היה זה סוף שבוע תקשורתי העוסק באלימות, רצח, הסתה, שימוש בסמלים נאציים ומה לא. בפרספקטיבה של יום-יומיים לאחר בולמוס הכתבות בכל כלי התקשורת, מזדקרת אל מול עינינו מציאות מבהילה: יד מורמת כנגד מוסדות המדינה, קול ברור המצדיק, גם אם לא במישרין, את האלימות הנוראה, את ערעור סמכות המדינה לכפות חוק וסדר. הפולמוס הגיע לממדים של שנאה יוקדת, של התרסה, של שיסוי והטחת אשם אלה באלה. אווירה של ערב פוגרום. והרע עוד לפנינו. דם נקיים עלול עוד להישפך. במפגש בין רציונליות לבין אמונות הזויות, פונדמנטליסטיות במלוא מובן המילה, אין ספק ידו של מי תהיה על העליונה, ולאו-דווקא במובן הטוב.
לא ה
מתנחלים ב-הא הידיעה הם הפורעים, אלא מתנחלים מסוימים. קבוצה קטנה, קבוצה גדולה, איני יודע לאמוד את גודלה. עובדה היא שהקבוצה הזו פועלת בהתנחלויות. כמה עיתונאים המחזיקים בעמדות הנקראות ימניות, ניסו בסוף השבוע לא רק לבדל את הציבור הרחב של המתנחלים מן הפורעים החיים בתוכו, אלא להעביר את האשם דווקא אל מי שאינם נחשבים לימניים בעיניהם. וזו נבלה. שנית, אותם עיתונאים שניחנו בכישרון כתיבה ראוי לשבח, הסבירו לקוראיהם שהאלימות אינה חלק ממדיניות המתנחלים, אינה נחלת ההנהגה הפוליטית והדתית בהתנחלויות.
כך
אמילי עמרוסי, עיתונאית מוכרת ומתנחלת, במאמר סוף שבוע: "ידינו לא שפכו את הדם. אני יושבת בתוך החברה המתנחלית, המבכה את שירה ואת עלי, מבכה בדמעות חמות וגדולות, שומעת את השכנים שלי מוקיעים ומקיאים, ויודעת שהפושעים אינם חלק מהחברה הזאת. אני קוראת כל מילה שמודפסת בהתנחלויות, מכירה את הרוחות והשבשבות, ומעולם לא נתקלתי באדם בעל השפעה שהשתמע מדבריו לגיטימציה לרצח ולו ברמז".
אני מאמין לעמרוסי. אני מאמין שישנם רבים וטובים בהתנחלויות המתנערים ממעשים אלימים. אני מאמין גם שאמילי עמרוסי לא התכוונה להטעות את ציבורי קוראיה בזדון. בעידנא דריתחא עלולים דברים להישכח. סביר להניח שעמרוסי ושכניה שמעו פעם או פעמיים את דניאלה וייס. מפאת השבת ודאי לא שמעה ולא צפתה עמרוסי בכתבה בה כיכבה דניאלה וייס. מעבר לאמירה המתנשאת, המבחילה, שמא נשיא המדינה אינו צריך לחשוש לחייו כי הוא אינו מסוגל להרע להתיישבות ולמתנחלים, אמירה שהיא מצמררת, היא העניקה לנערי הגבעות העומדים במרכז השיח הנוכחי תמיכה רוחנית-דתית מוחלטת, ללא כל קשר לרצח (
נא לשים לב לסיומת המשפט למען לא יובן שלא כהלכה).
האם דניאלה וייס אינה נמנית עם ההנהגה של המתנחלים? האם דברי הסנגוריה שלה על נערי הגבעות המבצעים עבודת קודש אינם מהווים תמיכה מוסרית לפעילותם? תשפטו אתם. הנה דברים שאמר מי שעמד בראש מועצת יש"ע, ובימים אלה התמנה לשגרירנו בברזיל, דני דיין:
"
יש לסלק משם את דניאלה וייס ואת הנערים שאינם תושבי המקום. אם לא יסלקו אותם, הדבר עלול להמיט על כולנו אסון". יושב-ראש מועצת יש"ע הוסיף, כי "דניאלה וייס ושכמותה הפכו לסכנה אסטרטגית לאחיזתנו ביהודה ושומרון. חד וחלק. היא הופכת את יש"ע בתודעת הציבור הישראלי לסוג של 'מערב פרוע' ששום אדם נורמלי לא רוצה שיהיה חלק ממדינתו" (03.12.08). כאמור, לא החתום מטה אלא דני דיין שלפני מספר ימים, בראיון אצל קלמן ליבסקינד, הודה בקול רם שסולק מראשות מועצת יש"ע כי התנגד לאלימות. המשתמע הוא שאחרים במועצת יש"ע כן רואים באלימות אמצעי לגיטימי. האם בעקבות האירועים, ראשי מועצת יש"ע אינם מחויבים לחשבון נפש?
ולא רק דני דיין. הנה דבריו של פנחס ולרשטיין, שהיה שלושה עשורים מראשי המתנחלים ומנכ"ל מועצת יש"ע, בעת התפטרותו מן התפקיד: "כמו-כן, שתיקתנו בכלל, הן על פגיעה במנהיגינו, והן על שיטת 'תג מחיר', תהיה לנו לרועץ. זו אינה שאלה של טקטיקה, זו עמדה מהותית הרואה במדינת ישראל 'ראשית צמיחת גאולתנו', ולכן כל צעד שמשמעותו פגיעה במהלך חיזוק המדינה, ובוודאי פגיעה בצה"ל, מכל כיוון, אינו נסלח". ומה המשתמע אם לא התנגדות לאלימות המופעלת והמעודדת על-ידי מנהיגים במועצת יש"ע? האם אמילי עמרוסי לא שמעה על כך?
עמרוסי מזכירה במאמרה של
אורי אליצור ז"ל, דמות מרכזית בהתנחלויות מאז ועד מותו, פעיל פוליטי ועיתונאי: "נותנים לך אפשרות לבדל את עצמך ממי שאתה מגנה, אבל מתחת לפני השטח יוצרים חיבור ביניכם", כתב אורי אליצור ז"ל על חיוב ההוקעה.
הדוגמה מצוינת ואפילו מחכימה למדי. אז אם נעזרים באליצור, כי אז גם דבריו הבאים שהובאו באתר "דברים בעלמא" חייבים לעורר מחשבה. וכך נכתב: "הרגע הראשון הוא שיחה בין פנחס ולרשטיין, אורי אליצור ו
חנן פורת אשר מנתחים את המשבר שחל בתנועה לאחר גילוי המחתרת היהודית. אליצור מאשים את חנן על שנטש את תנועתו והלך לפוליטיקה, חנן עונה לו 'אינני מתחרט על כך, ראיתי צורך לפעול במישור הלאומי'".
מיד לאחר-מכן עולה שאלת ההתנגדות להינתקות בכפר מימון. ולרשטיין טוען בלהט שהיה מקום לפרוץ בכוח לגוש-קטיף ולהגיע אפילו לאלימות ולשפיכות דמים. חנן מזועזע מ
עצם הרעיון ומגיב: "אתה מוכן למסור את נפשך, אבל מה עם שפיכת הדם של האיש שעומד מולך?". הדמויות המוזכרות כאן כולן מראשי יש"ע. ראוי לשים לב לדברי ולרשטיין בצעירותו העומדים בסתירה לדבריו בערוב ימיו כמנכ"ל יש"ע. לקח? אולי.
אין להאשים את כל המתנחלים באלימות או ברצח. זו טעות איומה. אני מאמין בכנות דבריה של עמרוסי שידיה וידי חבריה הרבים אינן במעל. עם זאת, מי שסבור שקבוצה של נערים או מתבגרים או בגירים פועלת ללא תמיכה כלכלית, ללא לוגיסטיקה, ללא תמיכה רוחנית, ללא אינדוקטרינציה, מיתמם. לחזור שוב ושוב להאשים את השמאלנים המשוקצים היושבים ליד המיקרופונים או מול המצלמות או ליד המקלדות של העיתונות הכתובה, זו מלאכה קלה, על גבול הציניות.
