הסיפור שקרה לאחרונה היה רק בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. או אם תרצו: הוכחה נוספת, אליבא דהרב ראב"ד, שמשהו לא טוב עובר על הרבנות הצבאית הראשית, תחת פיקודו של הרב
רפי פרץ.
הרב רם (רמי) ראב"ד הוא פתח תקוואי מבטן ומלידה ("אני גר במרכז העיר ומתפלל ברחוב מונטיפיורי, בבית המדרש לתורת א"י שהקים הסבא שלי. והמקום הזה היה הכולל הראשון בארץ. למדו בו ענקי התורה וביניהם הרב יהודה
לייב שטיינמן"). הוא שירת 28 שנה ברבנות הראשית. שני שיאי תפקידיו היו מעורבות רבה ביותר, בהקמת יחידת שח"ר (שילוב חרדים בטכנולוגיית עילית של חיל-האוויר) והיותו רב חיל-האוויר.
לפני שלוש שנים וחצי, בינואר 2012, הוא התפטר מתפקידו בשח"ר. על כך בהמשך. בעקבות התפטרות זו דרש הרב הצבאי הראשי תא"ל הרב רפי פרץ (להלן הרבצ"ר) ממפקד החיל, אלוף עידו נחושתן, שידיח אותו מתפקיד רב חיל-האוויר, אך זה סירב. גם בכך נחזור לגעת בהמשך.
לאחרונה, כך פורסם, החליט הרמטכ"ל גדי איזנקוט לצמצם את סמכויות הרבנות הראשית. דבר שבא לביטוי מוחשי מובהק, ב
הדרתו של הרבצ"ר מטקס השבעת טירוני חטיבת גבעתי, לפני שבועיים, ובהחלפתו בתא"ל אבנר פז-צוק, קצין חינוך ראשי (להלן הקח"ר). הוגה הרעיון היה קצין חינוך עצמו. בחודש מרס האחרון, שלח אותו קצין חינוך המלצה לראש אכ"א, אלוף
חגי טופולנסקי: "להוציא את הרבנים מטקסי ההשבעה של הטירונים בצה"ל", כך כתב.
חלפו בסך-הכל שלושה חודשים, וכבר השתנתה התמונה: הקח"ר בנעליו של הרבצ"ר. וזה מה שיפה עם צה"ל: כשהוא באמת רוצה - אין עליו. אין תקתקן זריז ממנו במזרח התיכון.
הרב ראב"ד, מה כל כך חשוב שרב צבאי יהיה נוכח בטקס ההשבעה, זה הרי לא מעמד דתי? "זה רגע חשוב ביותר בשרשרת החיילוּת. אני תמיד נהגתי בטקסים אלה להביא את רוחו של יהושע בן-נון לחיילים הנרגשים. זה רגע מכונן ויש חשיבות עצומה לשילוב תכנים וערכים יהודיים דווקא בטקס זה".
אתה יודע, הערתי לו,
שולמית אלוני אמרה פעם שאין לה בעיה עם הנביאים, רק מה - בבקשה בלי ספר יהושע, שבעיניה סימל את הכיבוש המשחית.
"זה בדיוק מה שעצוב כאן", אמר ראב"ד, "שולמית אלוני ניסתה להדיר את יהושע - ולא הצליחה, אבל הרב הצבאי הראשי הצליח".
איך האחריות הזו מגיעה לאוהל של הרבצ"ר, לא הבנתי. ברור לכל שדעתו לא נוחה מזה, שמדירים אותו מטקס חשוב שכזה.
"ישנם רבנים שחושבים שעל-ידי זה שיתלקקו לחילונים וירקדו ריקודי מה-יפית, יעריכו אותם יותר ויתנו להם לפעול, אבל זה בדיוק להפך", ענה הרב ראב"ד. "זה משדר חולשה שגורמת לכך, שהמערכת הצבאית מצפצפת היום על הרבנות הראשית. והצפצוף הזה רק הולך ונעשה צורם יותר וחזק יותר. זה קורה ביותר מדי תחומים כיום בצבא ובתדירות יותר מדי גבוהה, רק משום שבמקרה הקודם הרבנות הצבאית הגיבה ברפיסות".
כאן מונה הרב ראב"ד את ציוני הדרך שהובילו, על-פי תפיסתו, לרגע בו הדירו את הרבצ"ר מטקס ההשבעה האחרון. "זה התחיל עם שירת נשים. פעם מצאו פתרונות יצירתיים: לא מתאים לך? לך תשמור בבסיס. פתאום החליטו לחייב להיות נוכח".
אולי כי פעם הנוכחות הדתית הייתה קטנה וממילא נטישת הדתיים לא הורגשה, אבל היום קשה לדחוס את המוני הדתיים לשעה מסוימת בשני תפקידי שמירה - במאהל ובבונקר.
לא, ממש לא", ענה הרב ראב"ד, "יש מספיק דרכים להתמודד עם זה. הבעיה היא לא בכמות הדתיים כיום, אלא בנחישות של הרבנות הצבאית.
נחום ברנע כתב שהוא שמע כיצד הרבצ"ר הנוכחי אמר לרמטכ"ל 'אם חשוב לך שהחיילים יישארו בזמן השירה (של נשים) אז כך זה יהיה'. מישהו מדמיין את הרב גורן מגיב בצורה כזו? או את הרב גד נבון? או הרב וייס או הרב רונצקי?"
אגב הרב ישראל וייס. זה אמר בראיון ל'גלי ישראל' בהקשר הפרסומים על רצון הרמטכ"ל לצמצם בסמכויות הרבנות הצבאית: "הרב פרץ צריך עכשיו להיכנס לרמטכ"ל, גם אם הוא יושב באמצע ישיבה הכי חשובה, לבקש ממנו הסברים. אם ההסברים לא יינתנו או לא יתקבלו על ידו, הוא חייב להניח את המפתחות על השולחן".
"אבל זה לא נגמר בשירת נשים", ממשיך הרב ראב"ד. "זה המשיך עם המאבק לשילוב נשים ביחידות לוחמות ואז פתאום נאבקו לשנות את 'יזכור אלוקים' ל'יזכור ישראל'. ואחר כך הגענו לזה שחייל אוכל חזיר ולא נענש על כך. הרי בן-גוריון עצמו - לא הרב גורן - אמר, שאם 99 אחוז יאכלו כשר בצבא, בניגוד להרגליהם באזרחות, לא יקרה שום אסון, אבל אם אחוז אחד של שומרי כשרות יאכל טרף בצבא - זה יהיה אסון. היום חייל אוכל חזיר שהביא מהבית באוהל שלו, ולא עושים לו שום דבר. בקצב הזה מחר הוא יאכל את זה בחדר אוכל צה"לי. צריך כזה דמיון מפותח, כדי לראות ולהבין את הדינמיקה הזו?"
למרות שראב"ד בא מהמגזר החרדי ניכר בקלות במהלך השיחה, כי מודל החיקוי שלו הוא הרב שלמה גורן, שייסד את הרבנות הצבאית הראשית. מדמותו של הרב גורן הוא מודה, הוא למד להיאבק. "גם אם נקודתית המאבק שלך לא נושא פרי באותו רגע, הוא מניב פירות להמשך", הוא אומר. או אם תרצו - גם הפסד בקרב כלשהו לא מכריע את המערכה נגדך.
ראב"ד שמח לשתף אותי במאבק שניהל ושמבחינתו הוא הצגת תכלית למקרה, בו, כאמור, הפסד בקרב לא מכריע את המערכה.
"בשנת 1987", הוא מספר, "הייתי הרב של בח"א 6, בסיס החיל בחצרים. מפקד הבסיס היה
רון חולדאי. פתאום, בהכנות לטקס יום הזיכרון, אני שומע שאומרים 'יזכור ישראל' במקום 'יזכור אלוקים'. שאלתי מי-מה. אמרו לי החלטת המפקד. רצתי לחולדאי וניהלתי ויכוח תקיף בלשכה שלו. בסוף חולדאי אומר 'טוב, שיהיה יזכור אלוהים'. אני חוזר בשמחה לדווח לאחראים על הטקס וחושב שזהו - הצלחתי. לתדהמתי בטקס עצמו, אמרו בסוף 'יזכור ישראל'. עד היום אני לא יודע אם מי שצפצף על הסיכום הזה היה הדרג המבצע, או שהמפקד בעצמו קרץ להם, כרומז שיעשו מה שהם רוצים. דבר אחד אני כן יודע - שנה לאחר מכן חזרו לומר 'יזכור אלוקים'".
יכול להיות, שאלתי, שזה שהרב פרץ לא גדל בתוך המערכת של הרבנות הצבאית, מקשה עליו בהתמודדות עם משימות התפקיד הזה. "כן ולא", ענה הרב ראב"ד. "תמיד מי שגדל בתוך המערכת מכיר אותה לפני ולפנים טוב יותר, מאשר מישהו שמגיע מבחוץ. אפילו אם הרב אלישיב היה מגיע להיות הרבצ"ר, היה לוקח לו זמן עד שהיה מבין בתוך המערכת מה יש לעשות ועם מי ואיך ומתי. אבל בעיית הבעיות היא הקרנה של חולשה. כי כל הזמן בוחנים אותך. זה נכון בכל התחומים בחיים ובוודאי בתחום שהרבה חושבים שהוא מיותר. ואם אתה חלש, פשוט רוכבים עליך עוד ועוד ועוד. תראה, מלבד סיפור החייל שאכל חזיר, נענש ועונשו בוטל, פורסם - רק בימים האחרונים - גם הסיפור שבעיר הבה"דים שתלו בתקופה זו, שנת השמיטה, ושום דבר לא קרה. ועוד מקרה שקרה לאחרונה בעיר הבה"דים: קבלן מסר לידי הצבא חלק מהעיר עם בתים ומשרדים ללא מזוזות. וגם כאן אמרו משהו כמו: 'לא נורא, עוד לא עבר חודש מאז שנמסרו המפתחות. נשיג עד לסוף החודש את המזוזות'. עכשיו אני אומר לך, שזה עניין של נחישות של הרבנות הצבאית. זה הכל.
אם הרבנות הצבאית, אם הרבצ"ר, היו דופקים על השולחן ואמרים 'קבלן יקר, כמו שאתה לא מגיש בית ללא משקופים וללא חלונות, ככה אתה לא מגיש ללא מזוזות. אין מזוזות - אין מסירת מפתחות; אין מזוזות - אין פירעון צ'קים'; אם כך היו מתנהלים - אתה יודע מה היה קורה? אותו קבלן היה מגיש את המפתחות של המבנים, רגע אחרי שהיו קובעים שם את המזוזות.
"והחולשה של המזוזות - שהיא בעצמה נוצרה בגלל החולשה של השמיטה והכשרות ושילוב הנשים והדרת הרב פרץ מטקס ההשבעה - מולידה ברגע זה את החולשה הבאה, שתכרסם עוד יותר בצביון היהודי והדתי של צה"ל".
ועם כל זאת, אתה לא ממש אוביקטיבי בשיפוטך את הרבצ"ר. בכל זאת הרב פרץ פעל כדי לפטר אותך.
"הרב פרץ לא פיטר אותי מאחר שאינו מפקדי ואינו יכול לעשות זאת. הוא באמת לא הסכים לעבוד איתי כרב החיל. והוא באמת פנה למפקד החיל, עידו נחושתן, כדי שישחרר אותי מצה"ל, אבל מפקד החיל סירב. זה קרה בגלל שהרב פרץ כעס על כך שהתפטרתי מתפקיד יועץ אכ"א לנושא תוכנית שח"ר שהייתי ממקימיה. למה התפטרתי? מאחר שבאכ"א הייתה כוונה לשנות את הסיכומים שהיו איתי בנושא שירות החרדים. למשל, שיצאו לפעילויות תרבותיות משותפות עם בנות.
"התפטרותי זכתה לאהדה גדולה, שהכעיסה את הרב פרץ. אבל בתכל'ס ישבתי באותו חדר ובאותו כיסא וכן לא מינו רב אחר במקומי, עד שיצאתי לאזרחות, ביום בו הייתי צריך ממילא להשתחרר בגלל הוותק והגיל". כיום, עוסק הרב ראב"ד בשילובם של חרדים בעולם התעסוקה.
פנינו אל דובר צה"ל בבקשה לראיין את הרבצ"ר - דובר צה"ל סירב. שלחנו רשימת שאלות וביקשנו מענה עליהן בכתב - גם לכך הגיע סירוב. ראוי להדגיש כי הרב פרץ אמר לנו בשיחה טלפונית, שהוא אישית מוכן להתראיין ולהגיב, אך בשל סירובו של דובר צה"ל הדבר נבצר ממנו.
לאחרונה אמר הרמטכ"ל, כי היעדרותו של הרבצ"ר מטקס ההשבעה אינה מעידה על שינוי המדיניות וכי בעתיד יחזור הרבצ"ר וישתתף בטקסי השבעה.
