בעוד חמש דקות לערך, יהפוך
עודד קוטלר לקדוש המעונה התורן של השמאל המוכה. בניסיון עלוב אבל מוכר, להיחלץ מן המבוכה התדמיתית הקשה שאליה קלע את חבריו בעקבות "נאום הבהמות" שלו, ייפתח הריטואל לצירופו של הרב קוטלר לרשימה המתארכת של מרטירים שמאלנים, שאיתרע מזלם הרע והעם הסורר והמורה שבתוכו הם נאלצים לחיות, מסרב להתחלף!
אפשר גם לנחש מי ומי ישתתף במבצע החילוץ מגוב אריות הפשיזם. הביטאון הפלשתיני בשפה הערבית, הארץ, ייתן מן הסתם את הטון. הרי רק לאחרונה פירסם מאמר הגנה על זכותה של "אמנית" אחת, שעשתה צרכיה על דגל ישראל (העיקר שלא על דגל פלשתיני). אז עכשיו אין סיבה שגם "נאום הרועים" של האב קוטלר לא יזכה לתמיכתו.
ידיעות אחרונות, בניסיון פתטי שלא להצטייר כביטאון שמאלני (מה שעלול לפגוע עוד יותר בתפוצתו), גייס אתמול כאחד משני מגיביו הראשיים דווקא את אחד מנציגי השמאל הרבים שלו,
רענן שקד, שלצורך המשימה עטה כסות של שליח או"ם מפשר, וביקש מן הניצים להירגע.
מישהו במערכת העיתון מרחוב מוזס שכח כנראה ששקד איננו בדיוק אימא תרזה. למחרת נצחון הליכוד בבחירות, כתב רענן שקד הזועם בעיתונו את הדברים הבאים: "נתניהו הוא הדבר שמסרב ללכת. הווירוס המחליש את מערכת הגוף מבפנים עד להתמוטטות". מוזר שגלאי הווירוסים הזה לא גויס עד היום לאגף למלחמה במגפות המוניות משרד הבריאות, לתשומת ליבו של הרב ליצמן.
מומלץ שאיש לא יתרשם אפילו במשהו, מן הגל הזה של הכחשות חלקיות, גמגומים ותיקונים, שמגיע מן האגף השמאלי במפה. אילו היה מדובר בהתבטאות חד-פעמית, מילא. אבל הרי אין צורך בזיכרון פנומנלי כדי להוכיח שמדובר בתופעה מרובת שנים החוזרת על עצמה רק בניסוחים שונים.
לאנתולוגיה של התבטאויות גזענות מחליאות רק נוספה עוד חוליה, במקביל לעליית מדד השנאה. כאילו כדי לשכנע אותנו שחבורת הבזים למצביעי הימין או למזרחים בכלל, אכן חושבים בדיוק כפי שהתבזו ומאמינים במה שהטיחו.
בניגוד ל
יאיר גרבוז ("עובדי אלילים ומנשקי קמעות") - שגם לאחר הסערה והנזק שגרמו דבריו בעצרת השמאל ערב הבחירות, הדגיש כי אינו חוזר בו מתוכן דבריו - כמעט כל יתר חבריו לאליטה השמאלנית המתוסכלת, ניסו לטשטש את רושם דבריהם, בעזרת תקשורת שהתנדבה
חיש קל למשימת תיקון הנזקים.
החל ביצחק בן-אהרון ב-1977 ("אם כך הכריע העם אז אני בז לעם"), המשך בדודו טופז ב-1981 ("נאום הצ'חצ'חים", שלא במקרה מנסה מאז השמאל לתארו כסתם "פליטת פה"); הכרזת
אחינועם ניני ב-1996, שהתאבלה על תבוסת פרס לנתניהו "בגלל חצי העם הרקוב"; הופעת
תיקי דיין באפריל 1999 בכנס אמנים בשפיים, שם תיארה את מצביעי הליכוד כ"אספסוף ועם אחר"; ועד לנדיבות ליבה של הטוקסיקולוגית
אלונה קמחי, שהציעה ב-18 במרס 2015 למצביעי נתניהו: "שתו ציאניד, ניאנדרטלים מזוינים" (הצעה שהמצביעים כפויי הטובה דחו בגין טמטומם).
דמגוגיה שמאלנית אופיינית מי שחושב שמקור כל הסערה התורנית גדושת הארס הוא בטענה הפופולרית כל כך של מחנה השמאל, בדבר "סתימת פיות", טועה בגדול. הקינות הללו הן דמגוגיה אופיינית, של מחנה שהוא עצמו מגלה כל פעם מחדש שהוא עצמו סותם פיות ומסלק בברוטאליות מדרכו כל מי שמעז לחלוק על דעתם שלהם מונופול בלעדי על כל אוצרות הידע והאמונה.
כזה בדיוק היה גורלה ביום ראשון של אורטל תמם, אחייניתו של החייל משה תמם ז"ל, שהמחזה "הזמן המקביל" בתיאטרון "אל מידאן" בחיפה, נכתב בהשראת אחד מרוצחיו, המחבל וליד דקה (והוא המחזה ששר החינוך
נפתלי בנט הורה להוציאו מסל התרבות).
הגברת תמם שמה נפשה בכפה והעזה לעלות על הבמה ביפו, עם תמונת דודה, בכנס החרום של "אמני ישראל", שנזעק למחות נגד הסכנה לדמוקרטיה. מהר מאוד למדה הצעירה על בשרה משהו על
חופש הביטוי נוסח "אמני ישראל". על חוויותיה שם סיפרה לאתר החדשות של "
וואלה!": "כשהתחלתי לדבר כולם פתאום התחילו להשתעל ואז צעקו עלי לרדת מהבמה. התחלתי לבכות וירדתי".
מהדורות החדשות בערוצים 2 ו-10 הקדישו ביום ראשון דקות ארוכות לסיקור אוהד (כמובן) של מחאת ההומניסטים המשתעלים, שוחרי חופש הביטוי והלוחמים עזי הנפש בסתימת פיות שלטונית. אבל בכל הדקות הארוכות הללו של שתי המהדורות הללו לא נכללה אפילו שנייה אחת(!) שבה דווח לצופים כיצד נסתם פיה של אורטל תמם. כלום. נאדה. יוק. זה עלול לקלקל את התדמית הליברלית של האג'נדה הפוליטית אותה מקדמים שני הערוצים.
הבושה הגדולה יותר שייכת ל
ערוץ 10. הערוץ שבשנים האחרונות ערך הפגנות עובדים, בסיסמה שביבי הרשע עומד לסתום את פיו. ערוץ 2, שבדרך כלל בכל מקרה של תקרית בשטחים או בירושלים, מקפיד לשלב בשידוריו את תגובת הצד הפלשתיני, החליט להתעלם מהתקרית בכנס ביפו. נו טוף, אורטל תמם היא לא בדיוק פלשתינית.
הערוצים האוביקטיביים שלנו צודקים. הצופים לא מוכרחים לראות את "חופש" הביטוי של הבוהמה השמאלנית בפעולה.
האמת היא שמדובר בעוד פרפור של כעס מודחק ושל תסכול; מעין אפטר-שוק של תוצאות הבחירות, שבו השבט הנבחר (על-ידי עצמו), עדיין זועם על שהבוחרים סילקו אותו מעמדת ההנהגה המדינית והתרבותית, שעברה אליו (כנראה בירושה) מדור התקומה.
לא פלא שעודד קוטלר בניסיון נלעג לכבות את התבערה הגזענית המחפירה שהצית - ואשר כרגיל התקבלה בתשואות רמות על-ידי חבריו - ניסה לנמק שבעצם לא התכוון למצביעי הליכוד אלא לכל העם. מזל טוב לנו! כולנו בהמות.
