המתקפה שמובילה ארה"ב נגד דאעש לא תצליח לחסל את הארגון, ובוודאי שלא תשנה את גל הרדיקליזציה המוסלמית במזרח התיכון. כך מעריך אלוף (מיל.) יעקב עמידרור, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן והמזכיר הצבאי לראש הממשלה, בניתוח שפרסם החודש במסגרת מרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן.
ארה"ב לא יכולה להצליח במאבק נגד דאעש בלא לפרוס כוחות קרקעיים משמעותיים, אך את זה לא תוכל לעשות - בוודאי לא בסוריה. במבט רחב, "השפעה על ממש על גל שוצף זה קשה ביותר ואולי בלתי אפשרית גם עבור ארה"ב. הוא רחב מדי בהיקפו הגאוגרפי ועמוק מדי מבחינה דתית ותרבותית", אומר עמידרור.
לצד זאת מדגיש עמידרור, כי אירן גרעינית תהיה מסוכנת בהרבה מאשר דאעש, משום שהיא תאיים על כל המזרח התיכון ותביא למרוץ חימוש מואץ. המדינות הסוניות - ובראשן סעודיה ומצרים - ירצו להשיג נשק גרעיני, דבר שיגביר את הסכנה לנפילתו לידי גורמי טרור. עוד לפני כן, המזרח התיכון יהיה גן עדן למחבלים, שיפעלו בו מתוך ידיעה שהעולם יחשוש מאוד לפעול נגדם בסביבה גרעינית אירנית.
ניתוח אירועי העשורים האחרונים מוביל את עמידרור למסקנה, שמבחינת האיסלאם הקיצוני - הוא רשם הצלחות ניכרות במאבקו נגד העולם המערבי. "אם לא יתחולל מהפך הנובע מסדרת הפסדים ארוכה, נראה שבעתיד הקרוב איש לא יצליח לפגוע בביטחון העצמי של התנועות הרדיקליות ובתחושתן שאללה נלחם לצידן. כל כישלון שלהן ייתפס אצלן כזמני, בדרך אל הניצחון הגדול".
המערב תרם בצורה שלילית לקטסטרופה של האביב הערבי, אם כי לא יצר אותה, למשל כאשר הפיל את מועמר קדאפי וקיבל במקומו את לוב כ"חנות נשק" ענקית. ואילו אוזלת היד שהפגין המערב אל מול השימוש של משטר אסד בנשק כימי, סייעה ליצור את הריק אליו נכנס דאעש. לכך יש להוסיף, ממשיך עמידרור, ארבעה גורמים בזירה הבינלאומית: פשיטת הרגל של האו"ם, נסיגתה של ארה"ב ממחויבותה לבנות-בריתה, היעדר כוח אחר שיפעל למען ערכים עולמיים והיעלמותה של אירופה מהמשוואה המזרח-תיכונית.
על מקומה של ישראל במצב זה אומר עמידרור, כי אין לה שום יכולת לשנות את המתרחש - אך עליה להיות ערה לאפשרויות חדשות לשיתופי פעולה עם שכנותיה המתונות. הדרך לשיתוף פעולה פומבי עם מדינות אלו עוברת דרך הסכם עם הפלשתינים, בשל הסמליות של מאבקם מבחינת הרחוב הערבי. הסכם כזה, צופה עמידרור, אולי אף יוכל להפוך את ישראל לתחליף-מה לעוגן האמריקני הנעלם. בשנים הקרובות, הוא ממשיך, תתמודד ישראל עם ארגוני טרור הערוכים ומתחזקים סביבה, ועליה להבין שאין המדובר במלחמה בה יש הכרעה, אלא במאבק סיזיפי בו כרוכה אוכלוסייה אזרחית.
בנוגע להסדר עם הפלשתינים מצביע עמידרור על הסיכוי הגבוה לכך שמי שיחתום עליו, לא ישלוט בהכרח בסופו של דבר בשטח. אפשר, ואף סביר, שהגורמים הקיצוניים ביותר בעולם המוסלמי ישתלטו על יהודה ושומרון, ולכן אמצעי הביטחון שיהיו חלק מן ההסכם חייבים להיות נוקשים ביותר - בניגוד למצב בהסכמי אוסלו.
