הקמתה של התנועה המסורתית בישראל

"...מאכל שנתבשל בשבת לא זו בלבד שהוא אסור לאכילה, אלא שהוא אוסר גם את הכלים (מגן אברהם בשם הרשב"א הובא במשנה ברורה או"ח סי' שי"ח)"

השתלטותם של החרדים, בראשות מפלגת ש"ס, כמו-גם הנפוטיזם הבוטה והדוחה, בכל הכבוד הראוי, שהשתרש ברבנות הראשית בישראל, גרם וגורם - אט אט, אבל באופן חד-משמעי ובטוח - לעליית כוחה של התנועה המסורתית בישראל. תנועה זו הוקמה בפועל ולמעשה עם הקמת בתי הדין החלופיים לגיור, שעל הקמתם הכריזו, בשבוע החולף, רבני תנועת "צהר" ורבנים דתיים לאומיים וחרדים, שנקעה נפשם מהתנהלותה, הסתגרותה ובידול החברה החרדית ויצירת חיץ ברור, בינה לבין החברה החילונית בישראל.

אין כוונתנו במינוח "התנועה המסורתית", לתנועה המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית בישראל. וזאת לדעת. התנועה המסורתית בישראל היא ארגון הגג של קהילות היהדות הקונסרבטיבית בישראל. הקהילה המסורתית הראשונה בארץ ישראל, "אמת ואמונה", הוקמה - כמובא ב"ויקיפדיה" - בירושלים על-ידי יהודים מגרמניה בשנת 1936. היא נוסדה לפי המתכונת הליברלית בגרמניה, והצטרפה רשמית לתנועה הקונסרבטיבית בשנת 1949, אחרי שהרב אהרן פיליפ מונה לעמוד בראשה.‏ מרבית הקהילות המסורתיות התפתחו בישראל רק כ-40 שנה לאחר מכן, בעקבות גל העלייה המאסיבי ממדינות צפון אמריקה ואירופה. בשנת 1972 היו בישראל 4 קהילות מסורתיות והתנועה קמה באופן רשמי בשנת 1979. בשנים שלאחר הקמת התנועה הוקמו קהילות נוספות בכל הארץ, וכיום קיימות כ-70 קהילות וחבורות של התנועה המסורתית בישראל. חלק ניכר מחברי התנועה הם צברים וותיקים. נוספו עליהם חברים עולים חדשים, בעיקר ממדינות אירופה ואמריקה הצפונית והדרומית.

האידיאולוגיה המנחה התנועה המסורתית בישראל שאין עוסקים אנו בה, ברשימתנו זו משתייכת ליהדות הקונסרבטיבית וחולקת את ראייתה את ההלכה כציווי המחייב את כלל היהודים שהוא גם מכלול דינמי החייב להשתנות ולהתאים עצמו לנסיבות הזמן והמקום. לפי ראיה זו, ניתנות פרשנויות מודרניות להלכה מתוך לימוד המקורות העתיקים והתבססות עליהם. הזרם נשען על תפיסה של ראיית עולם פלורליסטית. לפי גישה זו מאמינה התנועה בשוויון מלא בין בני האדם, ורואה חשיבות רבה בחופש הבחירה של כל אדם. התנועה תומכת בחירויות האדם בכל תחומי החיים, בהתבסס על האמונה שכל אדם נברא בצלם. התנועה המסורתית היא תנועה ציונית המאמינה כי ריבונותו של העם היהודי הכרחית להמשך קיומו. בקהילות התנועה נערכים טקסי בת מצווה לבנות, נשים משמשות בתפקידים של שליחות ציבור וקריאה מהתורה. כמו-כן נשים מוסמכות לרבנות במכון שכטר, המרכז ללימודי יהדות שליד התנועה המסורתית.

התנועה המסורתית, בה עוסקים אנו ברשימתנו זו, הגם שאין לה עדיין מנגנונים ומוסדות משל עצמה, מתחילה, אט אט, לצמוח מקרב שומרי המצוות והמסורתיים, שנמאס להם מתהליך ההקצנה העובר על היהדות החרדית ועל החרד"לים, שבעבר גילו פתיחות לעולם החילוני ולא ראו שירת נשים, בבחינת איסור, מחמת "קול באשה ערווה". אלה הם שומרי מצוות חלקיות ומסורתיים, שהתחנכו בתנועת הנוער "בני עקיבא" המפד"לית ז"ל ועורגים לימים בהם, רחמנא ליצלן, רקדו בנים ובנות, ריקודים במעגל משותף ולא שמרו זה מזו וזו מזה, מרחק נגיעה. אלה הם יהודים מסורתיים, מקרב עדות המזרח, הנמנעים מלהדליק אש בשבת, אבל לאחר תפילת מוסף בשבת, בבתי כנסיות שלהם, נוסעים במכוניתם למשחק הכדורגל של בית"ר ירושלים, באצטדיון טדי ורואים בכך, חלק מובנה מעונג שבת שלהם. אלה הם גם מי שאוכלים אוכל כשר שבושל בשבת ואינו רואים אותו כטרף, בשל כך, חרף בישולו בשבת.

קבוצה זו גילו הרבנים שלמה ריסקין ודוד סתיו, שהינם רשמי נישואים מורשים, מטעם הרבנות הראשית וחבריהם, אשר החליטו לאמצם אל חיקם ולעזור להם, בדרך של גיורם, בלא לדרוש מהם כתנאי לגיור זה להתחייב כי יאמצו אורח חיי דתי אורתודוכסי מלא. מתברר ומסתבר, כי קיים גם בסיס וצידוק הלכתי לאי כפיית הרוצים להתגייר, לקיים, אורח חיים אורתודוכסי מלא, כתנאי לגיורם.

הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב מאיר חי עוזיאל זצ"ל, פסק - בשעתו, כי:"גר שקיבל עליו המצוות ועונשן אף על-פי שידוע שלא יקיים אותן מקבלים אותו" ועוד פסק הוא, כי: "אין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה". מן הראוי להזכיר בהקשר ובהבדק דברים זה - כי עוד בשנת 1989 פסק בית המשפט העליון כי על המדינה להכיר בגיורים קונסרבטיביים ורפורמים שנעשו בחו"ל. גיורי התנועה המסורתית בישראל, הנערכים על-ידי מכון לגיור של התנועה, אינם מוכרים על-ידי המדינה. התנועה המסורתית הייתה גם שותפה ב"ועדת נאמן" שהוקמה ב-1997 על-מנת להגיע לפתרון מוסכם בנושאי הגיור.

הרבנות הראשית בישראל אינה משרתת, כמעט איש, למעט בני המשפחות המקדמות, בדרך של נפוטיזם נתעב, בכל הכבוד הראוי, אלה את צאצאיה ואלה את צאצאיה. החרדים אינם נזקקים לרבנות הראשית, שכן יש להם בתי דין חרדים משלהם. החרד"לניקים והדתיים-לאומיים, הוציאו זה עתה גט כריתות לרבנות הראשית לישראל. החילוניים מסתכלים, בשאט נפש גובר והולך על מסחורה של הדת והפיכת מוסדות הרבנות, המועצות הדתיות ושאר מוסדות הדת למקומות עבודה, כמו-גם חלוקת כיבודים ומשרות. עצוב לחשוב כי בתוך פחות ממאה שנה, לאחר שפעל הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל, להקמתה הרבנות הראשית, בשנת 1921 ועמד בראשה, עד שנת 1935, מביאים יורשיו לחיסולו של מוסד מפואר זה, שהפך לגוף נטול וחסר השפעה וגוף שאבד עליו הכלח.