הרצוג משחק פינג-פונג על מגרש טניס

הרצוג משחק פינג-פונג על מגרש טניס

"העיקרון הפיטרי" קובע שכל עובד מוצלח יקודם בתפקידו עד שיגיע לתפקיד שאינו מתאים לו. דומה כי אין תיאור מוצלח יותר ליצחק הרצוג, שהצטיין בתפקידיו הפוליטיים הקודמים.

הרצוג רחוק מלהבין את רזי המשחק הפוליטי בכלל ושל קמפיין בחירות על אחת כמה וכמה. בשבועות החולפים הוא ממשיך להוכיח נכונות קביעה זו.

הרצוג מתמודד עם אורן חזן!

שתי דוגמאות באותו נושא: כשהתפוצצה ברעש גדול פרשת חבר הכנסת אורן חזן, הזדרז הג'נטלמן להעניק רשת ביטחון לקואליציה. ניתן להתווכח על נכונות הצעד, בעיקר כאשר ראש מפלגתו של חזן שותק. בהתבטאות הפומבית שלו ביצע הרצוג שגיאה של טירון. הוא גרם במו פיו להפחתת מעמדו מרמה של בוז'י מול ביבי לרמה של בוז'י מול חזן. מה היה קורה אילו הסיעה הייתה מוציאה הודעה כתובה על הנושא, או שיו"ר הסיעה היה מודיע על רשת הביטחון? למה הרצוג היה צריך לעשות זאת?

עברו ימים ספורים והרצוג ביצע, בלשון הטניס, "שגיאה כפולה". בדיון בכנסת על הפקרת הממשלה את יישובי הצפון והדרום עלה הרצוג על הדוכן והתייחס... לנושא חזן. התקשורת חגגה על העימות בין הרצוג לחזן, שהוצא מאולם המליאה ועל הדרך העלה את פרשת העמותות. וביבי שתק. חיכך ידיו בהנאה.

כשלים בהתנהלות אישית ומנהיגותית

"הרצוג", הוא סרט מרתק של ענת גורן אשר הוצג בערוץ עשר. צפינו בהשתאות בכשלי ההתנהלות האישית ובכשלים המנהיגותיים של הרצוג. קבלת החלטות, חוסר מיומנות להתמקד בעיקר, שההשלכות שלה היא החלטות הקשורות בניהול זמן ועוד. נתייחס גם כאן לשגיאה כפולה: שימוש במדיה וניצולה האפקטיבי.

נאום נתניהו בקונגרס ו"נאום התגובה" של הרצוג

נתניהו נואם בקונגרס. אירוע רב רושם לכל הדעות. תפאורה משולמת. תמונה של מנהיג בינלאומי, המופיע בהצלחה ברמות הגבוהות ביותר של הפוליטיקה העולמית. העובדה שהוא נעץ את אצבעו בעיני הנשיא אובמה, הופכת אותו בעיני תומכיו כ"גבר", עשוי ללא חת ופועל למען הגנת מדינת ישראל.

אמצעי התקשרות החליטו לאזן להעניק גם להרצוג זמן מסך נדיב מיד לאחר נאום נתניהו. הרצוג טעה כבר בהתחלה. הוא בחר להשיב לביבי. "הציבור רוצה לשמוע תשובה", התעקש וטעה. לא הקשיב לעצת מנהל הקמפיין שלו, המבין דבר או שניים בתמונות המשפיעות על הציבור ובוחר להכות את ביבי דווקא בתחום החזק שלו. הופעה הפומבית.

איך התכונן לאירוע כל כך חשוב? להלן לו"ז חלקי: פותח את היום בביקור לא ידידותי בשוק של לוד. עולה לירושלים מצטלם ב"פינתי", נוסע למשאות יצחק הישנה בגוש עציון להצטלם ליד העץ שנטע סבו, משם לאשקלון.

"מתי עבדת על הנאום"? שואלת ענת, "באשקלון, שם עבדתי שעה וחצי על הנאום", משיב הרצוג. שעה וחצי על נאום כל כך חשוב? המציאות הרבה יותר עגומה. רואים אותו מקשיב לנאום של ביבי בקונגרס, משרבט "תשובה". אין מדפסת... ברגע האחרון מאלתרים מדפסת ומדפיסים את הנאום בגודל פונט שגוי. מאשקלון מגיע מותש לבית העם של ניר משה, שם הוא עתיד להשתתף באחד משיאי הביזיונות של הקמפיין.

ניהול לו"ז שגוי. ייזום אירועים שוליים והזנחת ההכנה של האירוע הצפוי. שליפה חובבנית של "תשובות" לביבי. שלא לדבר על מחדלי העוזרים שאפילו מדפסת לא הכינו.

זה עתה הסתיים נאום נתניהו. תפאורה מכובדת בוושינגטון. אירוע רב רושם מבוים היטב. המצלמה עוברת לבית העם בניר משה. הציבור בבית רואה הופעה של מנהיג עולמי, ואחריה הרצאה במתנ"ס... הרצוג בחר להציג טקסטים ארוכים ומשעממים המתווכחים לכאורה עם דברי נתניהו, שגם דבריו היו משעממים וארוכים. התמונה של נתניהו ניצחה בגדול.

"אל תמחאו כפיים, זה משודר", נזף הרצוג בקהל הנלהב והשתיקם. בזיכרון הטרי הדהדו מחיאות הכפיים הסוערות וה- standing ovations, שוב ושוב נעמדו הסנאטורים והמכובדים על רגליהם והריעו. ביבי הלהיב את הקהל הנלהב, הרצוג השתיק את הקהל הנלהב לא פחות. ומה עם כסאות הפלסטיק? "זה יותר עממי", השיב הרצוג ברצינות.

אירוע התשובה לא היה צריך להתרחש. אך מרגע שהחליט היה על הרצוג לדאוג לתפאורה נכונה, לתמונה מכובדת ומרשימה. תשובה חדה הגוררת כותרות, אבל למי היה זמן לחשוב על משהו מבריק? הרצוג בחר לסייר בלוד, להצטלם ב"פינתי" ולהניח זר במשואות יצחק ולחפש מדפסת באשקלון.

איך ניתח הרצוג את הפיאסקו הזה? "היה פה טעות בניהול לוח הזמנים שלי...היה משהו בפריים, החל מהצילום, הפודיום המגוחך, לא היה בזה משהו ממלכתי". מלא אשמים. "בסדר לומדים", סיכם. האמנם? אגב, אדלר לא היה שם.

"האמבוש"

כך כונה הראיון הכפול בין הרצוג לנתניהו ב"פגוש את העיתונות". סוכם עם אנשי הרצוג על ראיון זה אחר זה. בתדרוך לפני האירוע אומר אדלר "אין מצב לשאלה של נתניהו להרצוג וגם לא של הרצוג לנתניהו. ברגע שזה קורה, אתה קם והולך". הנחה אדלר. "ברגע שמחברים אוזניה לאוזן – סימן שהם מתכננים דו-שיח". כשחברו את האוזניות אף אחד מהצוות לא עשה דבר. "פתאום הוזזו מצלמות באולפן, שינו תאורה תוך כדי הראיון". הרצוג מספר: "בתוך האוזנייה העורך מתחיל לחפור לי 'תענה, לא תענה...", כל כך הרבה יועצים ואסטרטגים, ולא עושים דבר.

נתניהו מופיע על מסך ענק, הרצוג - בקטן בשוליים. ביבי בוטח בעצמו, ו"שוחט" את הרצוג. גם הפעם אדלר לא נכח.

"לא היית מצפה מצוות מאומן לשלוט בסיטואציה כזו?" שואלת ענת, "התשובה היא כן. בסוף כולם בני אדם. זה משהו שיכול לקרות. זה לא צריך לקרות. אני לא מוכן להטיל אשמה. לא בגלל האירוע הזה הפסדנו". ברור, לא בגלל האירוע הזה, לא בגלל האירוע בבית שאן, או בערוץ עשר או בנאום בניר משה, גם לא בדברי גרבוז. כל דבר יכול לקרות. אך כשמחברים את הנקודות מתקבלת תמונה עצובה.

בדרך לאולפן נערך דו-שיח מרתק בין ענת להרצוג:

ענת: "האם זה נכון ללכת עכשיו לעימות?

הרצוג (בפסקנות): "זה לא עימות, זה שידור אחד אחרי השני. אני מגיב לו".

ענת: "זה לא טוב עימות כרגע", כאילו רומזת לו שיזהר.

הרצוג: "אני נכון להכל. שום דבר לא מפחיד אותי. כמו סיפור דוד וגוליית".

ענת מתעקשת: "ביבי משופשף. לא נכון עכשיו".

הרצוג מלין שיש לגביו "הערכת חסר, under estimation". ושוב הרצוג טעה. זו אינה "הערכת חסר", זו המציאות. בכל הקשור להופעות תקשורתיות - נתניהו "אוכל אותו לארוחת בוקר".
"אין דבר חסר תועלת יותר מביצוע יעיל של מה שלא היית צריך לעשות מלכתחילה", אמר פיטר דרוקר. הדבר היעיל היחיד שעשו ב"מחנה הציוני" היה לזנב ביאיר לפיד. אבל את זה ממש לא היו צריכים לעשות. צעד זה שייך לאסטרטגיה, שגם היא הייתה מוטעית מיסודה.

הסרט המרתק אינו עוסק בנושא החשוב ביותר – הטעות האסטרטגית. מרוב יועצים אסטרטגיים (בסרט הופיעו שבעה) החטיאו. לא עשו מאמץ להתקרב לחציון. האגו ניצח את האסטרטגיה כאשר ויתרו על שאול מופז והציגו אדם ראוי (ידלין) שאינו מוכר מספיק בציבור.

אלה ועוד ממחישים שני דברים: הרצוג אינו מבין מספיק את רזי המשחק ובכלל, הוא הדוגמה לעיקרון הפיטרי: התקדם עד לתפקיד שאינו מתאים לו.