"השירה נוצרת מתוך השהיה של הזמן"

ב-4.6.15 מתקיים בחנות הספרים העצמאית "הולצר" שמנוהלת על-ידי הולצר ליאור ברחוב יפו 91 בירושלים ערב למשוררים צעירים, דנה שוכמכר, גאולה הודס-פלחן ויאיר בן-חור שפרסמו באחרונה ספרי שירה בהוצאת פיוטית. המשוררים קיבלו שאלון זהה. בעבורי כמוציאה לאור שבוע הספר העברי האלטרנטיבי בעיצומו.

לפניכם גאולה הודס-פלחן.

מהו השיר הראשון שפרסמתם? היכן התפרסם? אתם יכולים לקרוא אותו לחברים?

השיר הראשון שפרסמתי הוא שיר שהופיע מאוחר יותר בספרי הראשון "בנשימה אחת" (עקד, 1994) הוא התפרסם בכתב-העת "פסיפס".

הוא
טס
על
סוד
צדפת
הים

על
הקרן
האחרונה
של
נשמת
הראייה

על
תום
עיניו -
במה
שלא
ראו

על
נשיקת
האין


האם כתבתם ספר שאינכם יכולים לדבר עליו?

לא

מיהו המשורר (ת/ים) שהשפיע על כתיבתכם?

אני לא יכולה לדבר על משוררים שהשפיעו על כתיבתי באופן שאני מודעת לו, מעבר לשירים בודדים שנכתבו בהשפעת משוררים מסוימים ובהם דליה רביקוביץ', אך אני יכולה לספר שספרי הראשון נכתב לאחר היתקלות בספרו הנפלא של דן פגיס "שנים עשר פנים". במשך שש שנים לאחר שחרורי מהצבא התייסרתי בניסיונות כתיבה כושלים. היו לי רעיונות, אך לא הצלחתי לצקת אותם לכלל היגד אסתטי בעל משמעות. נתקלתי באקראי בספרו של דן פגיס בספריית האוניברסיטה העברית וקראתי אותו בתשוקה רבה פעם אחר פעם. בעקבות הקריאה בו נפרץ, סוף-סוף הסכר, ובמשך חודשיים כתבתי את ספרי הראשון. עד היום אני מרגישה אסירת תודה לו ובספרי החדש "הצללים נעים באיטיות" יש שיר שנכתב בעקבות הקריאה בשיריו.

האם נראה לכם שמספר לספר השתנתה שירתכם? האם לכל ספר שלכם משהו שמייחד אותו?

ספרי נכתבו בתקופות שונות בחיים והושפעו מהתפתחות רוחנית, אינטלקטואלית ואירועים בחיים האישיים. ראשית כל חל שינוי בשירה שלי מן ההיבט הצורני: בספר הראשון "בנשימה אחת" השירים כתובים בטור, מילה אחת בכל שורה. בהמשך זה השתנה ושורותי הפכו ארוכות יותר. הספר הראשון נכתב כהתפוצצות של משהו שנהרה במשך שנים ארוכות, יש בו עוצמה שלא בהכרח משתקפת בחלק מן הספרים האחרים שלי, אך מאידך המאפיינים הסגנוניים שלו חוזרים על עצמם בכל הספרים.

במהלך השנים החלה כתיבתי להיות מושפעת מלימודי היהדות שלי. דמויות תנ"כיות החלו להקסים את דמיוני ופסוקים עוררו בי רצון להתכתב איתם. תהליך זה החל עם כתיבתו של הספר החמישי שלי "בבל אשר בים" והוא בא לידי ביטוי גם בספרי השמיני והאחרון עד כה: "הצללים נעים באיטיות".

האם כותרות הספרים יוצרות משפט כלשהו שמתחבר? מנין נולדו כותרות הספרים? האם הצטערתם על כותרת כלשהי וחשבתם שיש לשנות?

חלק מן הכותרות של הספרים מתחברות, למשל: "רגע לפני היקיצה, הצללים נעים באיטיות" או "בנשימה אחת, דבר לא להבטיח". כותרות הספרים שלי נולדו משורות שירים או משברי שורות שירים שמופיעים בהם, אך הם נועדו גם לציין אמירה כללית לגבי הספר. כך למשל ספרי החדש "הצללים נעים באיטיות" נקרא כך לא רק משום ששאבתי את השורה מאחד השירים בתוכו וחשבתי שהיא מתאימה ככותרת לספר, אלא זוהי גם אמירה כללית על היצירה.

לתפיסתי השירה והיצירה בכלל נוצרת מתוך השהיה כלשהי של הזמן. כאשר הזמן נהיה איטי יותר ולתודעת היוצר מתאפשר, כביכול, לחרוג מן החלל והזמן הפיסיקליים ולפרוץ לעבר עולמות הרוח שבהם הכל אפשרי.

לא הצטערתי על שום כותרת.

ספרו על מקומות שיוצרים השראה עבורכם

עבורי המקום המרכזי שמהווה השראה עבורי זו ירושלים, עיר מגורי. שעלינו ארצה בשנת 1971 מברית המועצות השתקענו בחיפה. בהיותי בת 14 ביקרתי בירושלים. אומנם ביקרתי בה פעמים ספורות כילדה, אך אז היא לא הרשימה אותי. ביקורי בגיל 14 היה שונה. כבר הייתי בשלה לחוש את העוצמה הרוחנית של העיר הזאת והיא סחפה אותי. החלטתי שזו תהיה העיר שבה אחיה בעתיד ובגיל 20 הגשמתי את חלומי כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית. בשנים הראשונות למגורי בעיר הקודש הייתי צריכה מפעם לפעם לצבוט את עצמי כדי להאמין שאכן אני חיה בירושלים ואם רק ארצה אוכל לפסוע בסמטאות הרובע היהודי ולצפות בחומות העיר העתיקה.

ציינו כמה שירים שאתם אוהבים לקרוא קריאה קולית מתוך הספר האחרון שלכם ותקראו לנו:

א. "שוררתי" - עמוד 88
ב. "פעמון צלצל" - עמוד 49
ג. "כי גדול חשק האור להתגלות" - עמוד 25
ד. "איך סתמיות בחולין" - עמוד 26
ה. "עוד מעט מפל כוכבים יגלוש מן השמים" - עמוד 33
ו. "אנו מפליגים" - עמוד 83
ז. "אין יודע מה סוגר" - עמוד 68
ח. "אתה סימן עלום" - עמוד 51
ט. "צמאתי" - עמוד 71
י. "רץ בך, רץ" - עמוד 90

מתוך הספר "הצללים נעים באיטיות", פיוטית 2015, ניתן לרכוש בחנויות צומת ספרים.

ספרו על תגובה מעניינת שזכיתם לה בעקבות ספר שפרסמתם, מי הקורא שריגש אתכם?

התגובה המרגשת ביותר שזכיתי לה הייתה כשהקראתי שיר מתוך ספרי השני "חרדת הוודאות" בפתיחת תערוכה של חברתי האמנית, אוגניה ארביטמן. חברה של אוגניה שבאותו זמן החלימה ממחלת הסרטן פרצה בבכי כששמעה את השיר וללא מילים ניגשה אלי וחיבקה אותי.

הנה השיר:

כתב חרטומים
על פני המים
האם את המגלה
או היוצרת?
נשמות רבות
הקשיתי לדת
וסודות אפופי ערפל
אני אוצרת.
אט אט בצעדי סרטן
נוטפת אבנים קדומות.
גבולותי מסומנים היטב
ומים רבים לא ישטפו אותם.


חלוקה לשערים מול כתיבה ללא שערים. האם ספר שירה צריך להיות מחולק לחטיבות או להיקרא ברצף?

מעולם לא נתתי את דעתי לנושא עד שהתחלתי לכתוב את כתב היד הנוכחי שלי שבו יש שערים. איני חושבת שצריכים להיות כללים בנושא זה. בשום ספר שלי לא מופיעים שערים ואיני רואה בכך טעם לפגם. עם זאת, איני מאמינה גם בקריאה של שירה ברצף. תמיד כשאני קוראת ספר שירה, בין שיש בו שערים ובין שאין, אני עושה הפוגות כדי לעכל את הכתוב ולקרוא עוד כמה פעמים שירים אניגמטיים או שירים שדיברו ללבי במיוחד.

בספר של גאולה הודס-פלחן לשירים אין כמעט כותרות
אכן, לרוב שירי בכל הספרים שהוצאתי עד כה אין כותרות. גם בנוגע לכותרות, איני מאמינה בכללים. מעולם לא התחלתי כתיבת שיר מכותרת, גם אם מאוחר יותר נתתי לו כותרת. מבחינתי יש מעין הצהרה בכותרת שכביכול השיר מחויב לה ואילו אני כשם ספרי הרביעי "דבר לא להבטיח", איני מבטיחה דבר. עם זאת, במקרים מסוימים חשתי רגש כלשהו שאיני יכולה לזקקו למילים שהשיר דורש כותרת.


שלושה יוצרים שלהם מאפיינים שונים. גאולה - כתיבה ברבדים מיסטיים. כיצד התחברתם אל הנושאים האלה?

החיבור שלי לעולם המיסטי החל מתחושה שצצה בי כשהייתי בת שתים עשרה, שלא ייתכן שהעולם הפיסי הוא כל מה שישנו ושחייב להיות עולם רוחני. קיוויתי שאמצא מפתחות לאותו עולם רוחני ובגיל ההתבגרות הבנתי שיש סיכוי שאמצא אותם ביהדות ומעל לכל בקבלה. בהיותי חיילת הלכתי להרצאה של המרכז לקבלה והבנתי שמדובר בגוף מסחרי שלא פועל לשם שמים. התחלתי לקרוא ספרות מחקרית על הקבלה ובשנת 1997 למדתי קבלה אצל מיכה אנקורי בבית המדרש הפתוח של האוניברסיטה העברית. בהמשך למדתי קבלה בבית המדרש של בית שמואל ובמת"ן. עלי לציין שהזיקה שלי לקבלה נובעת ראשית כל מצורך רוחני עמוק והעניין האינטלקטואלי נספח לאותו צורך.

חלומות לעתיד בתחום הכתיבה והפרסום. מה יכול לסייע לכולנו?

החלום האישי שלי הוא שמעיין ההשראה לא ייבש לעולם ושקהל הקוראים שלי יתרחב. לדעתי מה שיכול לסייע לכולנו הוא השקעה רבה יותר במדעי הרוח הן באוניברסיטאות והן בבתי הספר. תקצוב ראוי של המקצועות החשובים האלה ועידוד של הסטודנטים לבחור בהם. בשנים האחרונות הצטמצם מאוד מספר הסטודנטים שלומדים בחוגים לספרות עברית וזהו תהליך מסוכן מאוד לדמותה של החברה הישראלית. מאין יופיע מאגר החוקרים הבא? מי יהיו המורים הבאים לספרות? מי יהיה הדור הבא שיקרא ספרים? גם התקשורת צריכה לתרום את חלקה ולא רק קובעי המדיניות. לתת במה ראויה לספרים וספרות ולעודד דיון ער בהם.