בתחילת ינואר 2012 נחשף חמ"ל של נוער גבעות שביצע מעקב צמוד אחר פעילות צה"ל בשטחים. המטרה: למנוע פינוי מאחזים בלתי-חוקיים. במהלך החקירה התגלה כי החוליה קיבלה מידע מסווג על תנועות הצבא, בין היתר, מח"כ זאב אלקין (הליכוד), יו"ר הקואליציה דאז וכיום שר הקליטה והשר הממונה על ירושלים.

הפרשה השערורייתית הזו נעלמה מהכותרות זמן קצר לאחר חשיפתה, אבל פעילי החוליה המשיכו לעבוד. אחד ממפעילי החמ"ל היה מאיר אטינגר, נכדו של הרב כהנא. שמו עלה שוב לכותרות אתמול, כשנעצר בחשד להצתת כנסיית הלחם והדגים שלחופי הכנרת. כזכור, בידי חברי חוליית המציתים נמצאה חוברת הדרכה, שמסבירה כיצד להצית מבנים ואיך לחסום בפני שוכניהם את האפשרות לברוח מהאש.

איננו מכירים את טיב הקשר בין אטינגר לאלקין, אבל אנו יודעים, עובדתית, שהיה קשר כזה ושהוא היה הדוק דיו כדי שהשר יעביר לו ולחבריו מידע צבאי רגיש. עוד אנו יודעים שכשהשר אורי אריאל נשאל על הנושא בדיון בכנסת, הוא הכריז בגאווה כי גם הוא מעביר אינפורמציה למתנחלים כדי למנוע פינויים. נוסף על כך, אנו יודעים כי המציתים התגוררו במאחזים בלתי-חוקיים, שעל הכשרתם מנהלים אנשי "הבית היהודי" מאבק עיקש.

רצח התינוק עלי דוואבשה הוא, כמובן, אירוע קיצוני ויוצא דופן, אך אסור לעובדה זו להשכיח מאיתנו כי פורעי "תג מחיר" לא פועלים בחלל ריק, אלא נשענים על תמיכה מוסדית חזקה שמאפשרת להם להתגורר ביישוביהם הבלתי-חוקיים, ללמוד במוסדות חינוך מסיתים ולקבל תמיכה פוליטית מרשימה כשהם מסתבכים עם רשויות החוק (כאן ראוי להיזכר בעלייה ההמונית לרגל שנרשמה כשבועז אלפרט - איש "תג מחיר" ידוע ואלים מיצהר - קיבל צו הרחקה מנהלי מהשטחים; שרים וח"כים של "הבית היהודי" הגיעו לביתו לחלות את פניו, ואפילו הוקדש למקרה שלו דיון מיוחד בכנסת).

הגב הפוליטי של פעילי "תג מחיר" מורכב מבעלי תפקידים בכירים ברשויות המקומיות בשטחים, בכנסת ובממשלה. הממסד הימני נעזר בפורעים כשהוא זקוק להם להבערת השטח, מסייע להם כשהם זקוקים לעזרתו וגם מתנער מהם כשנוח לו. מכאן שהצעד הראשון להתמודדות רצינית עם הטרור היהודי בשטחים הוא זיהוי, מיפוי וטיפול בקשרים ההדוקים שמקיימים פורעי "תג מחיר" עם הממסד הפוליטי.

אין ספק: כמעט כל הדתיים בישראל רואים את שני מעשי הרצח שאירעו בשבוע שעבר כאקטים פסולים לגמרי. לא נכון, אם כן, לתקוף את כלל הדתיים על כך שהם מצדיקים רצח, כי אין זה המצב. עם זאת, הרוב המוחץ של פשעי השנאה יוצאים מקרב העולם הדתי, ועל-כן ראוי לבחון מהם המנגנונים הדתיים שמאפשרים את הרציחות הללו.

במקרים האחרונים של פיגועי "תג מחיר" היכולת לבצע פעולה פוליטית אלימה נוצרה בעקבות אובדן הסמכות של המדינה. הדתיים שבוחרים באלימות רואים עצמם כמי ששייכים לפרויקט לאומי אחר - לא זה של מדינת ישראל - כמו גם בפרשנות אחרת למציאות הפוליטית. המדינה איננה רלוונטית, לכל הפחות. לדידם, הפרויקט הציוני כבר אינו פרויקט חילוני של בניית מדינה ריבונית בסמכות החוק אלא פרויקט דתי שהסמכות העליונה בו היא הסמכות האלוהית על-פי פרשנות רבנית. ההצדקות לקיומנו כאן דתיות, ייעודנו כאן דתי.

אמנם הביטוי האלים והרצחני לתפיסה זו מצוי עדיין אך ורק בשולי הציבור הדתי, אלא שחלק ניכר מההנהגה של הימין הדתי הפנימה לחלוטין תפיסה זו של המציאות הישראלית. לא פלא שהעלייה להר-הבית נתפסת כיום מרכזית כל-כך בהנהגת הציונות הדתית. השאיפה הממשית לבניית בית מקדש - שאיפה שהייתה שולית מאוד בעבר - איננה, כמובן, שאיפה ציונית; היא שאיפה משיחית. לא פלא שהכתובת שנמצאה על קיר ביתה השרוף של משפחת דוואבשה הייתה "יחי אדוננו מלך המשיח".

הציבור הישראלי צריך להבין כי בקרב חלקים מהאליטה של הציונות הדתית הפרויקט הציוני הפך זה מכבר לפרויקט דתי: המדינה היא לא הסמכות העליונה והריבון החילוני לא מסוגל בכלל להבין את הפרויקט שלו-עצמו. זוהי בעיה אזרחית חמורה. טיפול עומק בבעיית האלימות הדתית חייב לעבור בהבנה של שורשיו האזרחיים.

רק לאחר סימון קווי המתאר הפוליטיים והאזרחיים של תופעת "תג מחיר" אפשר לנסות למגרה. בממד הפוליטי יש לטפל באמצעות מאבק עיקש וכולל נגד המוסדות שמאפשרים לאלימות הפוליטית להתרחש. שורש הבעיה טמון בכמאה המאחזים הבלתי-חוקיים שפזורים בשטחים. לא זאת בלבד שאלה בסיסי הכוח של רוב פעילי "תג מחיר", אלא שהעלמת העין מהם והתמיכה המוסדית שהם מקבלים הן בגדר טיפוח ועידוד של תרבות עבריינית, שאינה מכירה בסמכותה של מדינת ישראל.

אין מדובר בהחמרת ענישה - צעד שבו התאהבו כמה חברי אופוזיציה באחרונה - אלא בווידוא אכיפת חוקי המדינה. זאת ועוד, מוסדות חינוך המסיתים לאלימות צריכים לא רק להפסיק לקבל מימון ציבורי אלא להיסגר כליל. רבנים שמטיפים להפרת חוק חייבים לתת דין וחשבון על דבריהם ואף לעמוד לדין.

בממד האזרחי ניתן לטפל בעיקר באמצעות עבודה חינוכית. הימין הדתי מנסה זה שני עשורים להמיר את הסיפור הישראלי החילוני בסיפור בעל הצדקות דתיות. המינהלת לזהות יהודית היא הסמל האולטימטיבי לכך: הרב אביחי רונצקי הצהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי מדובר בניסיון לחולל מהפכת זהות לאומית אצל החילונים. אירועי השבוע האחרון אינם אלא טעימה מהמציאות שתזומן לנו אם נהפוך חברה שמבנה הסמכות שלה דתי-משיחי. ההתמודדות עם התופעה מצריכה פיתוח של שפה אינטלקטואלית ורטורית, שעונה לפרשנות של הציונות הדתית ולפיה המפעל הציוני החילוני סיים את תפקידו ההיסטורי.

הטיפול בשני ממדי התופעה מצריך פיתוח של ביטחון עצמי ברמה הלאומית: לא להירתע ולא לפחד מהתמודדות עם התופעות האנטי-ממלכתיות המסוכנות שמתפתחות בקרבנו - ועם שותפיהן מסביב לשולחן הממשלה.

מלשכתו של השר אלקין נמסר בתגובה כי בסיס הנתונים ברשימה שגוי. "הרשימה מתבססת על פרסום חוזר של כתבה שפורסמה על-ידי חיים לוינסון מהארץ. כבר לאחר פרסום הכתבה ההיא הגיב השר זאב אלקין על הנתונים השגויים בכתבה והכתבה שונתה. בזמן שהשר דאז ח"כ בני בגין ניהל משא-ומתן אינטנסיבי עם ראשי ההתיישבות על המאחז רמת גלעד, התחילו לרוץ שמועות בין המתיישבים על פינוי בחטף. בעקבות כך השטח החל לבעור ולא היה אפשר לקיים משא-ומתן בצורה יעילה. מכיוון שהממשלה הייתה מעוניינת למצות את המשא-ומתן עד תום ולא רצתה שהדיון יתפוצץ באמצע ללא סיכום, ביקש מזכיר הממשלה דאז מהשר זאב אלקין ומהשר דאז ח"כ בני בגין להרגיע את ראשי ההתיישבות כי לא יהיה פינוי לפני סיום המשא-ומתן.

"במקביל, גם ראש המנהל האזרחי (רמ"א) הרגיע את ראשי ההתיישבות, ועדכן כי לא יהיה פינוי עד תום המשא-ומתן. במסגרת הזו עדכן השר אלקין את ראשי ההתיישבות כי לא יתבצע פינוי. כנראה שלאחר השיחה עם השר אלקין הופצו על-ידי ראשי ההתיישבות הודעות המעדכנות כי בסיכום עם הממשלה לא יהיה פינוי ושמו של השר נכתב כאיש המקשר אז בין הממשלה למתיישבים. טענה זו איננה נכונה כאמור, שכן היה אפשר לכתוב במידה שווה כי ח"כ בגין מדליף מידע או רמ"א, דברים שגם הם כמובן רחוקים מהמציאות.

"לשר לא היה קשר והוא לא מכיר את מר אטינגר ושמע עליו רק באמצעי התקשורת", לשון התגובה.

מיכאל מנקין מסר בתגובה כי המידע שנמצא בחקירה המשטרתית עודנו שחבר הכנסת אלקין העביר אינפורמציה. "חבר הכנסת אלקין מכחיש את המיוחס לו אך לא פרסם אף מידע בנושא, ואף הוא לא זוכר באמת למי העביר אינפורמציה ולמי לא".