כך אזק (שוב) בג"ץ את ממשלת ישראל

היום (יום ג', 25.8.15) ומחר (יום ד', 26.8.15), יוחל בתהליך שחרורם של 1,750 מסתננים שהוחזקו במתקן חולות. הדבר ייעשה במינון קצוב כאשר מידי פעם משתחררת קבוצה של כ-600 איש. זו היא ההשלכה המיידית של החלטת בג״ץ משבוע שעבר הנוגע לתיקון לחוק למניעת הסתננות. בהחלטתו קבע בג״ץ כי החזקה של המסתננים במתקן חולות במשך 20 חודשים איננה חוקתית וכי יש לקצר את תקופת שהייתם בו. עוד קבע בית הדין כי יש לסגור את מתקן חולות בתוך שלושה חודשים.

בהחלטה זו פוסל למעשה בג"ץ בפעם השלישית (אם כי לא פסילה מוחלטת), את המתווה הממשלתי שגובש לפתרון בעיית הפליטים בדרום תל אביב. לכאורה הוא "רק" מטיל עליו מגבלות. אולם מגבלות אלו הן כה קשות, עד כי יישומו בפועל הופך להיות כמעט בלתי אפשרי.
ממשלת ישראל נקלעה למעשה למצב שבו היא אמורה לפעול לסילוקה של בעיה בקרב חלק מאזרחיה, כאשר ידיה ורגליה קשורות. מחד-גיסא היא נדרשת לטפל בבעיית הפליטים בדרום תל אביב על-ידי הרחקתם מהאזור, אם באמצעות שילוחם למדינות שלישיות, אם באמצעות החזרתם למדינות מהן באו. מאידך-גיסא בולמת שותפות מוזרה המורכבת מביהמ"ש העליון, וקואליציה מוזרה עוד יותר הפועלת במימון חוץ, לה שותפים גורמים פוליטיים אנרכיסטיים וסמי-אנרכיסטיים מהשמאל הקיצוני והלא קיצוני, קבוצות ערביות מהצפון בעידוד גורמים איסלמיסטיים קיצוניים, המסכלת כאמור באמצעות בית המשפט כל יוזמה ממשלתית לפתרון הבעיה. נסיון אחרון נבלם בימים אלה כאשר ביהמ"ש סירב להרשות למדינה לשלוח מהגרי עבודה למדינות שלישיות. גם כאן השמאל עמד על רגליו האחוריות, למנוע פתרון זה העשוי להקל על כל הצדדים. ולא לפגוע באף אחד מהם.

המשבר הזה לווה גם בהתבטאויות יוצאות דופן של גורמים משפטיים שונים. כך למשל דיברה כב' נשיאת העליון בזכות החמלה כלפי המהגרים. בדיעבד התבררה אמירה זו כתלושה לחלוטין מהמציאות בדרום תל אביב. מי מטרתה האמיתית של החמלה? התושבים? המהגרים? אין ספק שסיפורם של התושבים ה"שקופים" בת"א, ייזכר כעוד לבנה בקיר האטימות ההולך ונבנה בין הציבור והממשל לבין העליון.
ובאותו הזמן ממש כאשר ביהמ"ש כובל את ממשלת ישראל, מתברר כי הגבול עם מצרים, חי, תוסס ופעיל: כך לדוגמה ביום שני שעבר תפסו שלטונות ההגירה בישראל תשעה מסתננים שחצו את הגבול המצרי בנגב והגיעו לישראל. זאת בנוסף ל-19 מסתננים שחצו את הגבול במוצאי שבת.

שרת המשפטים ציינה כי הגדר על גבול מצריים שעליה הייתה תפארתנו, שוב איננה מונעת הסתננות - "רק עקירת המוטיבציה תמנע זאת". ועקירת המוטיבציה יכולה להיעשות רק על-ידי שימוש במדינות שלישיות לקליטת מהגרי העבודה ששמו למטרת הגירתם את ישראל.

השואה והנכבה

הנכבה, מושג בו עושים הערבים שימוש נרחב מאוד עשרות בשנים ואשר הפך להיות סוג של קרדום לחפור בו במוחם ובתודעתם של אומות העולם, הפך גם להיות אמצעי שבעזרתו מתישים את היהודים תושבי מדינת ישראל ואלה שבתפוצות.

כל זאת על-פי מיטב הציווי של גבלס. שר התעמולה הנאצי שלימד אותנו דבר או שתיים על אמת ושרק ובין היתר טבע את אמרת הכנף המיוחסת לו: "שקר אם תרבה להשתמש בו יהפוך לאמת".

אין ולא הייתה נכבה ערבית. ההדבקה המלאכותית של המונח התעמולתי הזה, לאסון שקרה לערביי ישראל ב-1948, לאחר שמנהיגיהם הכריזו על מלחמה במדינה היהודית שקמה והתחייבו "לזרוק את הכופרים היהודים לים" הוא שיבוש שקרי של ההיסטוריה. האמת ההיסטורית, העובדתית, היא כי מדינות ערב הן שיצרו נכבה מיוחדת, נכבת סכינים, נכבה ליהודים. הן עשו זאת בסדרת אירועים קשים ואלימים (פוגרומים, גירוש למחנות ריכוז וכו'), אפשר לציין את מועד תחילתה של הנכבה האמיתית בעת המודרנית בפרהוד שנערך בבגדד ב-1941. שבע שנים לפני קום המדינה. גם הערבים יושבי ארץ ישראל השתתפו ב"חגיגת הסכינים" הזו, על-ידי פרעות משלהם, חברון, מוצא, שיירת הרופאים לביה"ח הדסה, גוש עציון, הרובע היהודי בעיר העתיקה וכו', הממסד בישראל, לאחר הקמתה ולדורותיו, לא הבין או לא רצה להבין את המשמעות של העובדות ההיסטוריות כפי שהן. לא ראה לנגד עיניו את התמונה הכוללת של "עליהום" ערבי על יהודים בכל מרחבי המזרח התיכון.

בבגדד (הפרהוד, 1941), ובצפון אפריקה הבינו כמיליון יהודים שאין להם שום סיבה להישאר ליד שכניהם ש"הטיבו עמם", וביצעו בהם פוגרומים וגירושים למחנות ריכוז, אם חפצי חיים הם. הנכבה היהודית, והזיקה הציונית שלהם לישראל, הן שגרמו להם להגר, למעשה לברוח. רובם באו לכאן. וכי לאן ילכו?

אז על איזו נכבה בדיוק מדברים הערבים? ומדוע השתיקה הישראלית?
ועכשיו הנה מפציע גל חדש של "מחקרים" מאמרים, ובכלל בולמוס פובליציסטי העוסק, איך לא בהשוואה בין השואה לנכבה הפלשתינית (שכאמור לא הייתה ולא נבראה).

ושוב, אם ברצונכם להבין מהיכן צמח רעיון העיוועים הזה, לכו אל מקורות הכסף. כרגיל: ממשלות זרות ועמותות מהארץ ומחו"ל. כל השילוב הזה, שיסודותיו אנטישמיים, מוכן תמיד גם להשתבח במצוות ההלקאה בישראל וגם לפתוח את ארנקיו לשם כך.