מתחבר לדת אין כמו הרב, עו"ד, ד"ר
חיים שיין (64), לשמוע את דעתו בעקבות פרשיות השחיתות האיומות המתגלות חדשים לבקרים ואובדן האמון במערכת אכיפת החוק. שיין פרסם לאחרונה את ספרו "באר שחת" הבוחן את המקורות ההיסטוריים של השחיתות הישראלית מאז קדמת דנא, דבר שהיה דאז מחויב המציאות כצורך קיומי של העם היהודי בגולה ובתפוצות.
פגישתנו נערכת בביתו השוכן ברחוב מרכזי ברעננה. הוא נשוי לשירה העוסקת בניסויים קליניים ולהם 3 ילדים. על-פי חזותו, עם זקנו המטופח ושערו הארוך הגולש עד כתפיו הוא נראה כבוהמיין מעולם המשחק או המוזיקה. הכיפה המעטרת את ראשו מעידה עליו כי הוא משתייך למגזר, אך קשה לסווגו לזרם כל שהוא על-פי כיפתו. שיין הוא דעתן בלתי נלאה. יש לו דעה כמעט על כל נושא שבעולם.
את דעותיו הוא מביע בטור קבוע בעיתון
ישראל היום, בערוצי הרדיו והטלוויזיה ובראיונות שהוא מעניק לתקשורת.
"התחביב הגדול ביותר שלי זה ללמוד. זאת אומרת לקרוא. הכול! אין ספר שאיני קורא ואין תחום שאיני מתעניין בו. החל מפיסיקה גרעינית וכלה במוזיקה מזרחית". שיין בהכשרתו הוא ד"ר למשפטים והוא מרצה במכללות בנושאי פילוסופיית המשפט, משפט וקולנוע ומשפט ושיפוט. הוא בעלים של משרד עורכי דין בנושא נדל"ן, חוזים וחברות, וכן, הוא גם מוסמך לרבנות ונושא תואר רב. למרות השתייכותו של שיין למגזר – בית הוריו היה חילוני לחלוטין.
"אבא שלי רצה שאקבל חינוך טוב, ולכן שלח אותי למוסדות חינוך דתיים. למדתי בבי"ס בילו ובי"ס צייטלין בתל אביב. מצידו יכולתי להישאר אפיקורס, אך בשלב יותר מאוחר התחברתי לעניין הדתי, ולאט-לאט גם הבית קיבל עול מצוות כמו הפרדת חלב ובשר ואי נסיעה בשבת. הורי מאוד קיוו כי הדבר זמני ואוותר על פנייתי לדת, אך כשראו כי אני מתמיד נכנעו".
מרדן אובססיבי
שיין מעיד על עצמו כי אחת התכונות הבולטות שהוא ניחן בהן היא מרדנות. "זה בא לי מגיל מאוד מאוד צעיר. עוד בגיל בית ספר יסודי, ואומרים עוד מלפני כן. דברים שלא מצאו חן בעיני, שחשבתי שאינם נכונים, שהם לא ערכיים, מוסריים, נאבקתי בהם. לא קיבלתי שום דבר כמובן מאליו. נתפסתי כאאוטסיידר, במובן הזה שאני לא נהנה שכולם חושבים אותו דבר. אנו חיים בתוך מסגרות חברתיות, בתוך מסגרות קונפורמיסטים, וברגע שאתה לא קונפורמיסט, אז בסופו של דבר יש לזה איזה שהוא מחיר".
עם גיוסו לצה"ל סירב שיין להשתבץ לרבנות הצבאית דבר שנראה כטריוויאלי למי שמשתייך למגזר. "כשהתגייסתי לצה"ל בנובמבר 1968 ראיתי כי כל חברי למחזור מבי"ס צייטלין נלקחו לרבנות הצבאית. איך זה קרה? האלוף, הרב שלמה גורן בדק מי חתם בבקו"ם על שני מסטינגים והבין כי הם דתיים ושיבץ אותם אוטומטית לרבנות הצבאית. אני סירבתי. רציתי לשרת בחיל השריון.
אני חולה טנקים מאז שקראתי את הספר "חשופים בצריח". קראו לי לראיון אצל האלוף גורן והודעתי שאיני מגיע. נשפטתי ל-7 ימי מחבוש ואולצתי להגיע לראיון". בסופו של דבר על-ידי 'קומבינה' ובעזרתו של קצין הגיוס שובץ שיין לחיל השריון.
עם הזמן עובר שיין קורס קצינים ומשתחרר מצה"ל בשנת 1972 בדרגת סגן. את שירות המילואים הראשון שלו עושה שיין במלחמת יום כיפור כמפקד יחידת טנקים בסיני. באחד הקרבות מול הארמיה השנייה ספג הטנק בו נמצא שיין פגיעה ישירה. "הבחור שהיה אתי בטנק, מאיר שטיין ז"ל נהרג במקום, ואני נפצעתי קשה מרסיסים בריאות. הייתי מאושפז מספר חודשים בבית חולים הדסה בירושלים והוכרתי כנכה צה"ל".
בסיום שירותו הצבאי החל שיין בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. "התפיסה שלי הייתה כי עורכי דין הם לוחמים למען האמת והצדק, מה שבינתיים הדבר התבדה. זו הייתה אז האמונה שלי.
חשבתי, כי כעורך דין אוכל לשרת את האג'נדה החברתית והערכית שלי, והאמת היא כי בכל העולם היו אלה עורכי הדין שהובילו את המהפכות החברתיות. בסוף שנת הלימודים הראשונה שלי פרצה מלחמת "יום כיפור" וכששבתי מהמלחמה רציתי להפסיק ללמוד משפטים. זה כבר לא עניין אותי. רציתי ללמוד פילוסופיה כי אני ואחרים שחזרנו מהמלחמה חיפשנו תשובות.
סיפרתי את זה לאימא שלי והיא אמרה לי, ועל כך אני חייב לה תודה גדולה: 'תשמע, אני הרי מכירה אותך. אתה מרדן. אם תלמד פילוסופיה אתה אף פעם לא תוכל להגיד את מה שאתה חושב. אם תלמד משפטים ותהיה עורך דין לא תהיה תלוי בפרנסה באף אחד, ותוכל להגיד כל מה שתרצה. היא שכנעה אותי והייתי הסטודנט הראשון באוניברסיטת תל אביב שלמד משפטים ועוד חוג שלם מלא, פילוסופיה, דבר שלא היה נהוג באותה תקופה".
פוליטיקה אאוט
ואכן, שיין מסיים לימודיו זוכה לתארים הנכספים ולא נרתע לצאת נגד הממסד השמאלני במדינה אך מאידך תומך נלהב של הגוש הימיני ומעריץ אובססיבי של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו.
הדבר נטמע בדי.אן.איי של שיין עוד בילדותו. אביו היה ממעריצי זאב ז'בוטינסקי, ובילדותו היה שיין מבאי ביתו של
מנחם בגין שגר בסמוך לבית הוריו בתל אביב.
"מאז שאני זוכר את עצמי, מאז שעמדתי על דעתי-אני ימני. השנאה שלי לשמאל נובעת מכך שלאבי לא היה פנקס אדום ונמנעה ממנו פרנסת הבית עקב כך. ביום שחרורי מהצבא הצטרפתי לתנועת החרות. אני זוכר את אבא שלי בגיל 4-5 נושא אותי על הכתפיים, בכיכר מוגרבי, לשמוע את הנאומים של בגין. אני כנער הייתי הולך לבגין הביתה בכל שבת אחר-הצהריים. זה היה בית פתוח, והיו מגיעים המון אנשים. כולם רצו לדבר אתו על פוליטיקה. הוא לא כל כך רצה, אז היינו מדברים על פרשת השבוע. הוא היה מאוד נהנה מזה. הוא היה אדם מיוחד".
שיין מתגעגע לתקופה בה בגין הנהיג את המדינה. "הייתי מאוד רוצה שיהיה לנו היום ראש ממשלה כמו בגין. אני לא בטוח שבגין היום היה נבחר. אני לא בטוח אילו בן-גוריון היה מתמודד על ראשות ממשלה הוא היה היום נבחר. החברה הישראלית השתנתה. הכי קל להסתכל בנוסטלגיה ולהגיד איפה הבחורות ההן...והבחורות של אז (מחייך) הן לא הבחורות של היום".
למרות געגועיו של שיין למנהיגי העבר, הוא מוצא כי בנימין נתניהו הוא האיש הנכון והמתאים להוביל את המדינה על-אף שיש דברים שאינם מוצאים חן בעיניו של שיין בהתנהלותו של נתניהו. לדבריו, ראש ממשלה בהרבה מאוד תחומים ערכיים צריך לתת דוגמה אישית. "נתניהו הוא איש של חזון. אני מאמין בדרך שלו. נתניהו רוצה את ארץ ישראל שלמה, נתניהו רוצה לראות את מדינת ישראל כמדינת הלאום של
הבית היהודי וההערכה שלי שלנתניהו היכולת לתמרן מול עולם עוין". שיין אינו מסתיר בקרתו על אנשי ימין, שנמנע מלהזכיר את שמם, המחבלים במדיניותו של נתניהו. "יש בינינו אנשי ימין שאני מאוד מכבד אותם אבל הם חושבים שהם לבד בעולם ויש להם תחושה שהם יודעים מה אלוהים רוצה". שיין מאמין כי אם היה חלק מהעשייה הפוליטית הוא היה יכול לשנות דברים. "האמת היא שבזמנו חשבתי להצטרף לעולם הפוליטי. ניסיתי.
התברר לי דבר מאוד מעניין שכדאי להתקדם בפוליטיקה, להיבחר, אתה צריך הרבה מאוד כסף. בכדאי שיהיה לך מספיק כסף, אתה צריך תרומות. בארץ אין תורמים - יש רק משקיעים. אתה מקבל מאדם תרומה של 2000 ש"ח - אתה חייב לשרת אותו. אני לא מוכן לשרת אף אחד. אם הייתי מיליונר כמו
ביל גייטס או מישהו כזה, שאני לא נדרש לתרומות מאף גורם, הייתי הולך לפוליטיקה. אך מאחר שצריך תרומות אני לא מוכן להתעסק בזה".
פסקי דין תמוהים
כבר לפני יותר מעשור כתב
משה נגבי, פרשן משפטי ברשות השידור את ספרו "כסדום היינו". בספרו, בין היתר, מתאר נגבי קניית מקומות ברשימות מועמדים לכנסת לאור יום ובכסף מלא. לדברי נגבי ישראל הופכת ממדינת חוק לרפובליקת בננות.
לאור דברים אלו, המרמזים לשחיתות ולשוחד, דבר ששיין יוצא נגדם במאמרי הדעה שלו בתקשרת ובספר שהוציא לאחרונה, התבקשה השאלה: האם אנו עם מושחת? שיין מהסס מעט. לוקח לו זמן קצר למחשבה בניגוד לדבריו הקודמים 'הנשלפים מהמותן'. "שאלה קשה. אני חושב שיש אצלנו תרבות של שחיתות. מושחתים יש בכל העולם. אצלנו יש, כפי שאני קורא לזה, 'שחיתות עממית', או נקרא לזה 'תחמנות טבעית'. בספר שלי "באר שחת" אני מסביר איך זה קרה לנו. במשך מאות שנים נאלצנו לשחד ולתחמן כחלק ממלחמת ההישרדות, וזה הפך להיות פיקוח נפש. זה קיבל לגיטימציה ועוד לא הפנמנו שהגלות נגמרה". לדברי שיין בשנים האחרונות נעשה 'תיקון' נגד אותה התנהלות שלטונית משחיתה. "אצל יהודים הבעיה היא לזהות את החולי. היהודי, ברגע שמזהה את החולי הוא מוצא את התרופה.
הבעיה שלנו שהרבה מאוד שנים לא הבנו את החולי הזה של השחיתות. לא הבנו שזה כל כך מסוכן. לא הבנו שזו סכנה קיומית. ברגע שהבנו את זה והפנמנו את זה, הכל משתנה. היום מוציאים את כל הלכלוך שהצטבר במשך שנים ואיש לא נגע בו. לא טיפלו בו. הייתה מערכת שלמה של כיסוי וטיוח ועכשיו ברוך השם תראה מה שקורה. יש תיקון. כשראש ממשלה מקבל 6 שנים בכלא, זה אומר שהחברה הבינה את המשמעות, וכשהשופט אומר שעבירת שוחד שווה בגידה - המסר מובן".
מה שלא היה מובן עד תקופתנו הנוכחית היה נושא מערכת השיפוט שלא השכילה להטיל עונשים ראויים כפי שהשופט
דוד רוזן הטיל על
אהוד אולמרט בשליחתו לכלא.
מרדכי גילת, עיתונאי רודף צדק החוקר שחיתויות שלטוניות, התבטא על פסק הדין של השופט דוד רוזן: "שופט מחוזי, בניגוד לקודמיו, לא פחד".
שיין לא מקבל שהשופטים הנם פחדנים. "אני חייב להצדיק את גילת במובן אחר. במשך שנים רבות היה קשה מאוד לשופטים לזהות אצל המיליה שלהם התנהגות מושחתת. היה קשה להם. הרי עבירת שוחד אתה צריך כוונה פלילית. היה קשה להם לזהות כוונה פלילית אצל אנשים שהם חברים שלהם, שהם דומים להם".
אתה מדבר על האליטה?
"כן. מהאליטה, ולכן יש פסקי דין הזויים. לדוגמא: פסק הדין הראשון נגד שבס, פסק הדין בעניין של דינציץ. אלו פסקי דין לא מובנים. ההסבר הוא - לא שהשופט מפחד אלא שהשופט לא מעלה בדעתו כי החבר שלו הוא גנב קטן. קשה לו להפנים את זה". עם זאת שיין משבח את מערכת המשפט בישראל ואומר כי "מערכת המשפט של מדינת ישראל היא מהמערכות הנקיות ביותר בעולם. אני לא מאמין שבמדינת ישראל יש שופט שהוא מקבל שוחד או שמישהו נותן לו מעטפה. אבל אני חושב שקיימים, כפי שאני קורא לזה, חריקות. כמו לדוגמה במינוי כונסי נכסים, במינוי מפרקים, העברת תיקים לגישור לשופטים מסוימים, אז אני אומר...לא הייתי מגדיר את זה כהפרת אמונים, אך הייתי מכנה זאת טעם לפגם".
רפיסות היועץ המשפטי
גם בעניין היועצים המשפטיים לממשלה יש לשיין דברי בקרת. לטעמו התנהלותו של היועץ המשפטי הנוכחי
יהודה וינשטיין בעניינו של שר החוץ לשעבר היה פגום.
"אני חושב שהתיק של ליברמן עוד יילמד בתולדות המשפט הפלילי במדינת ישראל. איך זה יכול להיות שתיק כזה רציני נסחב כל כך הרבה זמן. מוזר ביותר. יש יועצים שבעניינים ציבוריים, לא תמיד רואים את הנחרצות שלהם כמו בעניין האי היווני ובעניין ליברמן. משהו פה התפספס".
ז"א לא מתמנים האנשים הנכונים?
תשמע...(אתנחתה), אתה יודע מה, יש ועדות איתור, יש מועמדים...
יש גם לחצים פוליטיים.
"בודאי שיש גם לחצים פוליטיים. אני בא ואומר, יש לנו בעיה".
שיין נזכר בערגה בתפקודו של
אהרן ברק כיועץ משפטי ושופט בבית המשפט העליון שלא הייתה בו רפיסות והחלטותיו היו חד-משמעיות והחלטיות. "אהרן ברק אין שני לו. זה לא יעזור. לברק היה את הכח האינטלקטואלי שלא יכולת להתמודד אתו. הייתה בו אמת פנימית למרות שלא הסכמתי אתו בהרבה מאוד דברים, אבל הערצתי את האמת הפנימית שלו ואת היכולת האינטלקטואלית שלו לקדם את האג'נדה שלו. זה פשוט מרשים ביותר".
את ספרו "באר שחת" מסיים שיין בהעמדתו לדין של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט, ובהרשעתו על-ידי בית הדין המחוזי בתל אביב. זמן קצר לאחר מכן התגלתה פרשת השוחד המכונה "פרשת
ישראל ביתנו" ופרשת "
רונאל פישר".
שיין אינו נרגע מחשיפת פרשית השחיתות והשוחד, אותה ניווט פישר בכישרון רב ובמקצועית יוצאת דופן בה מעורבים פרקליטת מחוז תל אביב ורב-פקד מיחידת 433.
"כשכתבתי את ספרי "באר שחת" חשבתי שלא ניתן כבר להפתיע אותי. ומתברר שאני מופתע, לכאורה, אם כל העובדות יתבררו כנכונות. מדובר פה בפרשה מהחמורות במדינה. זו פשיעה מאורגנת בסגנון המאפיוזי. אלו ימים קשים עבורי. עוכר הדין רונאל פישר היה סטודנט שלי, מהסטודנטים המוכשרים שהיו לי בעשרות שנות הוראת משפטים. אני לא רואה את עצמי רק כמרצה. אני קודם כל כמחנך.
אני מרגיש שיש לי אחריות כלפי החברה. הם (הסטודנטים) יצטרכו בעוד כמה שנים להיות עורכי דין ואולי שופטים. הם אמורים לשרת את החברה. לייצג את היושר את החוק את המשפט, והתפקיד שלי - אני רואה אותו כלחנך אותם. שיבינו כי עו"ד זה משהו. זה תפקיד. זו אישיות זה לא מין משלח יד. זו אמנות. עריכת דין זו שליחות. והנה מתברר על-פי החשדות לכאורה שמדובר בריקבון נורא ואיום.
תקיעת סכין בגב החברה הישראלית המנסה נואשות להתמודד עם שחיתות המהווה סכנה קיומית. רונאל פישר הוא גם תוצר של חברה נהנתנית המרקדת סביב עגל הזהב עד לאבדן חושים. חברה מתפרקת מערכים, מקדשת את העכשווי ומצויה בסכנת התפוררות.
חברת "האנחנו" שנשאה על כתפיה את חזון שיבת ציון ובנין הארץ התחלפה בחברת "האני" שבה כל אחד רואה את טובתו האישית לנגד עיניו - ואחריו המבול".
המדינה כסטרט אפ
כאיש ימין מאמין עם זהות לאומית והלכתית ומי ששורשיו נטועים עמוק עמוק באדמת ארץ ישראל, שיין אינו יכול שלא לבטא את תחושתו על הנס הבלתי יאומן שקרה לנו כעם בפרק זמן קצר של פחות משבעה עשורים.
"אם מי שהוא היה אומר להורי בשנת 1944, לאבא שלי שהיה בדכאו ולאימא שלי שהייתה באושויץ, כי בעוד 4 שנים תהיה ליהודים מדינה הם היו אומרים שהאיש הוזה. אנחנו, הדור שלנו, זכינו להיות הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה. תיקח את ספרי הנביאים, את עמוס וזכריה, ותלך בירושלים אתה פתאום תגלה שאתה הולך בתוך התנ"ך. אין לרובנו את היכולת הרוחנית לזהות את הימים הגדולים האלה. זה ממש ימים של התגשמות. זה פלא פלאים. אני תמיד טוען שמדינת ישראל זה הסטרט אפ הגדול ביותר במאה העשרים. אנשים שקמו מעפר, הקימו מדינה שבה הצבא הכי חזק בעולם עם כלכלה איתנה. לעולם לא יהיה סטרט אפ כזה, בפרק זמן קצר כזה".
עם שיין, מהפובליציסטים המובילים היום בתקשרת הארצית, ניתן להסכים להתווכח או לא להסכים כלל אך אי-אפשר להתעלם ממנו. למרות הביקורתיות שלו על רבדים רחבים במרקם הבעייתי המרכיב את אוכלוסיית המדינה, לדבריו האור בקצה המנהרה כבר מבצבץ והאומה היהודית תהיה חברה למופת.
"השחיתות שזיהמה את אור השמש עוברת תהליך של ניקוי, חיטוי וטהור. למערכת אכיפת החוק בישראל יש היום חופש פעולה מלא. מנשבת רוח חדשה שנותנת תקווה לתיקון דרכיה של החברה הישראלית. אני אופטימי".
