ההתייחסות הארסית ביותר והנבזית ביותר שקראתי הבוקר (יום ב', 17.8.15) ב
ידיעות אחרונות, נוגעת למינויו של
דני דנון לשגריר ישראל באו"ם. בנושא זה מגדיל עשות בן דרור ימיני באמירות סרק חסרות שחר שכל כולן ליחוך פינכה נוכח "כבוד הגויים" ונגד זכויות היהודים בארץ ישראל. לא מכבר נטל ימיני לעצמו משימה כדובר-מחמד של "ישראל היפה" נוכח פני "העולם המערבי המתקדם" והשמאל הישראלי המתחסד והוא מקפיד לשמור על מעמדו במשבצת המאפיינת הזו. נראה שהתאהב בטכסי "מה יפית" שמרעיפים עליו בתקשורת המגויסת, ובקהילות יהודיות שמנהלות מאותה מדיניות אנטי-ישראלית אותה הן מסוות כבקורת נגד הליכוד, הימין והפסיביות המדינית שלנו.
ימיני שוכח שהממשל הישראלי נבחר שוב רק לאחרונה, בבחירות דמוקרטיות ומשקף את דעת הציבור בישראל. לפיכך, אין סיבה שאיש ימין מובהק לא יוכל להיות נציגה של ישראל באו"ם. האם רק אנשי אקדמיה שכותבים ניירות אנטי-ישראלים ארסיים כשרים לתפקיד? האם רק מי שמקדש את חלוקת הארץ ראוי לכך? כלום רק מי שאומר "אמן" אחר דיקלומי הסרק של השמאל הישראלי, שכל מהלכיו מאז אוסלו הם כשל ממושך אחד עד עצם הימים האלה, מתאים לכך? - מהיכן נוטל ימיני הבלים אלה שלו?! ברור לי שהתשובה לשאלות אלה תהיה תשובת הסרק האומרת שלא "חכם" להכניס לגויים אצבע לעין ועוד לסובב אותה - האמנם?! אם לשפוט לפי התנהלותם של הגויים שימיני סוגד להם עד כה, לרבות ההכרה של הוותיקן,לאחרונה, במדינה פלשתינית שאינה מקיימת כללי יסוד המזכים אותם בכך, כל תהליכי "הורדת הפרופיל" שניסתה ישראל בשנים האחרונות - כשלו בגדול. הגיע הזמן לנסות דבר-מה אחר.
דנון אולי איננו מלך השפות והתרבות האנגלו-סכסית כפי שהיה
אבא אבן בשעתו. הוא איננו פרופסור למשפטים - תודה לאל - והוא אינו חסיד שוטה של ממשל אמריקני, שמיומו הראשון נוקט מדיניות לא אוהדת לישראל ועויינת לראש ממשלתה ואף הגדיל לעשות בהסכם האחרון עם אירן בנושא הגרעין הצבאי. אבל דני דנון יודע להאבק ואף הוכיח זאת מול ראש הממשלה ויריבים פוליטיים אחרים. דנון מיצב עצמו בצמרת הליכוד והקדים ותיקים ממנו בתפקידים במפלגה בעולם היהודי ובתפקיד שר בממשלת ישראל ולא נבהל אפילו מתפקיד שר המדע, שאינו עולה בקנה אחד עם השכלתו הפורמלית ורקעו המקצועי. לדעתי אלו הישגים לא מבוטלים לגילו.
לשונות רעות בליכוד (קנאים ורכלנים ככל הנראה) גורסות שהמינוי בא להרחיק את דנון ממרכז הליכוד ולהקל על נתניהו להשתלט עליו ולנווטו כרצונו (אולי להחזיר את ליברמן לליכוד...);אפשר שכן ואפשר שלא. עצם העובדה שנתניהו היה זקוק למהלכים מיוחדים מול דנון היא תעודת כבוד לדנון עצמו. בפני דנון נפתחה אפשרות רחבה לקידום מהיר ומשמעותי. הוא צעיר ודינמי שפעל יפה בתפקידיו האחרונים. אם ינצל הזדמנות זו, כלל לא ברור שנתניהו לא ימצא אותו שוב במסגרת המפלגתית כיריב פוליטי חזק יותר.
בכל מקרה, דנון מונה לייצג באו"ם את כולנו ואת המדיניות הלאומית של ישראל כפי שהיא מעוצבת ע"י הכנסת והממשלה וכנציג ישראל בזירה לא קלה ראוי לאחל לו שיצליח בכך. עתה, לאחר שמונה, צריך לשמור את הספקות והביקורות למועד שבו יהיו בידינו מספיק עובדות ונתונים כדי להעריך את פועלו לפי השגיו ולא לפי דעותיו הפוליטיות.
אם ידיעות אחרונות אינו רוצה למצוא עצמו במעמד של אויב העם, כדאי שיעסוק בעובדות, ימתן ביקורות ארסיות וחסרות השחר ויבנה לעצמו צוות של כתבים ומעריכים, שמסוגלים להשתחרר ממנטרות-עבר חסרות יסוד וחסרות תכלית ולהציג כעיתון איכות מקצועית מאוזנת ואוביקטיבית יותר.
