כל בית נבנה על יסודות, ודאי שאסטרטגיה צבאית בנויה על יסודות, אבל יסודות
האסטרטגיה הצבאית עומדים על קרקע האויב שהיא מאוד לא יציבה, קרקע שלא רק "זוחלת" כמו כל קרקע, אלא כזו הנלחמת מלחמת חורמה ביסודות, כזו המנסה לפורר את היסודות, להפתיע, לעבוד עליהם בעיניים העיקר למוטט את הבניין על יושביו.
בואו נשווה לרגע את היערכות צה"ל על גבולות המדינה, ערב מלחמת ששת הימים מול ההיערכות ערב מלחמת יום הכיפורים (על ההיערכות ערב מלחמת ששת הימים שמעתי פעם בהרצאה של גורם צבאי אמין, את ההיערכות ערב מלחמת ים הכיפורים אני מכיר מידע אישי.)
ערב ששת הימים כאשר אנו עלה נידף בעיני עצמנו, צה"ל היה ערוך דוקטרינרית עם כוחות הפרוסים בשניים קדימה ואחד לאחור, בלא מכשול טבעי ממשי, תוך התבססות על מתקפת פתע של חיל-האוויר והשמדת חילות האוויר של האויב ואז מעבר ממגננה למתקפה, הייתה כאן אסטרטגיה, ניתן לאתר כאן את כל מרכיבי האסטרטגיה, והייתה גם הצלחה.
מי שכיוון את החשיבה לא נתן פתרון רק לתרחיש בודד או לתרחיש סביר אלא למכלול שלם של WHAT IF וכמובן קצת מזל אף פעם לא מזיק.
במלחמת יום הכיפורים הגענו עם חזה נפוח, כאשר אנו מתבססים על מכשול קרקעי מוזנח, עם כוחות קטנים יחסית היושבים על קו לחימה הצפוי בשתי החזיתות העיקריות, כך ששחיקתם וניתוקם היה דבר של מה בכך, ללא עורף ממשי של כוחות, ללא גיבוי ממשי, והתוצאות ידועות.
ובואו נחזור למסמך האסטרטגיה
בסעיף 1 שלו כותב הרמטכ"ל: אסטרטגיית צה"ל היא התשתית הרעיונית והמעשית לכלל מסמכי היסוד הצבאיים.
וכחלק ממערכת היררכית אסטרטגית המכפיפה כל רמה לרמה שמתחתיה, אנו יודעים מהי התשתית למסמכי היסוד בצבא מכאן ולהבא, אך אין אנו יודעים מהי התשתית למסמך אסטרטגיית צה"ל. צה"ל או נכון יותר הרמטכ"ל הכין מסמך צבאי, אך על-פי חוק יסוד, הצבא כפוף לדרג המדיני, והתשתית המדינית למסמך אינה מפורטת בשום מקום. זיהינו את הנכדים; האב, הרמטכ"ל, זיהה את עצמו; אך מיהו ראש השבט?, מיהו הסב שמתוקף תפקידו נכתבה האסטרטגיה הזו, נשארת שאלה ללא מענה, ייתכן שזה עו"ד
דן מרידור? אולי, תכף נראה.
זאת ועוד, אסטרטגיה איננה מדע, היא קרובה יותר לאומנות (אומנות הלחימה), והאם ניתן היה למסגר את אומני המוזיקה והציור במסמך אב "כזה ראה וקדש"? האם מכאן ולהבא לא ייכתבו מסמכים לעומתיים ביקורתיים שכל צבא היה מתגאה במסמכי יסוד כאלה, רק בגלל שבשנת 2015 החליט הרמטכ"ל לקבע את החשיבה ואת המסגרות לדרכי חשיבה מאוד מסוימות ומאד מאוד מקובעות?.
בואו נניח לרגע שדווקא ערב מלחמת יום הכיפורים היה יוצא מסמך אסטרטגיה כזה והיה מקבע את אווירת הנירוונה שהשתלטה אז על הצבא, באמצעות מסמך "אסטרטגיה" המהווה כאמור את התשתית הרעיונית והמעשית לכלל מסמכי היסוד של הצבא, ולפעולתו לאחר מכן, האם זה היה תורם?
בסעיף 2 שלו מפרט מסמך האסטרטגיה עם הערה קטנה, את היעדים הלאומים של מדינת ישראל לא פחות ולא יותר, קיוויתי למצוא בהערה 2 את מגילת העצמאות וכמה הופתעתי לגלות שם את מה שמכנה הרמטכ"ל "עבודת המטה לפיתוח תפיסת הביטחון הלאומי (מסמך מרידור). איזה מרידור זה היה האם דן מרידור או שמא
סלי מרידור לא ידעתי אז הקשתי בגוגל "מסמך מרידור" והגעתי ליומן שכתב דן מרידור בשנת 2000 כאשר ליווה את
אהוד ברק למו"מ שנוהל באותה עת בארה"ב (לגמרי לא קשור), ותחת "עבודת המטה לפיתוח תפיסת הביטחון הלאומי" לא מצאתי כלום. אז מה זה המסמך הזה, מהיכן הוא צץ פתאום? מי קיבל אותו? כיצד הפך למסמך אב כאשר אין כל עדות ציבורית שהוא בכלל נולד?
דן מרידור הוא אולי משפטן בחסד, והייתה לו יד משמעותי בחוקי היסוד, אבל שהוא יקבע את היעדים הלאומיים של מדינת ישראל? ושעל-פי קביעתו תתבסס אסטרטגיית צה"ל? מוזר, ממש תמוה ומוזר.
וסעיף 3 מביא אותנו ל"גורמי האיום", ואנו שוב חוזרים לקונפליקט בין האומנות לבין המדע, בין הצורך להציג תוכנית על-מנת לכוון את המערכת ולמקד אותה, ובין היכולת המתמדת לענות על מצבים משתנים שאיננו שולטים ברבים מהם, הצורך לכאורה לקבע את מה שלא ניתן לקבע, ואת מה שאסור לקבע, ולטעמי מסמך הרמטכ"ל מתאמץ לקבע עם מסמרי 10.
אסטרטגיה המקבעת את גורמי האיום כבסיס עבורה, שאינה לוקחת בחשבון הפיכת גורמים שאינם מאיימים כעת לכאורה לגורמי איום, תוך ניתוח המרחב והזמן לגילוי מצב כזה, תוך ניתוח לעומק של יכולות האיום אף אם כרגע אינו על הפרק, וניתוח תהליכי ההתארגנות למתן מענה למצב כזה, איננה אסטרטגיה, אסטרטגיה שאיננה עוברת על כל אחד מבסיסיה ושואלת WHAT IF, מה יקרה אם לא נעמוד ביעד, מה יקרה אם לא נצליח להגן על העורף כפי שחשבנו, מה יקרה אם לא נצליח להתקיף כמו שחשבנו, אף היא אינה אסטרטגיה.
ולאור כל אלה ראוי היה שמסמך הרמטכ"ל לא יקרא "אסטרטגיית צה"ל" אלא מסמך עקרונות לקראת הכנת התוכנית הרב שנתית (מכונה במסמך תר"ש גדעון), אשר במקביל לפרסום המבורך של החלק הבלתי מסווג בו לכלל הציבור, ראוי היה שיעבור לקבוצת איפכא מסתברא שתנבור בקרביו, תאתר את נקודות התורפה שלו, כמפתח חשוב לשיפור הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
