כלי המעצר המינהלי, שעלה השבוע לכותרות בעניינו של מוחמד עלאן, סופג לאורך השנים ביקורת חוזרת ונשנית מבית המשפט העליון. השופטים קוראים שוב ושוב למחוקק להסדיר את הסוגיה, אך לשווא. ואין זה הנושא היחיד בו המחוקק אוטם את אוזניו מלהקשיב לבית המשפט העליון, המסביר ושב ומסביר מדוע יש בעיות ומדוע צריך לפתור אותן.
אחד מאותם נושאים הוא הארנונה. בישראל יש 256 רשויות מקומיות, שלכל אחת מהן צווי ארנונה משלה. התוצאה היא מאות ואלפי סיווגים, כאשר לעיתים תזוזה של 100 מטר לכאן או לכאן משמעותה הפרשי עתק בתשלום. בית המשפט העליון מפציר בממשלה ובכנסת להכניס אחידות בנושא זה, הנוגע לכיסו של כל אזרח בישראל - ושום דבר לא קורה. אולי זו עצלות, אולי הבלגן נוח לפוליטיקאים.
השבוע (19.8.15) הגיע תורו של השופט
מני מזוז להצטרף לקריאות אלו. הוא אומר: "דפי הפסיקה של בית משפט זה והערכאות האחרות עמסו לעייפה בפסקי דין העוסקים במחלוקות אינספור שעניינן בחיובי ארנונה. מחלוקות אלה, העולות בהליכים מינהליים ואזרחיים, שורשיהן במגוון שאלות שמעוררים דיני הארנונה ובפגמים שנפלו לאורך השנים, לעיתים לפני עשרות שנים, במאות הצווים של הרשויות המקומיות השונות, המתאפיינים בשונוּת מרבית ביניהם, כל צו ועשרות עד מאות ואף אלפי הסיווגים הנכללים בו ועץ התעריפים הייחודי לו.
"... לא ניתן להימלט מן המחשבה שאילו היה המחוקק פועל-כנדרש להסדרה כוללת של התחום ניתן היה לחסוך משאבים רבים של כל החוליות המעורבות בכרוניקה החוזרת האמורה: הנישומים, הרשויות המקומיות, משרדי הפנים והאוצר ובתי המשפט לערכאותיהם. למרות קריאות חוזרות ונשנות של בית משפט זה למחוקק להסדיר את התחום טרם באו הדברים על תיקונם". ואז מזכיר מזוז כמה מאותם פסקי דין: אחד שניתן ב-8.4.09, שני שניתן ב-14.3.10, שלישי שניתן ב-20.12.10, רביעי מ-12.3.12, חמישי מיום 26.3.12 ושישי שניתן ב-4.2.15. "אצרף אפוא קריאה נוספת למחוקק לפעול להסדרה כוללת של הנושא", הוא מסיים.
אמרו ב-2005 וב-2006
הבחירה הזו של פסקי הדין מעניינת. אם מזוז היה מסתפק באחרון שבהם - ניחא. אבל למה הוא מצטט רק פסקי דין שניתנו מאפריל 2009 ואילך? הנה מה שאמר השופט
אליקים רובינשטיין ב-30.8.06: "חיובי הארנונה וההתדיינויות סביבם הם מעיין בלתי נדלה של התדיינויות, באשר לסיווגים, באשר לשיעורים, באשר להקפאות רטרואקטיביות, ובכך לא מיצינו את קשת הפרשיות המוצאות דרכן לבתי המשפט. עקרונות הארנונה, להבדיל משיעוריה, נקבעים על בסיס מקומי ולא על בסיס ארצי, תוך טלאי על גבי טלאי והבדלים שאינם מוצדקים בין רשויות, ולתיקון הדברים יפה שעה אחת קודם".
הנשיאה דהיום,
מרים נאור, הוסיפה: "לסיום, אבקש לחזור על קריאתו החוזרת ונשנית של בית משפט זה למחוקק או למחוקק המשנה להיכנס לעובי הקורה בנושא הארנונה. כפי שמציין חברי, על רשויות המדינה להכניס סדר בתחום שהתיקים הנדונים בו הם 'כמעיין המתגבר'. יש צורך בהאחדה, פישוט והבהרה ו'יפה שעה אחת קודם'. העובדה כי בענייננו נדרשנו לחזור לפירוש של צו ארנונה מלפני עשרים שנה של עירייה אחת מיני רבות מעידה כמאה עדים כי מדובר בצורך דוחק".
נמשיך לחזור בזמן. ב-1.9.05 כתבה השופטת
עדנה ארבל: "הערה אחרונה נוספת שאבקש להעיר בהקשר זה, עניינה בהאחדה שיש לנקוט, לטעמי, בכל האמור בהגדרותיהם של הסיווגים השונים לצרכי ארנונה בין הרשויות השונות. אני רואה מקום להסדרת העניין על-ידי המחוקק ו/או מחוקק המשנה, על-ידי יצירת הגדרות ברורות ומפורטות אשר יקבעו קריטריונים אחידים לכל סיווג ויפחיתו את ההתדיינויות הרבות בנושא בין הפרט לרשויות. באופן זה תושג אחידות בפרשנות הניתנת על-ידי כל רשות מקומית לחוק ולתקנות ויימנע מצב בו נכסים זהים מסווגים על-ידי רשויות מקומיות שונות באופן שונה".
ארבעה ימים מאוחר יותר כתב רובינשטיין: "ריבוי התיקים הבאים בפני בתי המשפט - לרבות בית משפט זה - בתחום הארנונה, וכמותם בעניינים אחרים שבהם מועלות השגות על החלטותיהם של גופים מינהליים הגובים כספים מן הציבור, אינו יכול שלא להציב סימן קריאה גדול בפני העוסקים בחקיקה... והנה השנים נוקפות והתיקים אינם מתמעטים, ואדרבה, הם כמעיין המתגבר. יש מקום, בתיק זה כבאחרים, להתריע ולעורר להבהרת הסמכויות ולפישוט ההליכים בחקיקה, שכן בעלי הדין עומדים לעתים קרובות בצומת דרכים
בתום לב; ובחירה שגויה גוררתם להוצאות, מפעילה גופים שיפוטיים ואחרים, ומסרבלת. יפה שעה אחת קודם".
אחריותו של היועץ המשפטי
כלומר: בית המשפט העליון אומר את הדברים לפחות מאז 2005. מדוע, אם כן, בחר מזוז לצטט פסקי דין רק מ-2009 ואילך? האם לא היה משנה-תוקף לדברים, אילו היה מציין שהקריאות יוצאות מלפני בית המשפט מזה למעלה מעשור?
לפני שנענה על השאלה הזאת, נשאל אחת נוספת: מי אחראי להפוך את המלצות בית המשפט העליון לחקיקה? תשובה: היועץ המשפטי לממשלה שתחתיו פועלת מחלקת חקיקה. חוץ מזה, התומכים בכפל התפקידים של הייעוץ וראשות התביעה אומרים, כי כך יש ליועץ תמונה רחבה ומלאה. והנה, יש ליועץ תמונה רחבה ומלאה של בעיה חקיקתית המצויה בתחום סמכותו, אליה הוא מתוודע כמי שאחראי גם על ייצוג המדינה בערכאות. ולענייננו: אם המדינה לא עשתה דבר בנושא הארנונה - וברור שנושא סבוך שכזה חייב להיות מוסדר ביוזמה ממשלתית - הרי שהמחדל נופל בחלקו של היועץ המשפטי.
כעת נפתרת התעלומה. מני מזוז היה היועץ המשפטי לממשלה עד תחילת 2010. למעט פסק דין אחד, שניתן בחודשים האחרונים לכהונתו, כל פסקי הדין שהוא מזכיר ניתנו בתקופתו של
יהודה וינשטיין. לעומת זאת, כל פסקי הדין מהם התעלם מזוז - ואשר חלקם מוזכרים בפסקי הדין אותם ציטט - ניתנו כאשר הוא היה היועץ המשפטי. משמע: במשך שש שנים ידע מזוז על אותם פסקי דין, ולא עשה דבר. באמת ציפיתם שהוא יספר לכם את זה?
