א. אלו"ל

כצפוי מאוד, מתארגן המטכ"ל ללחימה נועזת וחסרת פשרות - לא חס וחלילה באויבינו, שמפניהם הוא נמלט בלי הרף בכל מקום ובכל זמן - אלא בדוח ועדת (אלוף במיל' יוחנן) לוקר, שמנסה ליישר את ההדורים בעניין פרישת אנשי הקבע לגמלאות.

לו היה המטכ"ל מקצועי, היה מבין, שפרישה מוקדמת כל כך מנקזת את הצבא מידע, שנצבר בהון תועפות, ששילמו אזרחי המדינה, ומבטיחה הנחתה של רמת הצבא.

הפרישה המוקדמת גם אינה מוסרית. אין שום הסבר מדוע לא יכולים קצינים, מש"קים ונגדים לשרת עד גיל הפרישה, הנהוג במשק - או, לפחות, עד גיל שישים, כנעשה בצבאות אחרים, פחות או יותר. כפי שחזיתי עם פרסום הדוח - הצבא יאמץ את הגדלת תקציב הביטחון, אך ידחה כל הצעה לשפר את טיב השירות, שמקבל עם ישראל ממנו. וכמו שקבעתי כבר - אלו"ל (אמרתי לכם ואמרתי לכם - מחידושיי הלשוניים), הוא יילחם כארי נגד כל שינוי, שיפגע בתנאים המפליגים והשערורייתיים של שירות אנשי הקבע.

ב. השוטר המתעלל

מאות אלפי שקל שילמה משטרת ישראל כפיצויים עקב התעללות שוטריה ומפקדיהם במגורשים מעמונה. זו שערורייה, שנהוגה במשטרע שלנו, המטפחת בריונים, המתעללים באזרחים (עיינו בערך ניסו שחם, שאינו יחיד בדורו).

קחו למשל את פקד מוטי מהגר, שהורשע בכמה סעיפים של אלימות כלפי אזרחים במהלך הפוגרום ביהודי עמונה. מפקדיו תומכים בבריון, וטרחו להעיד למענו. הוא נשאר ללבוש את מדי המשטרע, וקידומו לא נעצר - קצין לדוגמה, טוענת המשטרע. אכן, מהגר מתאים לה ככפפה ליד הנפץ.

מהגר לא קיבל אחריות למעשיו, ובדיונים לעונש מנסה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) להמעיט בעונשו, למרות שהקצין העליל על קרבנותיו, ובית המשפט דחה מכל וכל את טיעוניו.

לדברי עוה"ד, מעשי מהגר בעמונה לא היו פליליים באופן מובהק, או פסולים מוסרי, אלא מעידה. ולכן, הוא מתנגד לסילוקו מהמשטרה ולרישום פלילי בתיקו של הבריון במדים.

החמור ביותר, שהמקרה של מהגר אינו היחיד, שבו אתם, אני ואנחנו משלמים את הפיצויים, שהוטלו על הבריונים במדים ולא העבריינים, שמעלו בתפקידם והמדובר בעשרות מיליוני שקל.

ג. ספורט אינו מלחמה

שמעתי בעניין רב, אך לא בתדהמה, את הראיונות עם אוהדי בית"ר ירושלים, אחרי שובם מהפוגרום, שערכו בשארלרואה שבבלגיה. מילא, לו הפגינה הקבוצה רמה סבירה של כדורגל... אך על מגרש הדשא היא הובסה 5:1.

אני חושב, שבית"ר ירושלים זוכה ליחס מפלה בין הקבוצות המתפרעות בארצנו, והכל אוהבים להתעלל בה. הפעם הגדישו אוהדיה את הסאה בבלגיה; ואני מקווה, שההתאחדות האירופית וההתאחדות הישראלית יענישוה בחומרה רבה - למרות שאיני מאמין שעונש ירתיע את המופרעים בקהלה, שאינם מתביישים במעשיהם הנלוזים, מתגאים בהם, והורסים במו-ידיהם את הישגי קבוצתם.

איני אוהד כדורגל. גדלתי ליד המגרש ז"ל של מכבי נתניה, ולא ראיתי מעולם משחק כדורגל - לא בנתניה ולא במקום אחר. בעדינות - המשחק דוחה אותי, ובעיקר התנהגות הקהל, ואני מסתפק בהאזנה ל"שירים ושערים", כדי לחזק את הסתייגותי מכדורגל.

בנעוריי הייתי ספורטאי, ועמיצור שפירא הי"ד, מאמני, הקפיד ביד ברזל על התנהגותנו הספורטיווית. כשלמדתי בארצות-הברית ראיתי לא מעט משחקי בית בכדורסל ובפוטבול, והם לוהטים לא פחות מהנעשה בליגה הישראלית ופרועים למדי - אך עד גבול סביר. ספורט אינו מלחמה, כפי שחושבים הילידים כאן.

ד. החלטה אומללה

בעקבות הפרסומים בכלי התקשורת אודות החלטת צה"ל להשוות את הוראות הפתיחה באש בין ערבים ליהודים, פנה עו"ד אורי ציפורי מהתא המשפטי של תנועת "דרך חיים" במכתב לשר הביטחון, ודרש כי יורה לבטל את ההחלטה.

ציפורי טוען כי מדובר בהחלטה פוליטית, שנועדה להבהיר כי הדמוקרטיה במדינה קודמת ליהדות. "גם במערכת הביטחון מבינים היטב כי הסכנה הנשקפת מצד מתפרעים ערביים ביהודה ושומרון, אינה דומה לסכנה הנשקפת מצד יהודים, אלא שהחלטה זו, כמו גם הרעש התקשורתי סביבה, נועדה לקדם אמירה פוליטית מובהקת, והיא שבמתח שבין מדינה יהודית ל[מדינה] דמוקרטית, דמוקרטית עדיף", כתב ציפורי.

"לצערנו, ההחלטה לנהוג ביהודים כשם שנוהגים במתפרעים הערביים ביהודה ושומרון מחזירה אותנו 67 שנים אחורה לימי הסזון ו'התותח הקדוש' שירה על אלטלנה", מסיים ציפורי ובשם חברי תנועת 'דרך חיים', הפועלת לקידום החיים הציבוריים על-פי תורה, קורא לשר הביטחון לחזור בו מ"ההחלטה האומללה".

ה. עוד אחד

מנהיג הכנופייה, שרצחה את מלאכי רונפלד באזור בנימין, שוחרר בעסקת שליט. עוד חמישה ממשוחררי שליט כבר נתפסו בביצוע פיגועים ביהודים.

גם למשוחררים בעסקות אומללות אחרות, שממשלת ישראל הסכימה להן, ולמשוחררים ממחנה המעצר בגואנטנאמו יש נטייה לחזור לטרור ולפיגועים - רצדוויזם, קוראים לכך החוקרים. וזה אינו מרפה את ידיהם של התומכים בעסקות כאלה.