השבוע מתקיימים שני כינוסים העוסקים במשבר השלטון המקומי. הכינוס של האגודה הישראלית למדע המדינה אשר מתקיים במכללה האקדמית של תל אביב-יפו וכינוס מיוחד באוניברסיטת תל אביב שיזם בית הספר לממשל ומדיניות. הבעיות בשלטון המקומי הינן רבות ומגוונות וכל אחד ואחת בישראל חש אותן על בשרו בהתנהלות היומיומית שלו בעיתונות בבתי המשפט אבל כלום לא קורה? למה? ומהן הדרכים לפתרון?
כולנו חפצים בשלטון מקומי שיספק לנו את השירותים שאנו זקוקים להם ברמה האופטימאלית ועם זאת אין אנו יוצאים למחאות כאשר אלו לא מסופקים לנו. ואנו לכאורה מקבלים את התירוצים של ראשי הערים כי אין להם מספיק תקציב וכי בעצם לא הם המחליטים אלא בסך הכל שר הפנים. האמנם אנו מקבלים את התירוצים? ואם אנו לא מקבלים מדוע אנו לא דורשים את אספקת השירותים הבסיסיים הללו?
אנו בבעיה חברתית, אין ספק.
מן הידע המצטבר על הגדרת בעיות חברתיות, ידוע כי הליך הגדרה אפקטיבי של בעיה חברתית דורש שני שלבים מרכזיים. בראשון על היזם, מגדיר הבעיה, להבהיר לחברה כי המצב הקיים הוא בלתי נסבל, כזה המהווה עליה איום. זאת, כאמור, תוך העלאת הסוגיה לסדר היום, הטרדת הזירות הציבוריות והקהל אודותיה. את השלב הזה אנו עושים אקדמיה מבקר המדינה ראשי רשויות קבוצות אזרחים עיתונות טלוויזיה ומי לא?
השלב השני הנו זה בו היזם מצביע על פתרון למצב. שלב זה לא קיים ובדיונים שיתקיימו השבוע הקרוב במסגרת שני הכינוסים ינסו המשתתפים ליתן מספר ניירות עמדה להתווייתה של מדיניות מתאימה: חלופה למדיניות הקיימת במסגרתה מתרחשת הבעיה כך שהבעיה לא תיתפס כרע הכרחי אלא כפרי מדיניות כושלת שיש וניתן לשנותה.
במסגרת ההמלצות אציין כי כבר בעבר הוצעו על-ידי הפרופסורים גדעון דורון ודייב נחמיאס הצעות לחקיקתו של חוק יסוד שיעסוק בשלטון המקומי. ואולם בינתיים אין. הצעות אלו עולות היום במשנה מרץ. אולי זו העת? ויכוח נוסף שיש ליתן עליו את הדעת הוא האם החברה הישראלית הינה חברה אזרחית או לא? סוגייה זו משליכה על הפתרון המוצע.
כדי שאני האזרח, תושב העיר, אשתתף, אני צריך לחוש את תוצאותיה של הבעיה החברתית בקנייני ובבשרי. האם הגענו למצב זה? אולי, אבל לא ממש. ולמה לא? כי אנו לא באמת יודעים מי האשם? כי יש לנו ממדים שמשבשים לנו את שיקול הדעת? ביטחון? הינתקות? קשרים עבותים בין בעלי הון לשלטון? הכל נכון אבל יותר מכל לדעתי, אין לנו תרבות פוליטית מתאימה. תרבות של השתתפות פוליטית מהותית אין לנו. אנו לא ממש חברה אזרחית נהפוך הוא אנו חברה שהתרגלה לחיות תחת ריכוזיותו של מושל זה או אחר ומשזה לא הצליח לספק לנו את המוצרים הבסיסיים שאנו ביקשנו, לא ממש מחינו וביקשנו להכריע בתהליך זה של קבלת החלטות ציבוריות.
אנו פשוט החלטנו לקחת לידינו את המושכות ולהוביל את עגלתנו הפרטית אל מחוז חפצינו. מחוז חפצינו הפרטי האינדיבידואלי בהתעלם מכלי המשחק הקיימים. וזו בעייה. אפילו חמורה שיש ליתן עליה את הדעת בניסיונותינו לקדם מדיניות שתפתור את הבעיה החברתית החמורה שנתכוננה בשלטון המקומי.
יהיה מעניין.
