מניעת נפוטיזם במועצת הרבנות

האיומים המרומזים המופרחים מכיוון חוגיהם של הרבנים הראשיים לישראל, המכהנים כיום, הרב האשכנזי הראשי, דוד ברוך לאו והרב הספרדי הראשי, יצחק יוסף, כלפי רבה הראשי של העיר, אפרת, הרב שלמה ריסקין, לפיה לא תוארך לו כהונתו, כרב בישראל ולא תוכר כהונתו כרב, על-פי הוראות החוק, לאחר שמלאו לו לאחרונה 75 שנה, אם לא יתייצב הוא בפניה, מעוררת מחדש שאלת הפלייתם לטובה של רבנים בישראל ומתן אפשרות לרבנים המכהנים מכוח חוק ומושכים משכורותיהם מקופת הציבור, לכהן במקרים מסוימים אפילו עד גיל 80 שנה. בינתיים, סירבה מועצת הרבנות הראשית להאריך תקופת כהונתו של הרב שלמה ריסקין, בתפקיד רב בישראל - תפקיד בו נושא הוא 33 שנה, לאחר שבסוף חודש מאי השנה, מלאו לו 75 שנה.

מתברר ומסתבר, כי קיימת יריבות פוליטית, בין הרב שלמה ריסקין לבין מועצת הרבנות הראשית, בענייני גיור ובסוגיות הלכתיות הקשורות לנשים, שבהן ידוע ומוכר הרב שלמה ריסקין, כבעל דעות מתונות יותר מאלה המקובלות על הרבנות הראשית. הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון (ואחיו של הרב הראשי הספרדי לישראל, הרב יצחק יוסף), אמר בישיבת מועצת הרבנות, שיש להתנות המשך כהונתו של הרב שלמה ריסקין, כרב מכוח חוק, בשימוע, פנים אל פנים, בו "תשתכנע" מועצת הרבנות כי הרב ריסקין כשיר לעמוד כרב ההתנחלות הגדולה שמדרום לירושלים. הרב אברהם יוסף, אמר עוד, כי יש לברר עמו את עמדותיו ההלכתיות בנושאי גיור ובנושאים אחרים, ולבדוק אם הן עולות בקנה אחד עם עמדות הרבנות. נראה, כי הרב שלמה ריסקין יתייצב בישיבתה הבאה של מועצת הרבנות, כדי לברר סוגיית המשך כהונתו כרב, לאחר גיל 75 שנה ושמיעת עמדותיו ההלכתיות בענייני גיור ונושאים נוספים.

סוגיית גיל הפרישה של רבנים - בין רבנים ראשיים ובין רבני ערים, מועצות מקומיות ושאר כלי קודש, המכהנים בתפקיד רבנים מכוח חוק - והפלייתם לטובה של רבנים אל מול שופטים ונושאי תפקידים אחרים, מכוח חוק, מעורר את הצורך לעיין מחדש בהטבה המופלגת הניתנת לרבנים, אל מול שאר בעלי משרות ציבוריות, שאינם רבנים, דוגמת שופטים, מנכ"לי משרדים ממשלתיים, פרופסורים באוניברסיטאות ואחרים.

כיום למעט במקרים חריגים שבחריגים גיל הפרישה המוכר הינו 67 שנה ולכן גם מי שמצויים במיטב כישוריהם, חייבים לפרוש לגמלאות, אם בתחום האקדמיה, אם בתחום המגזר הציבורי ובתחומים נוספים אחרים. רק בתחום השפיטה, קבע המחוקק חריג, לפיו שופטים יפרשו ממשרותיהם השיפוטיות, בגיל 70 שנה. חריג לכך, הינו נציב תלונות הציבור על שופטים, היכול לכהן, בתום כהונתו כשופט בית משפט העליון וגם זאת, עד גיל 75 שנה, בלבד.

שונה בתכלית השינוי מצבם של כלי הקודש, העוסקים בכהונת רבנים והמקבלים משכורותיהם השוטפות, מקופת הציבור. בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980, כשר וכשיר לכהונת רב ראשי בישראל, מי שבעת הבחירה מלאו לו 40 שנה וטרם מלאו לו 70 שנה. תקופת כהונתו של רב ראשי לישראל - בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק זה - כהונתו של רב ראשי לישראל, הינה 10 שנים. לכן, בהנחה שנבחר רב ראשי לישראל, על סף שנתו ה-70, הרי הוא יכול לכהן כרב ראשי לישראל, עד גיל 80 שנה.

אם לא די בכך, הרי המחוקק אינו מגביל כהונתם של בני משפחה מדרגה ראשונה, במועצת הרבנות הראשית לישראל. כך יכולים לכהן בני משפחה, מדרגה ראשונה, דוגמת אב ובנו, במועצת הרבנות הראשית לישראל. הדוגמאות מנקרות העין, לעניין זה, הינן כהונתם, זה בצד זה, במועצת הרבנות הראשית, של הרב הישיש, ישראל מאיר לאו, בן ה-78, המשמש כרבה הראשי של העיר תל אביב, בצד בנו, הרב הראשי האשכנזי לישראל, דוד ברוך לאו ובצד חותנו של הרב הראשי האשכנזי לישראל המכהן, הרב יצחק רלב"ג, יו"ר המועצה הדתית לשעבר, בירושלים. ומהצד השני - מהכיוון של הרב הראשי הספרדי המכהן לישראל, הרב יצחק יוסף, יושב - במועצת הרבנות הראשית, יחד עמו - בן משפחתו, מדרגה ראשונה, הלא הוא, אחיו, הרב אברהם יוסף, המכהן כרבה של העיר, חולון.

חשבון פשוט מגלה ומורה כי מתוך 16 חברי מועצת הרבנות הראשית, 5 מהם, הינם בני משפחה בדרגה קרובה של אב, אח וחותן. רק לשם שיבורה של אוזן, נציין, כי המאפיה המודרנית החלה לפעול במאה ה-19 בשם "קוזה נוסטרה" שבתרגום מאיטלקית לעברית, פירושה: "העניין שלנו". איש אינו טוען, חלילה וחס, לזהות בין הרבנות הראשית לישראל לבין המאפיה הסיציליאנית וגם/או כל ארגון פשע אחר. עם זאת, לא יכול הדבר להעלות על הדעת, ששליש מחברי מועצת הרבנות הראשית, הינם בני משפחה מדרגה ראשונה. בקצב הדברים הזה, אולי יקיימו את ישיבות מועצת הרבנות הראשית, בביתה של משפחת לאו או בביתה של משפחת יוסף וכך נחסוך תשלומים מיותרים, מקופת הציבור, בגין נסיעות לירושלים, עת מתכנסת מועצת הרבנות הראשית לישראל, באווירה משפחתית, תרתי משמע.

הגיע זמן שכל המוסד הזה הקרוי: "רבנות ראשית לישראל" וכל מוסדות הלוואי הקשורות אליו, יעברו טלטלה של ממש, כדי שיבינו פרנסי הרבנות הראשית, שתפקידם הממלכתי והציבורי, נועד לשרת הציבור ולא לשרת עצמם. הם מי שנותנים שירותים לציבור ולא הציבור הוא הנותן שירותים להם. כך לא יהיה עוד בית הדין הרבני העליון משותק, משך חודשים רבים, שכן הוועדה למינוי דיינים לא נתכנסה עד כה ובית הדין הרבני העליון, מוציא - כדבר שבשגרה - תחת ידיו, פסקי-דין, לפיהם בהיעדר הרכבים, אין הוא יכול לתת פסקי-דין בעניינים דחופים המובאים בפניו. המנויים הזמניים, המבורכים לכשעצמם, שעשתה שרת המשפטים, אילת שקד, במנותה שלושה דיינים מבתי הדין האזוריים, למינוי - בפועל - לדייני בית הדין הגדול, הינם בבחינת הקומץ שאינו משביע הארי.

כל עוד לא יבינו פרנסי הרבנות, שהם באו לשרת הציבור והציבור לא בא לשרת אותם, ימשיך מצב אנומלי זה, לפיו שליש מחברי מועצת הרבנות הראשית הינם בני משפחה מדרגה ראשונה ובית הדין הרבני העליון, אינו יכול לפסוק בעניינים דחופים של גיטין, יבמות ושאר עניינים הרי גורל, שכן הוא מתפקד בהרכב חסר והוועדה לבחירת דיינים, אינה מתכנסת, מזה חודשים הרבה.