במשך עשרות שנים התרגלו שליטיה ונתיניה של הממלכה הסעודית לחיים במסגרת מוסכמות פנימיות, אזוריות ובינלאומיות ברורות. המלך, יורשו ובכירי הממשל באו תמיד מקרב בניו של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז ("אבן סעוד"), ותמיד הגיעה משפחת המלוכה להסכמות בחדרי חדרים בדבר המינויים הבכירים. כלכלת המדינה הייתה יציבה ומשגשגת, דבר שהבטיח יציבות כלכלית וחברתית. גם אם נשמעו לעיתים רמיזות מבחוץ בדבר היום שבו יאזל הנפט, היו רוב אזרחי הממלכה ומנהיגיה פוטרים אותן בגיחוך ואומרים כי יום זה אכן יגיע, אולם רק בעוד מאה או אולי מאתיים שנה. האזרחים נהנו מרמת ביטחון-פנים גבוהה, וגם גלי הפיגועים שביצע ארגון אל-קאעידה בעשור הקודם נבלמו ביעילות ובנחישות על-ידי מנגנוני הביטחון. האיומים החיצוניים על הממלכה אומנם הטרידו את ראשיה, אולם הם ידעו שברגע האמת תיחלץ ארה"ב לעזרתם, כפי שקרה במלחמת המפרץ ב-1991.

בשנים האחרונות חלים בכל הפרמטרים הללו שינויים טקטוניים שמציבים עבור הממלכה אתגרים עצומים. ראשית כל, אנו עדים לחילופי דורות מואצים. המלך החדש, סלמאן בן עבד אל-עזיז, שייך אומנם ל"דור הבנים" של מייסד הממלכה, אולם הוא המלך האחרון מדור זה. סדרת חילופי הגברי שביצע המלך לאחרונה הביאו לקדמת הבימה את "דור הנכדים", כאשר לתפקיד יורש-העצר מונה הנסיך מוחמד בן נאיף בן ה-56, ששימש עד כה כשר הפנים, ולתפקיד יורשו של יורש העצר מונה שר ההגנה החדש מוחמד בן סלמאן, אחד מבניו של המלך, הגם שהוא בן 30 בלבד. במקביל היו עוד מינויים חדשים, ובמסגרתם מונה בפעם הראשונה בתולדות הממלכה שר חוץ שאינו ממשפחת המלוכה - עאדל אל-ג'ובייר, לשעבר השגריר הסעודי בארה"ב, שהחליף את שר החוץ הנצחי הנסיך סעוד אל-פייסל.

המעבר ל"דור הנכדים" טומן בחובו ניצנים של חוסר יציבות. אם בתקופת "דור הבנים" התחרו לא יותר מעשרה או חמישה-עשר נסיכים על תפקידי המפתח, הרי שעם חילופי הדורות צפויים מאבקי הכוח על תפקידים אלו לכלול עשרות ואפילו מאות נסיכים, ועל התפקידים הפחות בכירים ייאבקו אף אלפים מבני משפחת המלוכה. משפחת המלוכה הסעודית ידעה עד כה לשמור את רוב הסכסוכים והמחלוקות בתוכה בחדרי חדרים ולהגיע להסכמות ולפשרות, אולם לאור ריבוי הטוענים לתפקידים, אין ערובה לכך שמצב זה יימשך. מנגד, בזיכרון ההיסטורי של המשפחה הסעודית חקוקים קורותיה של המדינה הסעודית השנייה - זו שהייתה קיימת במאה ה-19. מדינה זו התמוטטה ונעלמה ב-1891 בעיקר בשל סכסוכים בלתי פתירים בין בני המשפחה הסעודית.

נורות אזהרה

הכלכלה הסעודית עדיין משגשגת, אולם נורות האזהרה כבר נדלקו. ארה"ב, שניסתה במשך עשרות שנים להגיע לעצמאות אנרגטית ולהשתחרר מהתלות בנפט המגיע ממדינות המפרץ, הצליחה בכך בסופו של דבר. גילוי מרבצי נפט חדשים, שכלול שיטות הפקת הנפט ומעבר לכל - פיתוח מואץ של תשתית פצלי-השמן - כל אלו הפכו את ארה"ב כבר בשנת 2014 למפיקת הנפט הגדולה בעולם ואפשרו לה לקצץ משמעותית את ייבוא הנפט מסעודיה. ארה"ב הופכת ממש לנגד עינינו מהלקוחה העיקרית של סעודיה בשווקי הנפט למתחרה הגדולה שלה בשווקים אלו. לעובדה זו יש כמובן השלכות הרות גורל על מידת נכונותה העתידית של ארה"ב לסייע לסעודים מבחינה צבאית, כמו למשל בעימות אפשרי עם אירן.

הסעודים מבינים היטב את מהלך העניינים. הם מפנימים, גם לאור התמורות הגלובליות במשקי האנרגיה וגם לאור העמדות שנוקטת ארה"ב בנושא "האביב הערבי" והגרעין האירני, שעליהם לא רק לעשות מאמצים אדירים לגיוון מקורות ההכנסה, אלא גם שייתכן שעליהם לתור אחר בעלות ברית אסטרטגיות חלופיות. מבחינת ייצוא הנפט, הסעודים מביטים עתה מזרחה אל הודו וסין - שתי הענקיות של מזרח אסיה, שצורכות נפט בכמויות הולכות וגדלות ושבהן עדיין לא התפתחה תעשיית פצלי השמן. מבחינה צבאית-אסטרטגית, הסעודים מבינים אומנם שאין כרגע מדינה או מעצמה שתוכל לפרוס עבורם רשת ביטחון הדומה לזו האמריקנית, אולם הם כבר פוזלים הצידה. עם היציאה למתקפה בתימן למשל, הם פנו לפקיסטן וביקשו ממדינה זו סיוע צבאי, אולם נתקלו בסירוב.

עם זאת, הדברים אינם כה פשוטים. סין והודו, שהופכות ללקוחות הנפט המועדפות של סעודיה, מתחרות נגדה ונגד יתר מדינות-המפרץ בתחום אחר לגמרי אך לא פחות חשוב: הביטחון התזונתי. גם מעצמות מזרח-אסיה, שאוכלוסייתן עצומה, וגם מדינות המפרץ, שאדמתן המדברית והמחסור במים אינם מאפשרים גידולים חקלאיים, מאותגרות על-ידי מחסור אפשרי במזון. לכן מדינות אלו לוטשות עיניים לשטחים הפוריים באפריקה, במרכז אסיה ובאמריקה הלטינית מתוך כוונה לרכוש או לחכור כמה שיותר אדמות. כבר כיום ניטשת בין מדינות המפרץ למעצמות מזרח-אסיה תחרות בתחום זה, דבר שעשוי להעיב על שיתוף הפעולה העתידי ביניהן בתחומים כלכליים ואסטרטגיים.

חששות מהעתיד

במישור הפנים-סעודי שבים ועולים בממלכה חששות מפני העתיד לבוא. סעודיה הצליחה אומנם לבלום את גלי הטרור של אל-קאעידה בעשור הקודם וכן למנוע הפגנות ומהומות בנוסח "האביב הערבי", אולם העתיד לוט בערפל. הידרדרות במצב הכלכלי לא תאפשר יותר לבית המלוכה הסעודי לקנות את שתיקת האזרחים בכסף ובמדינה כמו סעודיה, שאינה בנויה כמקשה אחת אלא על בסיס אזורי, יכול הדבר להוות בעיה. עיני השלטונות נשואות תמיד למתרחש במחוז המזרחי שבו אוכלוסייה שיעית גדולה, אולם מתחת לפני השטח עלולים לבעבע רגשות בדלניים גם במחוזות אחרים כגון החיג'אז.

יתרה מכך, במסגרת "המלחמה הקרה" הניטשת בין סעודיה ואירן על ההגמוניה במזרח התיכון, מעניקים הסעודים סיוע גלוי או סמוי לגורמים סוניים קיצוניים בעירק, בתימן, בסוריה ובלבנון, רק על שום פועלם של אלו נגד שליחיה של אירן. מדובר לעיתים בגורמים הקשורים במישרין או בעקיפין לארגון אל-קאעידה או אף לארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש). גורמים אלו לא הסירו מסדר היום שלהם את השאיפה לסלק את בית המלוכה הסעודי ולכן ההתנהלות של שלטונות סעודיה מולם הינה רגישה ובעייתית. בית המלוכה הסעודי חייב לבחון בכל רגע נתון את מינון הסיוע הניתן לגורמים אלו ולבחון האם אין מדובר בסיוע שיאיים על הממלכה עצמה.

סעודיה ומנהיגיה מתמודדים כיום עם מכלול שינויים טקטוניים שכל אחד מהם עשוי לאתגר את היציבות בממלכה. חילופי הדורות, השינויים הגיאו-אסטרטגיים מול המעצמות ומול אירן, האתגרים הכלכליים והחברתיים והסכנות הנשקפות לה מצד ארגונים סוניים קיצוניים - כל אלו מחייבים היערכות שונה מצד קברניטי הממלכה והבנה שמה שהיה ככל הנראה הוא לא מה שיהיה.