ביום רביעי (1 ביולי) ובפעם השנייה בתוך 48 שעות, התעוררה מצרים ליום של מתקפת טרור חסרת תקדים. עשרות פעילים של ארגון "מחוז סיני", המוכר כשלוחה של ארגון המדינה האיסלאמית בחצי האי, פשטו על מספר עמדות של צבא מצרים באזור העיירה שיח' זוויד והטילו מצור על תחנת המשטרה בעיר. בתום יום מדמם של קרבות, נסוגו התוקפים כאשר הם מותירים אחריהם עשרות חיילים מצרים הרוגים. יומיים קודם לכן, נרצח בלב קהיר השאם ברכאת, התובע הכללי של מצרים, כאשר מכונית תופת התפוצצה בסמוך לרכב שבו נסע. בשני המקרים, האצבעות הופנו במהרה לשני כיוונים ברורים מאוד- דאעש והאחים המוסלמים.
אך הסיפור מתחיל להסתבך ככל שצוללים אל תוך הפרטים. למעשה, הבעיה הגדולה ביותר של מצרים במאבקה בטרור כיום היא אי-היכולת להדביק פנים ברורות לגל הטרור הרצחני והמתגבר שפוקד את המדינה. המקרה הפחות מסובך הוא המקרה של המרד החמוש בסיני. "מחוז סיני" נולד בשנת 2011, בחסות הכאוס שליווה את המהפכה המצרית, בשם אנסאר בית אל מקדס (תומכי ירושלים). מטרתו המקורית הייתה יותר בכיוון פגיעה בישראל והוא שמר נאמנות להנהגת אל-קאעידה. לאחר נפילת שלטון האחים המוסלמים ביולי 2013, החל הארגון להפנות את מרצו למאבק במשטר הצבאי החדש בקהיר. המאבק הלך והחריף, כאשר בנובמבר 2014 הכריז הארגון על שבועת נאמנות לאבו בכר אל בגדדי וארגון המדינה האיסלאמית. מאז הלכו והשתכללו יכולותיו כאשר המתקפה המשולבת האחרונה היוותה דוגמה מצוינת לרווח העצום הגלום בשיתוף פעולה עם ארגון כמו דאעש עבור ארגוני טרור ברחבי האזור.
מדוע, אם כן, מתקשה כל כך הצבא הגדול ביותר במזרח התיכון במאבק בארגון מקומי שפעילותו תחומה בעיקר לאזור מצומצם בצפון סיני? התשובה מורכבת. מבחינה היסטורית, ניתן לציין את
היחסים הבעייתיים של המשטרים המצרים לדורותיהם עם הבדואים של סיני כסיבה שבעקבותיה מוכנים רבים מתושבי חצי האי להצטרף לשורות הג'יהאד. מהצד האחר, המוכנות המבצעית של צבא מצרים נבנתה במשך עשרות שנים תוך כדי התמקדות בלוחמה אל מול צבא סדיר, יכולת שאינה רלוונטית בתנאים הנוכחיים.
בנוסף לכך, הנסיבות האזוריות הביאו לכך שמצרים מוקפת באזורים שבהם המשילות היא מוגבלת במקרה הטוב. לוב, עזה וסודן הן רק הדוגמאות לכישלון מדינתי בגבולותיה של מצרים. מבחינת ארגוני טרור מדובר בלא פחות מצורך חיוני, המאפשר שטחי אימונים, זרימה חופשית של נשק, ומקלט בטוח לפעילים ומסייעים. בניסיון נואש להתמודד עם התופעה, מנסה המשטר המצרי לאטום את גבול רצועת עזה. אך במסגרת ניסיונות אלו, גירשו השלטונות המצרים אלפי אנשים מבתיהם ברפיח המצרית, מה שרק הגדיל את התסכול של תושבי סיני ואת איבתם כלפי המשטר. גם לשאר תושבי סיני יש סיבות טובות לנטור טינה לממשלה ולצבא, וביניהן עוצר מתמשך שמקשה על חיי התושבים, הזנחה ארוכת שנים ופגיעה חסרת אבחנה באזרחים במסגרת המלחמה בטרור.
כתובת מוגדרת
עד כאן הבעיה ה"פשוטה" באופן יחסי. פעילותו של "מחוז סיני" הייתה בשנתיים האחרונות מוגבלת לתחומי חצי האי, מלבד אירועים בודדים באזור קהיר. הצבא המצרי לא הצליח לפתור את בעיית דאעש אך הצליח לבודד אותה. אלא שבחודשים האחרונים הולכת ומתגברת תופעה מטרידה נוספת, בדמותו של מה שניתן לכנות "טרור עממי" שמגיע לכל פינה במצרים, מאלכסנדריה שלחופי הים התיכון ועד לדרום המדינה. לטרור החדש הזה אין פנים ברורות ואין כתובת מוגדרת. התופעה היא תוצאה של הקרע העמוק וחסר התקדים שנפער בחברה המצרית עם הדחתו של הנשיא מטעם האחים המוסלמים,
מוחמד מורסי, והרדיפה חסרת התקדים שלה נתונה התנועה הוותיקה מאז. מאפייניו של הטרור החדש כוללים בעיקר פגיעה בשוטרים, ומעשי חבלה כנגד תשתיות חשמל, תחבורה ותקשורת. אלא שבחודשים האחרונים נוספו לרשימת המטרות של ארגוני הטרור גם אתרי תיירות, בכירים בממשל המצרי ובמערכת המשפט.
המשטר המצרי מטיל את האחריות לפעולות אלו באופן חד-משמעי על תנועת "האחים המוסלמים", פעיליה ומנהיגיה, ופועל ללא רחמים על-מנת להשמיד אותה. אך מידת המעורבות של האחים המוסלמים בפעולות הטרור אינו ברורה כפי שמציירים זאת בקהיר. האחריות לרוב הפיגועים שבוצעו עד היום נלקחה על-ידי שלל ארגונים אלמוניים יחסית ללא קשר ישיר לאחים המוסלמים. גם מנהיגי התנועה הקפידו עד לאחרונה להתנער מאחריות לטרור וטענו כי הם דבקים במאבק לא אלים להחלפת השלטון והחזרת השלטון לידי הנשיא הלגיטימי בעיניהם, מוחמד מורסי. אולם בזמן האחרון, ובעקבות ההסלמה בדיכוי לו הם נתונים מצד המשטר, הלך והסלים גם הקו הניצי של האחים. יותר ויותר נשמעות הקריאות להסלים את המאבק במשטר, כולל באמצעים כמו בקבוקי תבערה ופגיעה בתשתיות, המתוארים כ"לא אלימים" בשיח של מנהיגי הארגון.
מעבר לכך, הדיכוי של תנועת האחים המוסלמים הביא לשתי תופעות מקבילות שעשויות לסייע בהסבר התופעה של הטרור החדש במצרים. מצד אחד, שינויים בהנהגת התנועה, שמרבית חבריה שאינם בכלא פועלים מחוץ למצרים, הגבירו את הדומיננטיות של מנהיגים צעירים שאינם מחויבים באותו אופן לקו המסורתי הלא-אלים של התנועה. מתוסכלים מחוסר היכולת של התנועה להיאבק במשטר המצרי באמצעים "עממיים" כגון הפגנות ותעמולה, החלו מנהיגים אלו לאמץ פעילות אלימה באופן גלוי מבעבר. מעבר לכך, המבנה המסורתי של האחים נשבר באופן שלא ניתן לאיחוי. אם בעבר פעלו האחים המוסלמים כארגון ממושמע עם תהליך קבלת החלטות ריכוזי ונוקשה, כיום התנועה איבדה שליטה על פעיליה בשטח, רבים מהם גם כן איבדו תקווה מההנהגה שממשיכה לדבוק בקו הלא אלים.
אך למרות זאת, לא ניתן לתלות באחים המוסלמים או בתומכיהם את האשמה באופן מפורש. קורבנות הדיכוי של משטר סיסי כוללים, בנוסף לאחים המוסלמים, קבוצות שונות בחברה המצרית שנתפסות כאיום ביטחוני או פוליטי על המשטר הנוכחי. אלו כוללים גם תנועות סלפיות שונות,
קבוצות אוהדי כדורגל פנאטים (אולטרס), פעילים ליברליים ואחרים. מאגר המתוסכלים בקרב האוכלוסייה הצעירה במצרים הוא עצום, וכאשר האבטלה בקרב הצעירים במצרים עומדת על כ 30 אחוזים, הפוטנציאל של זליגה לכיוון טרור תמיד קיים.
העמקת הדיכוי
על כן, המשימה של איתור וזיהוי הבעיה הפכה להיות החלק הבעייתי ביותר בפתרון הבעיה של התגברות הטרור. לסיבות שהוזכרו כאן ניתן להוסיף שאיפה מתמדת של ארגון דאעש להחדיר את זרועותיו לאזורים נוספים במצרים. גם במקרה של רצח התובע הכללי בשבוע שעבר, רבים ממומחי הביטחון סבורים כי התחכום והיכולות המבצעיות מצביעים על מעורבות של גורמים בעלי ניסיון, אולי עם קשרים למדינה האיסלאמית.
פתרון הבעיה אם כן, מחייב התייחסות עמוקה בהרבה לבעיותיה של מצרים ולשסע האדיר הקיים בחברה המצרית. בינתיים המענה המצרי כולל פעולות נוספות של הצבא בסיני והעמקת הדיכוי כנגד כל מי שקשור לאחים המוסלמים ולאיסלאם הפוליטי. כמו-כן, חוקים חדשים חוקקו בימים האחרונים במטרה "להיאבק בטרור", אך תוצאתם תהיה בעיקר הגבלה נוספת על החירויות הפוליטיות במצרים. למרבה הדאגה, פתרון כולל לבעיות של מצרים עשוי לקחת שנים רבות, וכך גם המאבק הסיזיפי בטרור, שבינתיים הולך ומתגבר.
