ב-12.7.2006 נחטפו, ובדיעבד נודע שאף נרצחו שלושה חיילי מילואים על גבול לבנון בתחום האחריות של פיקוד צפון / אוגדת לבנון בפיקוד תא"ל
גל הירש. צה"ל חצה את הגבולות במרדף, טנק נפגע והיו נפגעים מקרב חיילי צה"ל, ובפועל החלה מלחמת לבנון
השנייה שארכה 34 ימים, ואשר הסתיימה עם הרגשה של מחדל צבאי ומדיני.
ועדת וינוגרד שמונתה על-ידי ממשלת אולמרט לחקור את אירועי המלחמה, התחילה עבודתה ב-17.9.2006 הגישה דוח ביניים בתאריך 30.7.2006 וסיימה עבודתה עם הגשת דוח סופי ב-30.1.2008
ועדת
דורון אלמוג מונתה על-ידי הרמטכ"ל בתאריך 18.9.2006 והגישה את
מסקנותיה בתאריך 12.11.2006, הוועדה חקרה את אירוע החטיפה, ומטרתה הייתה בדיקה נוספת לבדיקה שערך צוות בראשותו של תא"ל אבי אשכנזי, תוך הרחבת סמכויות לאלמוג אל מעבר לדרג המבצעי, מעבר לדרג מפקדי אוגדות, לכיוון הפיקוד והמטכ"ל.
במסקנותיה הפנתה ועדת אלמוג את מירב הביקורת נגד האוגדה ומפקדה גל הירש, ותחילה פסלה אותו מלשמש בתפקיד פיקודי, שימוע מטכ"לי (שסווג כסודי ביותר) שנעשה להירש לאחר מסירת המסקנות ולפני שגל הירש התפטר מתפקידו כמפקד האוגדה, ריכך את יישום ההמלצות. בהמשך אישר הפצ"ר לגל לחזור ולפקד בצה"ל והוא מונה לסגן מפקד מפקדת העומק (במילואים). תפקיד אותו הוא סיים לפני מספר חודשים ובפרידה הוא זכה למחמאות ולטיהור מוחלט מפי הרמטכ"ל איזנקוט.
ועדת יורם יאיר (יה יה) מפקדו של דורון אלמוג בחטיבת הצנחנים אשר חקרה את תפקוד אוגדת לבנון (בפיקודו של גל הירש) במלחמת לבנון השנייה הגישה מסקנותיה ב-15.10.2006 (לפני פרסום דוח אלמוג), במסקנות ביקורת קשה על תפקוד האוגדה אם כי ללא מסקנות אישיות.
במשפט
הולילנד נקרא דורון אלמוג לתת עדות אופי על מהנדס העיר ירושלים, שטרית אשר היה פקודו של אלמוג במלחמת יום הכיפורים. בלי שנתבקש, ועל אף שאולמרט בחר שלא להביא עדי אופי מטעמו נתן בפועל דורון אלמוג עדות אופי לטובתו של אולמרט באמרו לגבי אולמרט "לא פעם הוא התייצב"...."בכל פעם שפנינו אליו. הוא סייע רבות בהקמת 'עלה ירושלים' ו'עלה נגב'. ההתייצבות נמשכה כ-20 שנה. בתחום הזה אהוד היה חבר אמיתי. אני יודע שלא משנה מה יהיה גזר הדין, הוא ימשיך ויתייצב בעבור המשפחות הללו". הדברים נאמרו ב-2014 ועשרים שנה לאחור זה 1994 (הרבה לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה) .
ב-15.1.2014 פגש השופט וינוגרד את הרמטכ"ל
בני גנץ בבקשה "לטהר" את גל הירש ולהחזירו
לשירות פעיל וסדיר, כ-10 ימים לאחר מכן הבקשה עוגנה בכתב.
ב-30.4.2015 פנה השופט העליון בדימוס
מישאל חשין בפניה נרגשת לרמטכ"ל להחזיר את גל לשירות תוך שהוא מצרף את פנייתו של וינוגרד כשנה ומחצה קודם לכן.
האם ניתן להסיק מסקנות מכל הסיפור הזה?
האם נימוקי הרמטכ"ל איזנקוט, כפי שאני הבנתי אותם, בנוגע לשקט היחסי השורר בגבול הצפון הם אלה שמחייבים את הטיהור, ואם כן מדוע לא מטוהרים הרמטכ"ל חלוץ, שר הביטחון פרץ וראש הממשלה אולמרט? הרי לשקט הזה אחראים כולם.
איזה סיבות יכולות להיות לשופט וינוגרד את שאת מסקנותיו כתב כאשר הדוחות של ועדת אלמוג וועדת יורם יאיר היו בידיו לבקש ולהחזיר את גל לשירות. הוא כותב במכתבו "מאז הגשת דוח ועדת וינוגרד על אירועי מלחמת לבנון השנייה נקפני מצפוני כי לא יכולנו, כפי שהתכוונו, לכלול בדוח הוועדה המלצה חמה לכך שצה"ל יציע לגל הירש לחזור לשרת בשורותיו כאיש קבע. אז חשבנו כי ראוי היה כי כך יקרה, ועדיין אני בדעה כי חבל שהדבר לא נעשה עד כה".
מה מביא את השופט חשין להפוך משופט פנסיונר, לאדם אשר פונה לרמטכ"ל בעניינו של איש שמעולם לא הכיר, והוא מסכם בשורה "הוא שאמרתי בראשית דבריי: אדברה וירווח לי, אֶּכתבה ויוקל עליי. וכך יידעו הכל את שאני יודע." והרי אף אם יה יה לא דרש להדיח את גל הירש, הרי שדורון אלמוג דרש, ומה האזרחים האלה מבינים בדוחות של מפקדי הצבא?
למה התכוון וינוגרד באמרו - "כי לא יכולנו, כפי שהתכוונו, לכלול בדוח הוועדה המלצה חמה לכך שצה"ל יציע לגל הירש לחזור לשרת בשורותיו כאיש קבע " והרי מה מנע מהוועדה כך לעשות? ניתן לנחש שמה שעומד ברקע האמירה הזו היא הסכמה של הוועדה בבג"ץ בעתירת התנועה לאיכות השלטון בישראל (ע"ר) והפרקליט הצבאי הראשי, שלא לכלול מסקנות אישיות מבלי לתת לנפגעים אפשרות להתגונן, על-ידי אזהרתם, ומאחר שהוועדה חשבה שזירוז המסקנות ואי כניסה לנתיב ארוך של אזהרות ושימועים, היא הדרך הנכונה.
אם כך המצב לא ברור לי מדוע טיהור של גל הירש על-ידי הוועדה היה מפר את הסיכום שהתקבל בבג"ץ כי הרי אין דין טיהור של אדם כדין של האשמת אדם, אולי סברה הוועדה שטיהור של אחד, מכתים מיד את האחרים, לך תדע.
העובדה שמכתבו של השופט חשין לרמטכ"ל מפורסם באתר התנועה מעידה אולי גם על חרטה של התנועה בכל הקשור להשלכות אותה עתירה על עתידו הצבאי של גל הירש.
ומדוע הבאתי את עדותו של דורון אלמוג במשפט הולילנד? - אני מכיר את דורון אלמוג, אני מכיר את יורם יאיר (יהיה) שניהם היו מפקדי אוגדה שלי, ובמילואים היה לי קשר אתם במישרין ובעקיפין (באמצעות קציני המטה שלהם) כמעט יום יום שעה שעה במהלך תרגילים ואימונים, השניים האלה אף פעם לא צריכים לצאת משום קופסא, כי הם מעולם לא נכנסים אליה, השניים האלה הם הבולטים שבמפקדי צה"ל, הם משכמם ומעלה, הן כמפקדים, והן כאנשים, ורק לדוגמית יה יה כמח"ט הצנחנים ואלמוג כמג"ד הסיור של החטיבה הנחיתו במלחמת לבנון הראשונה את גדוד הסיור בפיקודו של אלמוג מהים, הגדוד הגיע לכביש בירות דמשק ללא נפגעי קרבות, בעוד הכוחות "המתמרנים" היו תקועים בדרכים כברווזים במטווח של אש האויב (ולצערנו גם אש מאוד מסיבית של כוחותינו בשל טעות הזיהוי).
אמירה מפורסמת של יה-יה בהכנות לאותה מלחמה, מלחמה בה גדוד צנחנים לא פחות ולא יותר נשלח על מנת לאגוף את האויב ולבצע חסימות לקראת הגעת הכוחות המתמרנים אמר " 'לא צריך מח"ט. כל מ"פ הוא מח"ט", ספק אם יש מח"טים בצה"ל אשר יאמרו כיום דברים שכאלה, וספק יותר אם יקודמו לאחר שיאמרו דברים שכאלה.
ובכל זאת, על-אף ההערכה העמוקה אשר אני חש לדורון אלמוג, במחשבה לאחור, ומתוך ידיעה בדיעבד על החובה עמוקה שחב דורון אלמוג ל
אהוד אולמרט, על תמיכתו במפעל חייו המבורך של דורון אלמוג, האם לא הייתה אמורה תמיכתו המתמשכת של אולמרט לפסול את אלמוג מכל וכל מלשמש כגורם מאוד מכריע בבחינת הכשלים של מלחמת לבנון השנייה? האם לא היה זה נכון שדורון אלמוג היה אומר אז, "חברים, לכל החלטה שלי עלולה להיות השלכה נרחבת על חלוקת האחריות או לפחות על הנתפסות הציבורית של חלוקת האחריות בין הדרג הצבאי למדיני, והקשורים שלי עם אהוד אולמרט, הכוללים תמיכה שלו ברוחב לב למפעל חיי, פוסלים אותי מכל וכל מלחקור/לדון בנושאים אשר עלולים ח"ו להטות את האיזון בין אחריות הדרג הצבאי, לאחריות הדרג המדיני."
בראיה לאחור, ומתוך הבעת החרטה חוצת הגבולות על "גזר דינו" של גל הירש, אכן ראוי היה לטעמי שדורון אלמוג לא היה לוקח על עצמו את התפקיד הזה.