (חנין) ושרון (שחף) ואלון (לי-גרין) מספרים לי כיצד הם עשו את אשר עשו כדי שהעם שה
ממשלה נגדו, יקום נגד ממשלתו."
מאז שפורסמה הכתבה הזו עברו עלינו שתי מערכות בחירות, שבשתיהן "העם שהממשלה נגדו" בחר שוב ושוב באותה ממשלה, ולכאורה נראה שהקומוניסטים לא הצליחו לשנות דבר. אלא שהאמת היא שהם אכן גרמו לשינוי, ובדיוק בכיוון ההפוך מזה שאליו התכוונו.
מבלי להכביר מילים על ההבדלים בין השמאל והימין בישראל, ברור כשמש שמטרתם של הקומוניסטים הייתה להזיז את העם שמאלה, וברור כשמש שכיוון שהם הבינו שהקטיושות של החמאס אינן מפתות את הישראלים לבצע הינתקות נרחבת ביהודה ושומרון, הם החליטו לשנות את הנושא העיקרי שבמחלוקת בין השמאל לימין, ולהחליף את הנושא המדיני בנושא הכלכלי/חברתי.
והם אכן הצליחו במידה רבה, ובעקבות המחאה החברתית קמו שתי מפלגות שחרתו על דגלן את הנושא הכלכלי/חברתי: מפלגת לפיד ומפלגת כחלון. וכיוון ששתי מפלגות אלה מצויות במרכז המפה הפוליטית, מעניין לגלות מהיכן הגיעו בוחריהן.
לצורך כך הושוו תוצאות הבחירות הנוכחיות לאלה שנערכו בשנת 2009 - הבחירות האחרונות שלפני המחאה החברתית. המצביעים למפלגות היהודיות חולקו לשלוש קבוצות בשנת 2009: ימין, שמאל וחרדים, וארבע קבוצות (כולל קבוצת המרכז) בשנת 2015. ולהלן הנתונים:
בשנת 2009: ימין 44%, שמאל 42%, חרדים 14%.
בשנת 2015: ימין 41%, שמאל 27%, חרדים 14%, מרכז 18%.
מסתבר אפוא ש-18 האחוזים שלהם זכו מפלגות המרכז הגיעו ברובם הגדול, 15%, מהשמאל, ורק מיעוטם, 3%, מהימין. וכך, במקום שיצליחו להזיז את העם שמאלה, גרמו הקומוניסטים דווקא לתזוזה ימינה - מהשמאל למרכז, ולירידה משמעותית ביותר בגודלו של השמאל הישראלי, שבעקבות המחאה איבד למעלה משליש מבוחריו.
ומעובדות לפרשנות: יש לשער שלפיד וכחלון קיבלו את קולותיהם של הבוחרים השואפים תמיד להיות במרכז, ופוחדים להביע דעה נחרצת בנושאים השנויים במחלוקת בין הימין לשמאל. זו כמובן הסיבה לכך שאפילו בוחרי העבודה, שכפי שהוכח לעיל מצויים ברבע השמאלי של המפה הפוליטית, מעדיפים להגדיר את עצמם בתור אנשי מרכז.
יש לשער גם שהמחאה החברתית, שהייתה "הפרויקט האסטרטגי הסודי של חד"ש", לא הייתה הפרויקט האסטרטגי האחרון שלהם, ושהפרויקט האסטרטגי החדש הינו השתלטות מבפנים על מפלגת העבודה.
מובן שהקומוניסטים פועלים בדרכם השקטה והחתרנית, בניגוד לדרך הרעשנית והגלויה שבה ניסה פייגלין להשתלט על הליכוד, אך קיימים סימנים המעידים על כך שבדומה לו, הם מחדירים את תומכיהם לרשימת חברי מפלגת העבודה הבוחרים את נציגיה לכנסת, ואף לרשימת חברי הכנסת של העבודה.
העובדה שסתיו שפיר, שדב חנין ושות' מתארים אותה כבובה על חוט שהופעלה על ידיהם, הצטרפה למפלגת העבודה, והצליחה להיכנס לכנסת בבחירות הקודמות, מספקת תמיכה משמעותית להשערה זו. העובדה שיוסי יונה, המסווג בויקיפדיה כאחד מ-49 אנשי השמאל הרדיקלי בישראל, הצטרף גם הוא למפלגת העבודה, והצליח להיכנס לכנסת בבחירות הנוכחיות, מספקת תמיכה נוספת, ואולי אף מובהקת יותר.
חברי הליכוד, בהנהגתו של נתניהו, הצליחו להרחיק ממפלגתם את פייגלין ותומכיו. אך קשה להאמין שהרצוג הישנוני (בעיקר במצבי לחץ), ויחימוביץ' ההולכת ונחשפת כקומוניסטית בעצמה, ינסו לבצע מהלך דומה במפלגת העבודה. אך אם חבריה הוותיקים של מפלגת העבודה לא יתעשתו, בהחלט ייתכן שלנגד עיניהם הקמות תצעד מפלגתם אל חורבנה המוחלט. העם רוצה צדק חברתי, אבל לא את זה ששרר ברוסיה של סטלין.
ולסיום פרוט החישוב שבוצע על-פי נתוני ועדת הבחירות המרכזית: בבחירות 2009 סווגו לשמאל המפלגות הבאות: קדימה, עבודה, מרץ, ממד, הגמלאים, עלה ירוק, הירוקים, ומפלגתו של
אפרים סנה. לימין סווגו המפלגות הבאות: הליכוד, ליברמן, האיחוד הלאומי ו
הבית היהודי. ולחרדים:
ש"ס ואגו"י.
בבחירות 2015 סווגו לשמאל המפלגות הבאות: העבודה, מרץ ועלה ירוק. לימין סווגו המפלגות הבאות: הליכוד, הבית היהודי, ליברמן, וחצי מבוחריו של
אלי ישי. ולחרדים: ש"ס, אגו"י ו
החצי השני מבוחריו של אלי ישי.