כחוט השני אנו רואים אנשים המכנים עצמם אנשי תרבות המזלזלים ומעליבים את מרבית הציבור, את המדינה ואת צה"ל,
דודו טופז, ארנה בנאי, ענת וקסמן,
יאיר גרבוז, ולאחרונה
עודד קוטלר. בניגוד לעתונאי
דן מרגלית שחושב שכאלה דעות צריך לכבוש ושמור עמוק בבטן, אני אומר הפוך, אנא "אנשי תרבות" יקרים, תשפכו, תשפכו את מה שיש לכם על הלב, דן מרגלית הוא עיתונאי, אל תקשיבו לו, אנא תגלו לציבור את מה שחבריכם הצבועים מסתירים עמוק בבטן.
תגלו לנו מי אתם ספרו לנו על מה אתם חושבים, וכך יותר ויותר מאתנו יבינו עם מי יש להם עסק. ספרו לנו איזה בהמות אנו בעיניכם, גלו לנו באיזה מחלות איומות אנו חולים לדעתכם על-מנת שעד האחרון שבנו יבין מי אתם ולאן אתם חותרים.
תוקיעו אותנו על נישוק מזוזות, כנו אותנו בכינויי גנאי, הוציא דיבת הארץ וצבאה, רק כך ידעו יותר ויותר מאתנו על הצורך החיוני בבידוד שלכם בלב הביצה התל אביבית.
המשיכו כך כרסמו או יותר נכון החריבו עד היסוד את הסיכוי הפוליטי של השמאל שאתם גדולי אויביו, המרידו נגדכם את מנהיגי השמאל, הביאו את השמאל להראות עוד ועוד את צביעותו, אתם תדברו על בהמות או על ג'וקים או כל מיני בעלי חיים אחרים, והשמאל יחזור אליכם מנה אחת אפיים כאשר הציבור מביט על הקרקס הזה, ולא יודע אם לצחוק או לבכות.
והדבר העיקרי אותו יכול הציבור לעשות על-מנת להרגיע קצת את הסיפור הוא להשפיע על מערכות השלטון לעצור כל תקציב לתיאטראות בערים המרכזיות, ובמקביל להדיר רגליו מתיאטראות אשר בכיריהם נוטלים חלק במסע שיסוי של השמנת בעם ישראל.
ולסיכום, טוב מאוד עשה עודד קוטלר אשר אמר את האמת שלו מעל בימה ולפני קהל רב, כך כולנו יודעים מה חושב הוא ומה חושבים חבריו לביצה התל אביבית, והמסקנה היא שראוי לנוח עם התקציבים לתיאטראות השומן, ובמקביל נכון לקחת חופשה מההצגות בישראל, וראוי לשים דגש רב יותר על סרטים ועל אירועי תרבות אחרים.
בהמות מצביעות ב-4 רגליים, בייחוד אחרי שהצביעו נכון בידיים רק לפני מספר חודשים.
