|   15:07:40
דלג
  מכון חרוב  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

"שיר פרידה"

ראיון לרגל פרישה של שתי נשות מקצוע ותיקות ומובילות דרך ממקצועות שונים - גב' חנה סלוצקי - העובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער, וגב' שוש צימרמן - שניהלה את היחידה למניעת התעללות בילדים ובנוער ואת האגף לתוכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך
28/07/2015  |   מכון חרוב   |   כתבות   |   מכון חרוב   |   תגובות
לפתח יותר תוכניות מניעה [צילום אילוסטרציה: AP/Jae C. Hong]

   רשימות קודמות
  "מעין משפט שלמה"
  טובים השניים
  כוננות ספיגה
  "כשאימא עצובה"
  זיכרון לא כוזב

אין מקום מתאים יותר למפגש מסכם של קריירה מקצועית מפוארת בתחום ההגנה על ילדים ונוער בסיכון ובסכנה מאשר מרכז ההגנה בבית החולים תל השומר.1 מצד אחד, העובדת הסוציאלית הוותיקה חנה סלוצקי, שבימים אלה סיימה את תפקידה בתור העובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער, ומן הצד השני, שותפתה לדרך, היועצת החינוכית הוותיקה שוש צימרמן, שניהלה עד 2008 את היחידה למניעת התעללות בילדים ובנוער במשרד החינוך, ועד ספטמבר האחרון את האגף לתוכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך. הן פורסות לפניי את מסע חייהן המקצועי, שהוא בעצם מסעה של החברה הישראלית בדרך להכרה בתופעה של ילדים ונוער בסיכון ובסכנה.

"ואת יודעת שחלום סופו להתגשם"

מהפך 1989
כשסלוצקי מדברת על המהפך ב-1989 היא מתכוונת למותה הטראגי של הילדה מורן מטבריה. מורן הובאה לבית החולים "פוריה" בטבריה בסוף 1988, עם פגיעת ראש קשה, שהייתה תוצאה של התעללות של דודה. מורן נפטרה מאותה פגיעה חמישה חודשים אחר כך, בפברואר 1989. רק לאחר מותה נפרץ הסכר של ההכחשה הציבורית.

סלוצקי אומרת בסיפוק כי הרבה חלומות שלה בתחום ההגנה על ילדים התגשמו, אך הדרך לא הייתה פשוטה. והיא נודדת בזיכרונה לאמצע שנות השבעים: "הייתי סטודנטית לעבודה סוציאלית במוסד 'צופייה'. בנות היו מספרות לי כי אבא שלהן היה הראשון והייתי כל כך תמימה שלא הבנתי למה הן מתכוונות". היא מוסיפה ומספרת שעד 1983 לא דיברו על גילוי עריות. כשהייתי עובדת סוציאלית צעירה לחוק הנוער, והייתי כותבת בדוחות לבית המשפט כי בבית שביקרתי יש "אווירה משפחתית אינססטואלית", השופט היה מבקש שאבחר במילה אחרת. החברה לא הייתה בשלה להכיר בתופעה הזאת.

מתי לדעתך חל השינוי?

סלוצקי:
בשנת 1983 הגיעה ד"ר תמר כהן מארצות הברית והקימה את העמותה לטיפול בילדים שהותקפו מינית. היא לימדה אותנו מה משמעות המושג "אינססט" (גילוי עריות, incest). היה לנו קשה לדמיין שילדים הותקפו מינית בתוך המשפחה שלהם. חשוב לציין שד"ר חניתה צימרין, שייסדה את עמותת אל"י (האגודה להגנת הילד) גם פעלה בתחום של ילדים בסיכון ובסכנה, אך היא הדגישה יותר את "סינדרום הילד המוכה". בתחילת הדרך הזנחה לא הייתה נושא שעסקו בו כלל. הכל היה חדש, לא מוכר, מפחיד ומאיים.

במה זה התבטא בפועל?

סלוצקי:
באותה עת לא היו אגפי רווחה, אלא לשכות סעד. איש לא רצה לשמוע שיש אלימות כלפי ילדים. לא רצו למנות עובדים סוציאליים לחוק הנוער. אחד הדברים שהדאיגו אותי כבר אז היה איך אנחנו עובדים עם מערכת החינוך, איך אנחנו יודעים מה קורה בפנימיות ומה קורה במשפחות אומנה. באותו הזמן, נושא הקורבנות היה בחיתוליו, חשבנו שכשאנחנו מוציאים ילד מהבית אנחנו מצילים אותו. לא הבנו שקורבן זה תפקיד לכל החיים. מהפך של ממש חל בהקשר זה ב-1989, שסימנה את הרפורמה בתחום ההגנה על ילדים.

כשסלוצקי מדברת על המהפך ב-1989 היא מתכוונת למותה הטראגי של הילדה מורן מטבריה. מורן הובאה לבית החולים "פוריה" בטבריה בסוף 1988, עם פגיעת ראש קשה, שהייתה תוצאה של התעללות של דודה. מורן נפטרה מאותה פגיעה חמישה חודשים אחר כך, בפברואר 1989. רק לאחר מותה נפרץ הסכר של ההכחשה הציבורית. כותרות העיתונים זעקו את זעקתה של הילדה שעברה התעללות בלתי נסבלת. המשפחה והקהילה הודו כי ידעו ושתקו. הכנסת לא הייתה יכולה להתעלם מהנושא, שעלה לסדר היום הציבורי, וחוקקה את "החוק למניעת התעללות בקטינים ובחסרי ישע".

צימרמן: מותה של מורן היה נקודת שבר. עוד לפני 1989 כבר התחלנו לדבר על הצורך להיערך לזמן חרום, אבל המוות הטרגי הזה איפשר להקים מרכז חרום לטיפול בילדים שעוברים התעללות. באותה עת התחלנו גם לשאול את עצמנו איך קורה שילד גדל בשכונה שבה כולם יודעים שהוא קורבן, ואיש לא עושה דבר. משהו בחשיבה שלנו השתנה. בשנת 1991 הוקמה היחידה למניעת התעללות בילדים ובנוער במשרד החינוך. את היחידה ניהלה תחילה זהבה סנאהוז. לאחר פטירתה ב-1995 עברה היחידה לידיי. חוק חובת הדיווח כבר היה קיים, אך היה צריך להשקיע מאמצים בהפצתו בקרב הורים וצוותים חינוכיים. אחד האתגרים הגדולים באותה עת היה ההתמודדות עם השאלה האם ילדים צעירים יכולים לעמוד בפני מבוגר ולומר "לא!"? האם ילדים צעירים מבינים את ההבדל בין סוד רע לסוד טוב? היו פה שאלות תיאורטיות ומעשיות שהיינו צריכים להתמודד איתן, ובו בזמן היינו צריכים להכשיר את הצוותים שלנו למניעת התעללות. בשנות התשעים, בעקבות שני אירועי האונס בשומרת וברמת השרון, התחלנו להתייחס לנושא חדש, פגיעה מינית בין קטינים.

צימרמן מכוונת לשני אירועים מזעזעים של אונס קבוצתי. הראשון התרחש ב-1995 בקיבוץ שומרת, כש-7 נערים קיימו מגע מיני עם נערה בת 14.5 במשך 4 ימים רצופים. המקרה השני התרחש ב-1998 ברמת השרון, שם, במשך שבועיים, ביצעו 7 נערים מעשי סדום ומעשים מגונים בבת 16.

צימרמן:
בעקבות המעשים האלה ראינו שאין לנו מענה למקרים של פגיעה בין ילדים. עד אז הכרנו רק פגיעה בילדים בידי בן-משפחה או בידי מבוגר מחוץ למשפחה. היה קשה לתפוס שהתעללות ויחסים של תוקפן וקורבן יכולים להתקיים בין תלמידים. מי שתרמו להתפתחות ההבנה של הנושא הן שתי נשים: יהודית קרפ, שהייתה סגנית היועץ המשפטי לממשלה, וגלוריה וייסמן, שהייתה ראש תחום משפט פלילי במשרד המשפטים. הן עשו עבודה חשובה שהדגישה את הראייה הבין-משרדית והבין-ארגונית. הן נלחמו על זכויות ילדים. שתי הנשים הללו סיפקו לנו "מטרייה" של כלים שאפשרו לנו לטפל בילדים עם התנהגות פוגעת.

מה היה האופי של הכלים שהן סיפקו?

צימרמן:
היה סעיף בחוק חובת הדיווח שדיבר על פגיעות במוסדות חינוך, אך הוא היה כללי מאוד והיה צריך לפרש אותו. הן סייעו לנו בכך.

צימרמן ממשיכה ומספרת על התמורות שחלו בגישה לטיפול בפגיעות מיניות:

הייתה גם תמורה נוספת שחלה בתחום הפגיעות המיניות. בראשית הדרך היינו מאוד מיליטנטיים בנוגע להתנהגות מינית של ילדים. בהדרגה למדנו, ממחקרה של פרופ' אירית הרשקוביץ מאוניברסיטת חיפה, מהי התנהגות מינית תקינה, מהי התנהגות מינית שאינה תקינה, מתי התנהגות מינית הקשורה לבעיות נוירולוגיות של ילדים. באותה עת התחלנו להבין שאי-אפשר רק לעסוק בדיווח על ילדים שעוברים התעללות, אלא צריך לפתח תוכניות למניעה וטיפול.

סלוצקי: אני מסכימה עם העניין. יש לנו ידע מספיק איך לטפל. אם בעבר חשבנו שהמשטרה ובית הסוהר יצילו את החברה מתוקפים, היום אנחנו מבינים שמה שיכול להציל הן רק תוכניות מניעה, טיפול ושיקום הנעשים בתוך הקהילה, מתוך ניצול הידע שלנו.

צימרמן: העמדה שאנחנו ניסינו להוביל במשרד החינוך היא שגם ילד שפגע צריך שיקום, גם הוא ילד שלנו, וגם אותו צריך לחבק. מבוגר קל יותר להעניש, אבל כשמדובר בקטינים פוגעים המצב מורכב הרבה יותר. צריך לעבוד קשה כדי לחנך, וגם לקבל אחריות כשקורים דברים.

סלוצקי: התהליכים שעברה החברה באותן שנים, בקשר לפגיעות מיניות, היו גדולים וחשובים. למשל, עד סוף שנות התשעים כשחיפשנו לילד מסגרת חוץ-ביתית לא העזנו לומר שהוא עבר פגיעה מינית כי אם היינו אומרים זאת הוא לא היה מתקבל לפנימייה. בסוף שנות התשעים יצאתי לכנס בפראג בנושא של ילדים שעוברים התעללות והזנחה. פרופ' טילמן פרניס מבית החולים האוניברסיטאי מונסטר שבגרמניה, העביר שם את המסר כי אנחנו מוציאים מהר מדי ילדים מהבית, בשעה שזאת אחריותנו לטפל בהם בתוך הקהילה. חזרתי לישראל ואמרתי לעמיתיי: "תפסיקו להוציא ילדים מהבית". אם לילד יש קשיים בבית ספר תצמידו לו חונך. אם חייבים להוציא מהבית יש לעבוד בתוך הפנימייה עם הילד, ההורים והצוות. כמו-כן הבנו שיש לפתח שיטות טיפול ייחודיות בילדים פוגעים. עם "אשלים" הקמנו יחידות טיפול בתוך הפנימיות, במקביל העברנו סדנאות של הדרכה לכל הצוות בפנימיות ובהם גם השומר. כולם היו צריכים לדעת לזהות פגיעות של ילדים. בתקופה מסוימת היינו מספקים הדרכות אזוריות, ולאחר שהעניין הופסק מטעמים תקציביים הקמנו ועדות יישוביות בין-משרדיות, ובהן היינו דנים בסוגיות למידה שונות.

אם מדובר בתהליך התפתחותי של הטיפול בנושא של ילדים ונוער בסיכון, אי-אפשר שלא להזכיר את המיזם המשותף של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, "קרן רש"י" ו"הקרן לילדים ונוער בסיכון" בביטוח לאומי, שפעלו יחד כדי לתת מענה טיפולי הולם לילדים שנפגעו מינית בכל הארץ. המרכזים הטיפוליים פועלים עתה תחת אחריותו של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מרכזים אלה הינם אזוריים ולהם שלוחות ביישובים קרובים, הנותנים מענה גם של טיפול בנפגע, אך גם של חינוך, הסברה ומניעה בקהילה. פיתחנו גם קריטריונים למטפלים בילדים שנפגעו ולהכשרת אנשי טיפול.

המיזם הבא אומרת סלוצקי היה טיפול בנושא של ילדים מוזנחים. לא בכדי אומרים שמדובר בנושא מוזנח. אחוז גדול של הילדים שנפגעים הם ילדים מוזנחים, אך כמעט לא הכירו בכך. עם הצוות הבכיר במשרד הרווחה בחרנו שישה יישובים שבהם רכיב ההזנחה הוא הגבוה ביותר, ואנחנו בוחנים אלו מענים אפשר לתת לטיפול בנושא.

"תמיד אומרים בין השורות שכמו חידות פרֵדות גם הן אינן פתורות"

רגע לפני שאנחנו נפרדות אני שואלת את סלוצקי וצימרמן אלו אתגרים עומדים בפני המערכת החינוכית והחברתית בימים אלה.

סלוצקי:
מבחינתי יש כמה נושאים שעדיין צריך לקדם. חשוב לפתח יותר הבנה בנוגע לזכויות של נפגעי עבירה. יש להבין שהרבה נפגעי עבירה הופכים להיות פוגעים כי כל איום נחווה אצלם כפגיעה חוזרת. הייתי שמחה לראות יותר עבודה בין-משרדית בנושא זה. היום כל משרד הקים לעצמו יחידה נפרדת.

במהלך שנות עבודתי החקיקה התפתחה מאוד, אך חייבים להבין שאי-אפשר לחוקק חוקים בלי לתת תקציבים ליישומם ובלי לפתח שירותים מתאימים לאוכלוסיות היעד. עוד נושא שעומד על הפרק לדעתה הוא קידום העבודה עם האוכלוסייה החרדית. יש התקדמות מדהימה בנושא, יש הידברות עם רבנים ואנשי דת, אך יש עוד מה לעשות.

הייתי גם רוצה לראות את העובדים הסוציאליים מתייצבים בצורה בטוחה יותר מול התקשורת. התקשורת היא כלי מדהים שיכול להעלות את המודעות לנושאים שבהם אנו עוסקים. חשוב שכולנו נבין שהתקשורת יודעת על התרחשותם של דברים לפני שאנחנו יודעים, אי-אפשר לעצור את ההתערבות של התקשורת. אני מצרה כמובן על מקרים שבהם התקשורת הופכת להיות כלי ניגוח, אבל חושבת שבדרך כלל אפשר להשתמש בה כדי לקדם נושאים, אני עשיתי זאת פעמים רבות במסגרת תפקידי.

חשוב לפתח יותר תוכניות מניעה. ביפן למשל כל יולדת ממלאת שאלון הבוחן את הסיכון הפוטנציאלי שבו היא נמצאת בתור אם. היא גם לא צריכה ללכת לטיפת חלב, אלא האחות מגיעה אליה הביתה עם משקל. בארצות הברית נעשות תוכניות דיאדיות לטיפול בהורים וילדים. במסגרתן ההורים מתחייבים להגיע בכל שבוע, ובתמורה הם מקבלים ציוד בסיסי לתינוק. הם לומדים כיצד לתת מענה לצרכיו הפיזיים והרגשיים של התינוק, וכך נבנית מניעה פוטנציאלית של הזנחה. בישראל עדיין לצערי אין מניעה ראשונית אוניברסלית מספקת לכלל האוכלוסייה.

כאן מצטרפת צימרמן: הדגש צריך להיות על מניעה ראשונית. יותר מזה, זהו אחד הממצאים החשובים העולים ממחקרם של פרופ' צבי איציקוביץ ופרופ' רחל לב ויזל מאוניברסיטת חיפה. המניעה צריכה לכלול חיזוק הכוחות של הורים ומשפחות, לצורך זה כל המבנה של הגנה על ילדים איננו שייך לעניין כי הוא מדבר על איך מאתרים טוב יותר ואיך מטפלים טוב יותר, אך חסרה חשיבה העוסקת במה שאפשר לחזק בשלב שלפני. לפני גירושין ואולי אפילו לפני נישואין. מיזם כזה מתקיים באוסטרליה, בהובלתה של אשת ראש הממשלה. שם כל המסגרות המטפלות בילדים ובנוער נמצאות תחת קורת גג אחת, מרפואת משפחה ועד לשירותי טיפת חלב. שלא כמרכזים לגיל הרך, בישראל, המטפלים באוכלוסייה המסומנת כמורכבת, כאן מדובר בשירות אוניברסלי. זאת צריכה להיות תפיסה בין-משרדית. אני חושבת שמשרד החינוך, שאותו אני מכירה היטב, יכול להשתתף בה, ובכלל זה סדנאות, ייעוץ להורים וביקורי בית.

המסע המקצועי של סלוצקי וצימרמן לא ממש הסתיים, שתיהן ממשיכות באופן לא פורמלי להיות מעורבות בקידום התחומים המקצועיים היקרים ללִבן. ואולי אחד הדברים החשובים הוא שקברניטי הממשלה יקשיבו לנשים כמותן, האוצרות בתוכן את העבר, עם ההווה והחזון לעתיד באשר לתחום הגנה על ילדים בסיכון ובסכנה.

פורסם במקור: נקודת מפגש - עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה (גיליון 8, טבת תשע"ה, ינואר 2015)
1. "בית לין" - מרכז ההגנה בבית חולים לילדים ע"ש ספרא-תל השומר. אחד ממספר מרכזי הגנה בישראל שמאגדים תחת קורת גג אחת את כל גורמי המקצוע המומחים הרלוונטיים לילדים נפגעי התעללות לשם הערכה, אבחון וחקירה על-ידי אנשי מקצוע מומחים בתחום.
תאריך:  28/07/2015   |   עודכן:  28/07/2015
שירלי בן-שלמה
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"שיר פרידה"
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
מגדיר צמחים
29/07/15 08:48
2
חשדנית
29/07/15 21:43
פורום: מכון חרוב כתוב הודעה
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אופרה בגרוש - הפקה מקצועית ונפלאה בזכות השחקן איתי טיראן וגלעד קמחי הבמאי הנפלא גם הוא באצילים - תפקיד נפלא, עושה קושניר, שעצם עלותו על הבמה בבגדי האציל, כבר מצחיקה את הקהל האופרה הישראלית הפיקה לקראת סוף העונה בכורה עולמית מקורית המבוססת על שני סיפורים. האחד של ש"י עגנון: האדונית והרוכל. והשני - שיץ
28/07/2015  |  לאן טרן  |   כתבות
האם באמת התואר הכרחי להמשך הקריירה או שמא הדגש חייב להיות על צבירת ניסיון אישי?
28/07/2015  |  אורן אוריאלי  |   כתבות
תחושה בלתי נשלטת של תשוקה הציפה אותי. היה לה טעם של רעב לתשוקה, רעב גדול. היה לה גם ריח, של הגבר שישב לצדי באולם הגדול. הוא התכופף לעברי כדי ללחוש לי כמה משעממת ההרצאה הזו וכמה מיותרות כל היוזמות האלו של אירועי גיבוש לעובדים. "לגמרי", אמרתי, והקול שלי נשמע לי פתאום בכלל של מישהי אחרת. לדברים שלחש אח"כ לא הקשבתי בכלל. הייתי מרוכזת יותר ברגל שלו שנגעה בשלי, ובריח שלו בכל פעם שהתכופף ללחוש לי משהו. בשלב שהבין ששנינו מנותקים לגמרי מההרצאה, כבר הניח באגביות את ידו על הרגל שלי. מאותו רגע כבר לא שמעתי מילה ממה שנאמר אי-שם על הבמה. כל חלק בגוף שלי הרגיש את הרעב הזה שהתעורר בי פתאום.
28/07/2015  |  יפעת גדות  |   כתבות
אחד הנושאים הפחות מדוברים בכל הנוגע לנחיתה על הירח, שאירעה החודש לפני 46 שנים, הוא המחשוב שמאחורי המבצע המורכב. הרבה יותר סקסי להראות שוב את התמונה של ניל ארמסטרונג שם בפעם הראשונה את רגלו על אדמת הירח (וגם אנחנו "חוטאים" בכך), להעלות זיכרונות שלו ושל באז אולדרין, שותפו למשימה, ולהזכיר שאחד המניעים העיקריים להתפתחות חקר החלל באותן שנים היה המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות. אבל פחות מציינים את אחד הדברים המרכזיים שסייעו לאותה פריצת דרך היסטורית - המחשוב.
28/07/2015  |  אבי בליזובסקי  |   כתבות
קרלוס קואייר (Cuéllar) הוא כדורגלן ספרדי מדרג האיכות השני או השלישי בכדורגל האירופי שמחפש בקיץ הזה קבוצה שתקלוט אותו לשורותיה אחרי שסיים את החוזה שלו בנוריץ' האנגלית, שעלתה לפרמיירליג. הבלם הגבוה (1.90 מ') נולד במדריד לפני 34 שנים, החל את הקריירה המקצוענית שלו בליגה השנייה בספרד, בקבוצת קלאהורה הקטנה ממחוז לה ריוחה, והגיע לשיאו המקצועי עד כה דווקא באי הבריטי, כששיחק במדי גלזגו ריינג'רס הסקוטית ולאחר מכן באסטון וילה ובסנדרלנד מהפריימרליג האנגלית. קואייר הצליח לרשום שתי הופעות בינלאומיות במדים האדומים של נבחרת ספרד, אבל הוא בהחלט לא כוכב ממגנט, אמן שליטה בכדור או מקור להשראה על המגרש. עם זאת, למרות כל המגבלות שלו, יש מקום שבו הוא נחשב לפורץ דרך בעולם הכדורגל המקצועני: המטבח.
28/07/2015  |  צוות זווית  |   כתבות
"מעין משפט שלמה"  /  אלה שורץ
טובים השניים  /  מיקי מילר, אסתי הומינר
כוננות ספיגה  /  ירדן יצחקי
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il