עבור: נשיא המדינה; ראש הממשלה; יו"ר הכנסת וסגָנָיו; שרי ממשלת-ישראל; חברי כנסת-ישראל היהודים; רבנים - דתיים וחילוניים; אנשי צִבור - אנשי רוח, מחשבה ומעשה; וכל אשר אחפוץ ביקרו:
11.9.05 חבלי קטיף וצפון השומרון נמסרוּ בטכס ממלכתי "מטוהרים" לשליטת הטרור הערבי.
15.9.05
אריאל שרון בעצרת האו"מ: "ישראל הוכיחה שהיא מסוגלת לוויתורים כואבים".
כחלוף 10 שנים, אודה ואומר בפירוש ובגָלוי: אינני סובל מ"צרעת המוֹחִין" האוסלואידית-שימון-פֶּרֶסית ואינני נִמְנֶה על אנשי דמוקרטיית הסוס-הטרויאני וה-"שלום" ועל-כן הדברים הבאים בקצרה הִנם בפירוש politically incorrect.
למיטב הבנתי: למרות שאיננוּ במרחק-זמן אוֹ פריזמה מרוחקת דייה כדי להבין נכונה ולאשורה את מלֹא משמעות העקירה והטִהוּר האתני-יהודי של יִשּׁוּבֵי-גוש-קטיף וצפון השומרון - בעִקר מן הזווית הַפְּנִים-לאומית: תפיסוֹת הריבונות, הביטחון, הלכידות והחֹסן הלאומי-תרבותי-חברתי, כולל הַבּוֹרוֹת אשר במוֹ-ידינוּ חפרנוּ לנוּ וְהַשַּׁחַת בה נפלנוּ - שוב - ושוב: טרור מתפרץ מכל כיוון מִיְּדֵי
"חסרי-ישע חפים מפשע", כידוע, כולל מלחמות חוזרות, לא בדיוק "אירועים"; כולל - הר-הבית, בפירוש, אינוֹ בידינוּ - הדברים ידועים היטב ואין זה המקום לפירוט נוסף.
וכן, למרות שאיננוּ נמצאים עדיין בזווית ראיה המאפשרת הבנה נכונה של השתלטות המגמה הפוסט ציונית, קוסמוֹפוֹליטית אנטי-לאומית על נתחים עמוקים ב"הנהגה-הלאומית", כגון: "ISH BEEN INE BAYER", "אני בווארי, גרמני", כך ש. פרס; כולל, כמובן, התקשורת על מדוריה השונים, המשפט אשר הפך לְמִשְׂפָּח באזורי הצמרת המנוכרת וכולל חלקים ניכרים של כוחות הביטחון על זרועותיהם השונות.
(באשר ל"אמנות - עִתּוֹמָנוּת - "רוח" - "תרבות" וכיוצ"ב, ברובם המכריע: "סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה", ירמיהוּ, ועדיף להשאר נקיים מהללוּ בשל: "מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס").
א'פרופוֹ "תרבות" "חִנוך" - אִחוּלַי הלבביים לךָ,
יוסי שריד, לשִבְתְךָ - שֶׁבֶת אחים גם-יחד בצוותא - חדא עם אַחֶיךָ-רֵעֶיךָ פרופ' לשם כבוד הטרור - ז. חנין; ע. בשארה; א. טיבי, מ. דרוויש משורר פלסתין עד מאה ועשרין.
כאמור - למרות קֹצר הזמן וּתחושוֹת העוול והכאב העמוק הרוֹתְחוֹת עדיין... נתן לראות בבהירות רבה למדי את קֹצֶר-הָרְאוּת הפוליטי-עַכְשָׁוִי; את אָפְיוֹ המרושע, זידוני, אנטי לאומי של משטר אוסלוֹ על כֹל גְּרוּרוֹתָיו; בהפעילוֹ את כוחות בִּטְחוֹן-ישראל, את צמרת הָרָשׁוּת השופטת כמו גם - ביעילות וּבתחכום מֵרביים - את התקשורת לסוגיה - הספוגות לִפְנַַי וְלִפְנִים בַּסַּם הסמאלי - הדברים הרי ידוּעים ולא בדיוק מאמש... זאת לשם דִכוי כוֹחני של מגמות נחישות אינסטינקטיבית לאומית יהודית; כולל הפעלה שיטתית של פְּרוֹבוֹקַצְיוֹת מתוחכמות לשם השגת מטרותיו: "אני אקים להם מדינה", א. שרון, בפירוש ובעליל מורשת אימא רוסיה, הבוֹלשביזם והצבא האדֹם.
עם זאת ועם כל קֹצר הזמן החולף, כולנוּ עדים בבירור, ללא כל אפשרות טשטוש, למתרחש ורוחש במרחב הגאוגרפי הקרוב והפחות קרוב; כולל חמאסטאן-עזה, בטווח מרגמה קלה, "טווח השלום והביטחון" כזכור; וכן המרחב הערבי מחוץ לגבולותינוּ. מציאות מדממת זוֹ איננה נִתנת לפירוש מוטעה אלא על-ידי אלה הבוחרים בעיוורון כאופציה רלוונטית. על הללו נֶאֱמַר בלשון עדינה למדי: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי - לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ", משלי שלמה.
ואם לתרגם את הדִמוי לשפת הטלוויזיה והפייסבוק העדכנית במרחב הסובב, הרי זה: אם תכתוש את האויל בְּמָעָרֶפֶת, במִשְׂרֶפֶת לְבֵין-הגופות - לא תסור ממנו אוולתו. אני מתנצל על הבִטוי המדויק הזוועתי ואינני חוזר בי.
בתגובה לִדְבָרֶיךָ
דרור אידר בנושא הֶרֶס בתי דריינוף - בית-אל, ישראל השבוע, יום שישי ט"ו מנחם-אב תשע"ה - 31.7.15 "מתבוננים במציאות" וגו', עמ' 7, באשר לאותה זווית צרה ועקרונית של מִלוי פקודה, ומבלי להתעלם מן האמירה הכוללת: האם באמת הגופים הלאומיים הם הגורמים לנִכוּר סמאל? או שמא הוא עצמו עושה זאת, בהצלחה מרובה נתן לומר, וראה י. שריד וכיו"ב.
בנוסף ועקרונית: ראינוּ היטב צבא אדיר ומיוּמן ממלא פקודות ללא הרהור והִסוס ("ברגישות ובנחישות"?) שלא לומר בְּגִילַת לֵב ו"תחושת משימה לאומית" פרי תעמולה ושטיפת מוח ארוּכוֹת שנים - אירופה, מלחה"ע II. מי בדיוק בזמננוּ וּמְקוֹמוֹתֵינוּ פועלים כמעט במדויק על-פי אותה מתכוֹנת - וּמהוּ בדיוק: סמאל?
אָז אָמַר הַשָּׂטַן: רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה, אַכְהֶה מוֹחוֹ וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק. נ' אלתרמן
תִּפָּקַחְנָה רוֹאוֹתֶיךָ, בְּנִי, לְהַבִּיט אֻמְדָּן בְּיַעֲקֹב וְלִרְאוֹת מְמַדִּים בְּיִשְׂרָאֵל
שֶׁלֹּא בְּעֵין מְשַׂנְּאֶיךָ-מִחוּץ וְלֹא בְּאִישׁוֹן חֲשׁוּכֶיךָ-מִבַּיִת.
וְשַׁנֵּן הֵיטֵב לְמַעַן לֹא תִּשְׁכַּח עַל מַה אַתָּה נִלְחָם:
עַל אַרְבַּעַת-אַלְפֵי-שָׁנָה-בַּאֲדָמָה-הַזֹּאת. עַל הֱיוֹתָהּ דָּמְךָ וּמְאֹדֶךָ.
שְׂחֵה בְּכָל כְּתֵפֶיךָ, בְּנִי, וּדְחֵה שִׁטְפֵי-עוֹלָם, יַבַּשְׁתְּךָ בָּאֹפֶק.
רֶכֶב-אֵלִיָּהוּ מִתַּחְתֶּיךָ וְסוּסֵי-הָאֵשׁ הַבּוֹעֲרִים שָׁמַיְמָה.
אַתָּה לֹא תִּסָּפֶה.
מתוך: "שִׁיר יִקְהַת עַמִים", יעקב אורלנד, יום תֵל פַאחְר, הוצאת משרד הביטחון.
