סיפור חטיפת הקצין לזרוביץ התרחש באוגוסט 1938. הבריטים שולטים בארץ, ימי המרד הערבי הגדול. משה לזרוביץ, קצין יהודי במשטרה הבריטית מכהן בתפקיד סגן מפקד מחנה אסירים בעתלית בו אסורים כמה מאות ערבים, רבים מהם אנשי כנופיות שנעצרו בידי הבריטים ונדונו למאסר עם עבודות כפייה. מחנה האסירים שכן בשיפולי הכרמל מדרום לבית אורן, לא הרחק ממחנה המעצר הגדול בעתלית. היו בו צריפי מגורים לאסירים. שהוקפו בגדר ובמגדלי שמירה. על האסירים שמרו כמה עשרות שוטרים ערבים. בלילות הוארו גדרות המחנה בפנסי לוקס. מחוץ לגדר ובנפרד ממחנה האסירים, היו 3 צריפים למגורי סגל מפקדי המחנה. מפקד המחנה היה אנגלי בשם מק לין .בדרומי שמבין שלושת הצריפים הללו התגורר סגן מפקד המחנה היהודי משה לזרוביץ יחד עם אשתו ברוריה ושלשת ילדיהם, רחל, יפרח וחגי.
סיפור החטיפה
בליל ה-16 באוגוסט 1938 מתקיפה כנופיה של עשרות פורעים ערבים, בפיקודו של מפקדם יוסוף אבו-דורה את מחנה האסירים בניסיון לשחרר את חבריהם הכלואים בו. הם התקדמו לעבר המחנה בקבוצות קטנות ממספר עברים. התגברו על מספר זקיפים ונטלו את נשקם. השוטרים הבריטים שהיו במחנה פתחו לעברם באש ולמקום הוחשה תגבורת של המשטרה ושל הצבא הבריטי. התגבורת הניסה את התוקפים. קצין בריטי וסוהר ערבי נפצעו בקרב.
אחדים מן התוקפים הגיעו לבית בשולי המחנה שבו התגוררו קצין המשטרה היהודי משה לזרוביץ', סגן מפקד המחנה, ובני משפחתו. השעה הייתה קרוב לחצות .התוקפים הפתיעו את בני הבית ושבו את ששת האנשים שהיו בו, את משה לזרוביץ, אשתו ברוריה, שלושת ילדיהם, חגי בן שנתיים וחצי, יפרח בן 8ורחל בת 12, ואת אחי האישה אליהו קירז'נר, עובד מפעלי המלח בעתלית ששהה באותה עת בביתם.
החטופים הובלו חלקם יחפים באישון ליל לקרחת יער אורנים הסמוכה לכפר עין חוד (עין הוד). בראש החוטפים היה יוסף חמדאן, הידוע לשימצה שהיה סגנו של אבו-דורה - שניהם יוצאי כנופיית עז א-דין אל-קסאם. בת המשפחה רחל שהייתה אז בת 12 סיפרה מאוחר יותר כי ביער האורנים שליד עין-חוד, הפרידו אותה, ואת אחיה יפרח וחגי מהוריהם ומדודם והם נלקחו למקום אחר. "אבא רצה להגיד לי דבר-מה. ברגע שרצה להגיד קיבל מכה בקת רובה בגב", סיפרה רחל. עוד סיפרה, כי הספיקה לשמוע את צווחות אימה ויריות . למקום הובא קאדי או איש דת מוסלמי שהתבקש לקבוע מה יהיה גורלם של החטופים, הקאדי פוסק שיש להרוג את הגברים, לאסלם את השאר. שני הגברים נורים במקום למוות. תחילה משה ואחר כך אליהו שמנסה להימלט ומיד לאחריהם מוצאת גם אם המשפחה להורג לאחר שפרצה בזעקות שבר למראה הירצחו של בעלה.
לימים איש דת זה, כך טוענים יודעי דבר, הועסק לאחר קום המדינה על-ידי משרד הדתות. כמה מהחוטפים ובניהם יוסף חמדאן היו בני בית בביתם של משה וברוריה לזרוביץ וכינוהו בתואר כבוד והערכה בשם שייח' מוסא או אבו-מוסא. וניתן לשער את התדהמה שהציפה את הקצין לזרוביץ ואת רעייתו כשראו שאלו שהיו עבורם כבני בית, שינו באחת את עורם והפכו למרצחים שפלים. הגופות הושארו במקום ואנשי הכפר עין חוד התבקשו להביאם לקבורה. בעדות מאוחרת סיפר אחד מתושבי הכפר כי הגופות לא חוללו ורק... נלקחו מהגופות כמה דברי ערך שענדו הנרצחים על גופם ואילו כנופיית החוטפים מיהרה להימלט. ובדרך לקחו עימם את הילדים כשהם מרכיבים אותם על סוסים.
בבוקר שלמחרת פתחו הבריטים בחיפושים נרחבים אחר החטופים כשהם נעזרים בכלבי גישוש אף מטוס הועלה לאוויר. נבדקו בורות מים ומערות בהר-הכרמל. נסרקו כפרים ערביים שונים אך ללא תוצאות. חברי הכנופיה הצליחו להתפזר לבתיהם. בן החוקרים את הפרשה היו מפקד המחוז היהודי מייג'ור קלמן כהן והקצין אברהם זלינגר לימים בכיר במשטרת ישראל.
במשך שלושה ימים לא הצליחו כוחות חיפוש גדולים מטעם הבריטים והיישוב היהודי להתחקות אחר עקבות החטופים. כעבור כארבעה ימים, בבוקר שבת ה-20.8.1938 מבחין שומר הגדר של קיבוץ משמר העמק בשלושה ילדים הלבושים כערבים המתקרבים אל הגדר. תחילה חשש בגלל לבושם הערבי וניסה לגרשם, אולם רחל צעקה בעברית אל השומר "אנחנו הילדים של השוטר לזרוביץ" השומר הכניס אותם לתוך הקיבוץ ורץ להזעיק חברים שיטפלו בילדים. אך מאחר שהופרדו מהוריהם ממש לאחר החטיפה, לא יכלו לשפוך אור על גורל הוריהם.
רחל, הגדולה שבילדים, נשאה עמה מעטפה ובה מכתבים, שמסרו לה שוביה, שאחד היה ממוען לעיתון "דבר" והשני לעיתון "הבוקר" במכתבים נאמר:
"מאת יוסף אבו דורה מפקד המורדים. האומה הערבית היא אומה אצילה ונוהגת באצילות כשהביאו אותנו קיבל אותנו אבו דורה והתנהג אתנו יפה. לפי ההוראה הדתית. נתן לנו להוצאות הדרך. אני ואחי היינו שבעי רצון מאד. חתום: רחל לזרוביץ ".הערכה היא כי שחרור הילדים בא כדי לא לקומם יתר על המידה את הממשלה הבריטית ואת הציבור שלא היו עוברים לסדר היום במקרה של רצח ילדים קטנים.
חגי הקטן נהרג בהפצצת מטוסים איטלקים
הילדים טופלו במסירות בקיבוץ משמר העמק כשהאחראית לטיפולם היא בת הקיבוץ חוה לין שהמשיכה לשמור על קשר עם הילדים במשך שנים רבות.
הילדים הוצאו מהקיבוץ על-פי דרישת אברהם גורדון בעלה של רבקה אחותה של ברוריה לזרוביץ. רחל הוכנסה למוסד "כפר הנוער בן שמן", יפרח למוסד שפיה. חגי הקטן הועבר לביתם של אברהם ורבקה גורדון ברחוב ברנשטיין כהן בתל אביב. בכך למעשה נחרץ גורלו. ב-9 בספטמבר 1940 הפציצו מטוסי חיל-האוויר האיטלקי את תל אביב. עשרות פצצות נפלו על מרכז תל אביב באזור הרחובות המלך- ג'ורג', בוגרשוב, פינסקר. נגרמו נזקי רכוש כבדים. מאות נפצעו ועשרות רבות נהרגו ובניהם הילד חגי לזרוביץ ששיחק באותה עת בגן בקרבת ביתו והוא בן ארבע וחצי שנים בלבד. הוא נקבר בחלקת הרוגי ההפצצות על תל אביב בבית העלמין בנחלת
יצחק.
משלושת ילדי הקצין לזרוביץ נותרו עתה שניים: רחל ויפרח לזרוביץ. רחל נולדה ב-1926 בראשון לציון. לאחר שלמדה בכפר הנוער בן שמן עברה לחברת נוער בעין חרוד. בשנת 1945 התגייסה לפלמ"ח ושירתה ביגור, עלתה לירושלים למדה בבית ספר לאחיות. בתקופת מלחמת העצמאות שירתה בחטיבת הראל כמלווה שיירות .לאחר שחרורה התנדבה לשמש אחות בעדן בתימן כדי לקלוט את עולי תימן. רחל לזרוביץ -לנציצקי נישאה לאפרים לנציצקי.
אחיה יפרח לזרוביץ נולד ב-1930. התגייס לפלמ"ח שירת במחלקת "חיות הנגב של הגדוד השני", ואף נפצע באחד הקרבות בעלותו על מוקש. לאחר החלמתו שירת ביחידת מודיעין בצה"ל .יפרח היה חבר אגד ומתנדב במשטרת התנועה באזור הצפון. הוא מתגורר בקריית ביאליק. בתו תמי ביטון לזרוביץ גננת במקצועה מספרת לי, כי סיפור וחטיפת רצח בני משפחתו ליווה את אביה ואת המשפחה לאורך השנים.
משה לזרוביץ קוים לדמותו
משה לזרוביץ נולד להוריו חוה ואליעזר, בשנת 1898 בפתח תקוה. בינקותו נפטרה אימו ואביו האלמן מסר אותו לטיפולה של איטה ובנימין שיינפלד אחות אשתו. משה למד בבית הספר העממי "פיק"א" בפתח-תקווה ומנעוריו עבד כפועל חקלאי בשדות פ"ת ובפרדסיה. עם הקמת "המשטרה המעולה" (הז'נדרמריה דאז) בשנת 1921 על-ידי הבריטים, התגייס לשורותיה בעקבות קריאת המוסדות הלאומיים. עם פירוקה בשנת 1927 הועבר למשטרה הארצישראלית הוא הוצב לשרת בבית-הסוהר נור אל-שמס שממזרח לטול-כרם, ובתחילת 1936, הגיע לדרגת קצונה-מפקח והתמנה לסגן מפקד מחנה האסירים בעתלית . משה היה חבר בארגון ה"הגנה". בן 40 היה בהירצחו.
בשנת 1924, בעת שירותו ב"משטרה המעולה" בסביבות ראשון-לציון, הכיר את ברוריה קירז'נר. בתם של קדיש קירזנר מראשון לציון ורחל בת יצחק רוזנפלד. ברוריה הייתה אז בת 17. השנים נישאו תוך זמן קצר ונולדו שלושה ילדים": רחל (1926),יפרח (1930) וחגי (1936)
אליהו קירזנר
אחיה של ברוריה אליהו קירזנר שנחטף ונרצח אף הוא על-ידי כנופיית אבו דורה נולד בשנת 1904 בראשון לציון למד בתלמוד תורה ובבית ספר "חביב" ואחר הצטרף לאביו ואחיו בעבודות הבניין. בהמשך היה לקבלן עצמאי ובנה בתים בראשון לציון.
בשנת 1927 נישא לאסתר סלומון בת זליג ושרה סלומון, וכעבור שנה, עברו למלבורן שבאוסטרליה. אליהו היה לסוחר מצליח ופעיל בולט בקהילה היהודית, בשנת 1933שבה המשפחה לארץ ובנתה ביתה בישוב נחלת יהודה בואכה ראשון לציון, ואליהו היה לפעיל ציבור ולחבר ה"הגנה".
בשנת 1938 נענה אליהו להצעת גיסו משה ליזרוביץ, סגן מפקד מחנה המעצר בעתלית, לקבל על עצמו עבודות בניין קבלניות במחנה זה. בהמשך עבר לעבוד במפעל המלח בעתלית.בן 34 היה אליהו בהירצחו.
שלמה בן אלקנה מאתר קברי הנירצחים
בנובמבר 1962 בעקבות כתבה בעיתון
מעריב, מינה המפקח הכללי של משטרת ישראל את חוקר המשטרה וההיסטוריון שלמה בן אלקנה שבעברו פיענח פרשיות עלומות שונות, לחקור ולנסות לאתר מקום קבורתם של משה וברוריה לזרוביץ ואליהו קירזנר. ואכן ולאחר מספר חודשים של חקירה מאומצת עלה בידו לאתר את מקום קבורתם. עצמות שרידי הגופות והתגלו בבור בכרמל ליד עין הוד שבו הוסתרו. הגופות זוהו בן השאר באמצעות כפתורי בגדי האישה ברוריה. אחותה רבקה גורדון זיהתה בוודאות את הכפתורים השייכים לברוריה. היא סיפרה כי הם קנו אותם יחד באחת החנויות ברחוב נחלת בנימין בתל אביב .רבקה תפרה את הכפתורים לבגד של אחותה. גם בדיקות אחרות אישרו כי אכן המדובר בשרידי גופם של הנרצחים. ב-22 באוגוסט 1963 - 25 שנה אחרי שנרצחו הובאו משה וברוריה ליזרוביץ ואליהו קירזנר לקבורה בקבר אחים בראשון לציון .ארונו של הקצין לזרוביץ נישא על כתפי שישה קציני משטרה בדרגתו. יחידת המשטרה דיגלה את נשקה וירתה מספר מטחי כבוד.
מעל תחנת הדלק בצומת בית אורן נותרו עד היום שרידי מחנה האסירים ויסודות הבית בו התגוררו בני משפחת לזרוביץ שנחטפו. כאמור ביום 16.8.15 יערך במקום טקס הסרת הלוט משלטי הנצחה חדשים שהותקנו במקום. כן הוכשר שביל גישה אל הבית על-מנת להנגיש את המקום והסיפור לתודעת הציבור. יקדם לטקס הסרת הלוט מהשלטים אירוע השקת סרט בשם "צדיק כתמר יפרח" בבימויה של שושי בן חמו ובהפקתו של יואל אמסטר המספר את סיפורו של יפרח לזרוביץ ומשפחתו ומנציח את סיפור המעשה.
