עניינה של התביעה הוא כביש 471 - כביש "מכבית" - אשר נסלל בתחום השיפוט של גבעת שמואל וקרית אונו, והנזקים הנטענים שנגרמו ונגרמים לתובעים עקב סלילת הכביש אשר בוצעה לאחר אישורן של תוכניות בניין עיר שונות ב-2001 וב-2002.
עילות התביעה הן נזיקיות (התרשלות, מטרד ו
הפרת חובה חקוקה) ובמסגרתן נתבעו ראשי הנזק הבאים: הוצאות חשמל מוגברות; הוצאות ניקיון עודפות; נזקים הנדסיים כתוצאה מעבודות הסלילה; נזק כללי לנכסים - הללו כומתו בנפרד לכל
דירה. בנוסף נתבעו נזקים אחידים בגין אי-התקנת מיגון דירתי ומטרדים בתקופת עבודות סלילת הכביש.
הנתבעות ביקשו לסלק על הסף את התביעה, בין היתר בטענה של מיצוי עילה, ולפיה חלק מהתובעים מיצו את עילת התביעה בכך שהגישו וחלק יכלו להגיש תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה ולא עשו כן. לגבי התובעים שמקרקעיהם אינם גובלים בתחום התוכנית נטען, כי לאלה לא נגרם כל נזק/פגיעה.
כדי להכריע בבקשה זו, נדרש שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
יחזקאל קינר, להכריע ולסווג אלו סעדים דינם היה להתברר במסגרת תביעה לפי סעיף 197 ואלו סעדים דינם להתברר בתביעה הנזיקית שבפניו, וזאת בין היתר לאור ההלכה שנקבעה בעניין ברעלי (ע"א 1188/92).
"נזק כללי לנכסים". בית המשפט קבע (7.7.15), כי הנזק הנגרם ממטרד עקב "ביצוע התוכנית" זהה לנזק שנגרם ממטרד עקב "אישור התוכנית". בשני המקרים נבחן אותו נזק, שכן שעה שמוערך הנזק הנגרם מאישור התוכנית, הנזק הנבחן הוא הנזק הצפוי עקב ביצוע התוכנית.
לפיכך קבע בית המשפט, כי יש למחוק את הסעד לירידת ערך מתביעה זו, וזאת משום שאין מקום לאפשר למי שתבעו פיצוי לפי סעיף 197 (ולמי שיכולים היו לתבוע פיצוי שכזה, אך לא ניצלו את זכותם זו) לתבוע פעם נוספת פיצוי זהה בעילות נזיקיות (תהיה העילה הנזיקית אשר תהיה) ובכך לעקוף את תקופת ההתיישנות הקבועה לסעיף הנ"ל.
"נזקים הנדסיים". מדובר בנזקים שנגרמו לתובעים במהלך ביצוע עבודות סלילת הכביש והוסכם, כי לא ניתן היה לתבוע אותם בתביעה לפי סעיף 197. לפיכך סעד זה יידון בתביעה הנזיקית.
"הוצאות ניקיון וחשמל מוגברות". אומנם במסגרת תביעת ירידת ערך קיימת אפשרות להביא בחשבון לצורך ירידת הערך את נושא הוצאות החשמל והניקיון המוגברות. עם זאת, לא ניתן לקבוע באותה מסגרת מהו הפיצוי (מעבר לירידת הערך) שיינתן בגין אותן הוצאות. לפיכך סעד זה אינו כלול בירידת הערך ויידון בתביעה הנזיקית.
"מטרדים בתקופת עבודות סלילת הכביש". בית המשפט עמד על האבחנה בין פגיעה במקרקעין הנגרמת עקב מטרד אותה ניתן לתבוע במסגרת סעיף 197, לבין נזק לאדם הנגרם עקב מטרד, אותו לא ניתן לתבוע בתביעה כזו. לאור העובדה שנזקי המטרדים הנטענים בתקופת ביצוע העבודות אינם נזק למקרקעין אלא נזק לתובעים עצמם, בכפוף לכך שהתגוררו אותה עת בדירות נשוא התביעה, קבע בית המשפט שגם סעד זה יידון במסגרת התביעה הנזיקית.
"אי-התקנת מיגון דירתי". לפי הוראות התוכנית היה על הנתבעות להתקין מיגון דירתי, והן לא עשו זאת. בית המשפט קבע, כי אף לגבי סעד אין לומר, כי מוצתה העילה. ככל שהיה על הנתבעות להתקין מיגון זה והן לא עשו כן, אין מניעה לתובען בתביעה נזיקית.
בית המשפט קבע, כי סיווג הסעדים הנ"ל לא חל על תובעים שמקרקעיהם אינם גובלים בתחום התוכנית ולא הייתה להם אפשרות להגיש תביעה לפי סעיף 197; אין מניעה, כי תובעים אלה יגישו תביעה זו בעילות הנזיקיות שנטענו בה.
ביחס לטענות אשר נטענו כנגד הוראות התוכנית והתסקיר שצורף אליה - בית המשפט קבע, כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בעניין, שכן טענות אלה היו צריכות להיטען במסגרת התנגדות בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובפני ועדת הערר המחוזית, ולא במסגרת תביעה אזרחית.
