יונתן
פולארד ראה בריגול למען ישראל את משימת-חייו, שנועדה להציל את המדינה הציונית מטלפיו של העולם הערבי-מוסלמי, שרקם, לדבריו, תוכניות לחסלה. כך, מכל מקום, עולה מניתוח אישיותו של אסיר העולם, כפי שהיא מצטיירת בעיניו של העיתונאי
גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" בניו-יורק.
לדבריו, הרי שלמרות שפולארד ראה את עצמו כפטריוט ישראלי ואמריקני גם יחד - גמלו לו שתי המדינות רעה תחת טובה. בעוד שהאמריקנים גזרו עליו מאסר עולם על בגידה - לא טמנו אף הישראלים את ידם בצלחת והסגירו אותו מיידית לידי האפ.בי.איי, לאחר שסירבו לאפשר לו מפלט בשגרירות-ישראל בשעה שנתפס.
שליחות קדושה
אליבא דנחשון, התייחס פולארד למשימת הריגול שלו כאל שליחות קדושה שהוטלה עליו, שבה הוא נועד להתריע מפני הסכנות האורבות למדינת ישראל מן העולם המוסלמי, חורש-רעתה, וכל זאת כאשר ישראל בעצמה התייחסה לדברים באדישות מוזרה ולא ראתה שום צורך להקדים רפואה למכה אפשרית שעלולה הייתה לנחות על ראשה.
על-פי גד נחשון, פולארד האמין בכל ליבו שעליו לפעול על-פי צו-מצפונו כדי להציל את ישראל מכלייה. בהקשר לכך הוא ראה את עצמו יהודי וציוני כאחד, ולצורך ביצוע שקל להצטרף לאיפאק]- השדולה הפרו-ישראלית בבתי הקונגרס האמריקניים - ואף תיכנן במפורש לעלות לישראל להגשמת חזונו.
רינוני-שווא
נחשון טוען שפולארד ראה בחיזוק ישראל גם את חיזוק כוח-השפעתה של ארה"ב כמעצמה דמוקרטית בתוך אוקיינוס ערבי שאינו דמוקרטי, והאמין שיש בכך כדי לתרום לביצור מעמדה של הדמוקרטיה במזרח התיכון.
בתוך כך דוחה נחשון את הרינונים כאילו ריגל פולארד למען הכסף, כפי שטענו גורמים אפרו-אמריקניים. לדבריו, פולארד ראה את עצמו כקורבן פוליטי של ארצו, ששאפה לגייס את העולם המוסלמי-ערבי לצידה, על חשבון שרידותה של ישראל במזרח התיכון.
