התנהגותו של ח"כ
שרון גל מ"ישראל בתינו" - בכל צורת ההשתלחויות שלו, ובנחישות שלו להעביר הצעות חוק בעייתיות רק כדי לנגח מימין את הימין, היא בהחלט מעוררת מחשבות לא חיוביות. האיש נכנס לפרלמנט היישר מדסק התקשורת עם מוטיבציה פוליטית של "פיל בחנות חרסינה", ולעשות את מה שבתקשורת הוא לא הצליח ולא הספיק לעשות לאלה שחושבים אחרת ממנו.
הגל שהכניס שרון גל - בתגובות הפוליטיות שלו עם הזעם והצעקנות, איננו כה חדש לגבי פרלמנטרים חדשים שעם היכנסם לפרלמנט הם עושים רוח כדי להוריד גשם של רושם. כאלה היו למכביר בעבר מימין ומשמאל, אבל זה עדיין לא אומר שהגל של גל איננו עכור. במיוחד הגל הזה עושה גלים על-רקע היותו איש אופוזיציה מימין לליכוד, מה שאינו מחייב אותו לאחריות קואליציונית אבל הופך אותו לסמן ימני כדי לנסות שוב ושוב להביך את הליכוד. אבל גם הגל השני - של גב' גלאון, הוא עכור לא פחות, ואולי אפילו יותר, משל שרון גל.
תמהני עד מתי במר"צ ימשיכו ללכת שבי אחר הגברת הברוטאלית הזו רק משום היותה אישה. היו ימים שבמר"צ היו מנהיגים אחרים - עם שפה הרבה יותר שנונה וחדה אבל ללא ביטויי שוק והעלבה ברמה נחותה.
יוסי שריד,
יוסי ביילין,
חיים אורון ואף
שולמית אלוני העניקו כבוד גם למי שהם פסלוהו רעיונית על הסף. הללו לא השתמשו - כראשי מר"צ השמאלית, בביטויי לעג והשפלה גם למרים שביריביהם. והם לא היו היחידים שנהגו כך.
רוב חברי מר"צ בעבר היו פרלמנטרים רגישים שקנו לעצמם גם חברים בימין ובקרב הדתיים והחרדים. כאלה היו השרים לשעבר של מר"צ כיאיר צבן ו
רן כהן וכאלה היו הח"כים שלה לשעבר כדדי צוקר, ואלידצאדק, מוסי רז ניצן הורובי'ץ, בני טמקין ואחרים. אבל כבר קדנציה שנייה שחלק מהח"כים של מר"צ - ובמיוחד הח"כיות, עברו את גבול ההתנהגות הפרלמנטארית בכל הנוגע ליחס כלפי הפרלמנטר שכנגדם, ובמיוחד בעניין גישתם הגזענית והקולנית של "אנחנו הנאורים" ומי שחושב אחרת הוא פרימיטיבי". השימוש במילה "דפוק" - מילת גנאי מהדיוטה התחתונה ביותר ושבה משתמשים בדרך כלל עילגי הלשון הגדולים ביותר, הוא הקו האדום שאפשר לחצות אותו. זהו פשיזם במיטבו, הפיכת היריב לחולה נפש ומטומטם. משטרים חשוכים - חומים ואדומים, השתמשו בו כדי להטות את הויכוח האינטלקטואלי מהם והלאה בסווגם את יריביהם בסטריאוטיפים חשוכים, כדי אח"כ להוציאם מכל לגיטימציה ציבורית.
מאז שגב' גלאון ה"לוחמנית" וה"קולנית" נבחרה לעמוד בראש מר"צ, אזי, הסגנון של הויכוח שלה ושל שתי הח"כיות האחרות (רוזי'ן, ובמיוחד זנדברג) הפך להשתלחות לשמה ולביזיון פרלמנטרי ולא עוד ויכוח רעיוני. שרון גל הוא פרלמנטר בעייתי וקיצוני אבל לא גב' גלאון תהיה זו שתעניק לו את התעודה הפסיכומטרית שלו. סגנון הדה-לגיטימציה הרעיונית דרך הפיכת היריב למשוגע ו"דפוק" היא הדרך הנחותה ביותר להעמיד ויכוח אמיתי על הדוכן ולא פעם זו בעצם "הפוסל במומו הוא פוסל". הייתי מציע לאנשי מר"צ - ויש בתוכם לא מעט אנשים סובלניים ונעימים, לערוך בדק בית מהיר עם הגב' גלאון ועם רוזי'ן וזנדברג לפני שבבחירות הבאות המפלגה הזו תצא לפנסיה פוליטית. הסגנון של גלאון הוא בדיוק ההמשך הרעיוני של אלה שמר"צ כל כך מרבה להסתייג מהם כמו חצרוני, גרבוז וחבריהם. הגמרא גם מלמדת שמי שפיו מזוהם הרי שגם מעשיו הם כאלה.
היו בעבר ח"כים שהיו מגיבים כנגד גלאון בסגנון שלה, והתבערה הייתה גדולה פי כמה אבל יאמר לזכותו של ח"כ גל כי הוא ידע כיצד להתאפק ולא נגרר לניבול פה כמותה, ויפה שעשה זאת. משהו בפרלמנט הזה באמת "דפוק" אבל זה דווקא לא שרון גל אלא אלה שהפכו את שפת השוק לשפה הפרלמנטרית ולביטוי הלשוני שלהם.
