איני מכיר את השר
דני דנון, מעולם לא שוחחתי עמו מעולם ואני חשוף אליו אך מסיקור פעילויותיו ומעלליו בכלי התקשורת . ובכל זאת סבורני כי מינויו לתקיד שגריר ישראל ב-או"מ הוא מינוי מבריק, ראוי ומרענן.
נחשפתי בעבר מקרוב אל "מגרש" ההסברה הישראלי על נגזרותיו, וכמו רבים וטובים התרעמתי על החידלון, אזלת היד ולעיתים העדר תחכום ומעוף בתחום זה, בעוד הצד שכנגד צובר נקודות ומנחיל לישראל תבוסות במישור שזכה לשם "סקסי" יותר - דיפלומטיה ציבורית. תופעת ה- BDS הולכת ותופסת ממדים המציבים סכנות בלתי מבוטלות לאיתנותה של המדינה היהודית, כאשר מחולליה משכילים להטמיע מסרים שקריים בתודעה הבינ"ל, כאלה הנתפסים כסוג של עובדות, בהעדר מערך ישראלי משומן שיחשוף את האמת ואת המזימה המזימה הניצבת מאחורי רעיון ה-BDS, קרי-חיסולה של המדינה היהודית בארץ ישראל.
המערך הדיפלומטי הישראלי ניצב בחוד החנית של ההסברה הישראלית בעולם, ועליו מוטלת חובת ההוכחה בעיקר בתחום הדיפולמטיה הציבורית. על-אף המלאכה הבלתי נדלית והלא פשוטה כלל ועיקר, במבחן התוצאה לפחות, קשה להצביע על הישגים מהותיים במישור זה; ייתכן שהסיבות לכך נעוצות בסנטימנט האינהרנטי העויין כלפי ממשלת ישראל, ובשנה האחרונה גם בשל כשלונה של ישראל לשווק את מבצע צוק איתן כמהלך של אין ברירה שנועד להתמודד מול ארגון טרור ג'יהאדיסטי. במקום זאת, נאלצנו לספוג את חרונו של העולם בגין אבידות אזרחיות משמעותיות בקרב האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה שבתוכה מיקם חמאס עמדות שיגור של רקטות שכוונו אל ערי ישראל.
תפקיד השגריר באו"מ הוא מטבע הדברים ממשק מרכזי של הדיפלומטיה הישראלית, מעין חמ"ל פרמננטי אל מול מדינות העולם. זהו מסד בלתי מוגבל כמעט להשמעת קולה של ישראל בזמן אמת, בכל נושא ובהתייחס לכל אירוע במזה"ת בפרט או ברחבי העולם בכלל. שם המשחק בהקשר זה הוא יוזמה, להבדיל מתגובה או מגננה. בהקשר זה מצופה כי המשלחת הישראלית לאו"מ תעשה שימוש מושכל גם במידע זמין ממקורות שונים, בעיקר מכלי תקשורת ערביים ואיסלאמיים, שניתן להפיק ממנו תועלת הסברתית בעליל.
השר היוצא דני דנון, הגם שאישיותו שנויה במחלוקת בהיותו פוליטיקאי ובעל דימוי של איש מרפקים, הוא אדם רחב אופקים, הן בהשכלתו הפורמלית והן בניסיון שרכש בפעילות הסברתית בחו"ל. גורמים אינטרסנטיים, ככל הנראה בעלי גוון פוליטי מסוים, עושים כל מאמץ להעלים את העובדה כי השר דנון פרסם בארה"ב (ב-2012) ספר חשוב בשם "ישראל - הרצון לנצח" (THE WILL TO PREVAIL ISRAEL-). הספר התקבל באהדה בקרב חוגי הקהילה היהודית בארה"ב וזכה לביקורות חיוביות בכלי התקשורת האמריקניים.
בביקורת על הספר כתב המשפטן היהודי המשפיע פרופ' אלן דרשביץ כדלהלן: "דני דנון כתב ספר חשוב ונוקב אודות מצבה של ישראל בעולם כיום. מומלץ לקרוא אותו, להתווכח איתו, לא להסכים עם תוכנו, אך אין להתעלם ממנו". מבקר הספרות מיכה ד.הלפרן מציין כי "המסר החשוב בספרו של דנון הוא הטיעון כי ארה"ב אינה מבינה בהכרח טוב יותר מאחרים את הסוגיות במזרח התיכון. מעבר לכך, קרוב לוודאי שוושינגטון אינה יודעת מה טוב יותר לישראל. לכן, אליבא דדנון, שומא על ישראל שתאמץ מערכת יחסים עצמאית יותר מול ארה"ב".
יצויין כי בהתייחס למדיניותו של הנשיא האמריקני אובמה במזה"ת כותב דני דנון כי "לכל אורך נשיאותו, סירב הנשיא להכיר במחויבותו של ראש הממשלה נתניהו להגן על אזרחי ישראל, ואימץ את תביעת הפלשתינים למדינה ללא תנאים. אובמה ביטא חזון שווא של שלום, שהיה נאיבי ובכך טיפח את הציפיות בצד הפלשתיני". למרות זאת מסכם דנון כי "יחסינו וושינגטון הם איתנים דיים באופן המאפשר לנו לומר את האמת ללא חשש מיצירת משבר ביחסים עם ארה"ב".
דני דנון מביא עמו לניו-יורק משב רוח מרענן, אומץ לבטא דעות גם אם אינן ערבות לאוזן הפרטנר שכנגד, והרבה מרץ לעשייה במישור הדיפלומטי וההסברתי. העובדה כי הסביבה האמריקנית והקהילה היהודית בארה"ב אינן זרות לו תאפשר כניסה חלקה לתפקיד הבכיר, ללא מורא נעליו הגדולות של השגריר היוצא רון פרושאור. מבחנו הראשון של דנון יבוא לכלל ביטוי כבר במהלך חודש ספטמבר, עת ייפתח הכנס השנתי של העצרת הכללית של האו"מ . דני דנון ראוי אפוא לברכת הדרך ולא לקמפיין מעורר דחייה של גורמי שמאל בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית.
