1. הפרקליטים בשירות המדינה טוענים שאין מישהו שיותר מבוקר מהם: בתי המשפט, לשכת עורכי הדין, נציבות שירות המדינה,
מבקר המדינה. הטענה הזאת מוציאה דברים מהקשרם, משום שאין אף אחד שמקבל מהציבור תלונות נגדם (להוציא מבקר המדינה, והוא זז הצידה עם הקמת נציבות הביקורת). ומה שיותר משמעותי: אין אף אחד שעוסק בפשלות מקצועיות שלהם.
נציבות שירות המדינה עוסקת בעבירות משמעת ולשכת עורכי הדין עוסקת בעבירות אתיות. מטבע הדברים, הללו מטפלות במקרים חריגים וקיצוניים, והטיפול אורך זמן רב. ואילו בתי המשפט מעירים לפרקליטות ולנציגיה רק לעיתים רחוקות, שוב - במקרים יוצאי דופן. איש אינו שומע את האדם הפרטי, את עורך הדין הבודד. זהו בדיוק תפקידה של נציבות הביקורת.
2. עוד חשוב לדעת, שלמעשה אין כיום אחריות אישית בפרקליטות. אם מישהו מגיש תביעת נזיקין נגד פרקליט כלשהו, המדינה מודיעה מיד שהיא נכנסת בנעליו ונושאת בכל האחריות המשפטית והכספית. עוד לא שמענו שפרקליט פוטר משום שנכשל במילוי תפקידו. אם כבר, אז שמענו את ההפך:
רות דוד מונתה לפרקליטת מחוז המרכז בהתרסה בוטה וברורה נגד ממצאי דוח מבקר המדינה על מחדליה בנושא האזנות הסתר בפרשת
חיים רמון. כלומר: נציבות הביקורת היא הגוף היחיד שיכול לבוא ולומר מי בדיוק טעה, נכשל או חלילה פעל במזיד.
3. טענה מרכזית נוספת של הפרקליטים היא שקיומה של הנציבות הפך לכלי לאיומים נגדם מצד עורכי דין פרטיים. שוב: זוהי הוצאת דברים מהקשרם. ראשית נאמר בצורה הברורה ביותר, שיש לפעול מיידית ובכל חומרת הדין נגד מי שמאיים על פרקליטים. הנציבה
הילה גרסטל צריכה להודיע, שאם יתברר לה שעורך דין הגיש תלונת סרק - היא תגיש תלונה נגדו ללשכת עורכי הדין. הלשכה מצידה צריכה לטפל בתלונות אלו במהירות וביד קשה. יש לי הרגשה, ששלוש-ארבע הרשעות מתוקשרות יספיקו כדי להעביר את המסר.
שנית, כבר היום ניתן לאיים על פרקליטים. אם הם באמת מבוקרים ומפוקחים כפי שהם טוענים, כל אחד יכול להתלונן לנציבות שירות המדינה וללשכת עורכי הדין ולמבקר המדינה - אז מה זה כבר משנה אם יש עוד כתובת אחת? שלישית, מי שפועל כשורה לא צריך לפחד מאיומים כאלו. רביעית, ככל הידוע האיומים הללו טרם עברו משלב ההתלהמות (הגסה והפסולה) לשלב המעשה, כך שלא צריך להתרגש מהם.
4. הנקודה החשובה ביותר היא, שבלי ביקורת פרטנית - אי-אפשר לבצע ביקורת בכלל. הפרקליטים טוענים שהם בעד ביקורת מערכתית. מצוין. אבל שמישהו יסביר לי איך בודקים מערכת בלי לבדוק את מרכיביה ומפעיליה. מה בדיוק יבדקו שם? את המחשבים? את השולחנות? הרי אם יש כשל מערכתי - נניח: בהתמשכות ההליכים עד הגשת כתב אישום - צריך לבדוק עשרות ומאות מקרים פרטניים. ואז צריך להגיע למסקנה האם פרקליט פלוני פישל בתיק מסוים, או שמא מדובר בשיטת עבודה רוחבית לקויה.
למעשה, הפרקליטים באים ואומרים: אנחנו מוכנים רק שייקבע שהמערכת דפוקה, אנחנו לא מוכנים שייקבע שהמערכת בסדר ושמישהו מאיתנו לא פעל כהלכה. לאמור: לפרקליטים לא ממש אכפת ממקום העבודה שלהם, כל איש מהם לא יימצא אחראי. אם זו רמת ההזדהות של הפרקליטים עם המעסיק שלהם - תזכורת: המעסיק שלהם היא המדינה, כלומר אתם ואני - אז יש לנו בעיה קשה.
5. שלא לדבר על כך שיש לא מעט מקרים בהם הדרישה לאחריות אישית זועקת לשמיים.
קחו את המקרה של פקד מוטי מהגר, השוטר האלים מפינוי עמונה. לא רק שנדרשו למח"ש ולפרקליטות שנתיים להעמידו לדין, אלא שהן גם ביקשו להסתפק בעבודות שירות - ובית המשפט הבהיר שאלמלא בקשה זו, היה מטיל עליו מאסר בפועל. או את המקרה בו
יוסף אוחנה זוכה מאשמת ירי על ערבי, כאשר בפסק הדין התברר שהפרקליטות עשתה הכל על-מנת להרשיעו - גם במחיר של הזמנת חוות דעת פרטית ובעייתית.
או את המקרה בו המדינה העמידה לדין
אדם שהיה למעשה הקורבן, כפי שקבע בית המשפט העליון. או את המקרה בו המדינה טענה ש-40-32 חודשי מאסר בפועל הם
"עונש ראוי" לאונס אכזרי במיוחד. או את המקרה בו הפרקליטות הסתפקה
בקנסות שהיו נמוכים מהכנסות המירמה של הנאשמים. או את המקרה בו המדינה ייחסה לנאשם
גניבה בסכום שהיה נמוך מזה שבו הודה, ועונשו היה קל מדי. או את המקרה בו
אדם הואשם במעשה מגונה, למרות שבעת ביצוע העבירה הוא היה בעבודות שירות.
אלו רק כמה דוגמאות משלושת החודשים האחרונים. נכון, בחלק מהם ניתן לשאול האם מדובר רק בפשלה נקודתית או בכשל מערכתי, אבל אין ספק בכך שהיה לפחות כשל חמור של הפרקליט הספציפי. את כל זה הפרקליטים לא רוצים שאיש יבדוק - והרשימה הזאת מסבירה היטב מדוע.
6. השופט בדימוס
אליעזר גולדברג אמור להכריע בקרוב האם תהיה ביקורת פרטנית. גולדברג היה שופט בבית המשפט העליון, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור על שופטים. התפקיד האחרון רלוונטי במיוחד לענייננו. הפרקליטים רוצים לקבל מעמד עדיף על פני זה של השופטים, נגדם אפשר להגיש תלונות פרטניות. אם כבר מדברים על זה, הם רוצים גם מעמד עדיף על פני זה של הרמטכ"ל, נגדו אפשר להגיש קבילה לנציב קבילות החיילים. אין שום סיבה שבעולם לתת להם עדיפות כזאת.
7. אם גולדברג יחליט שיש לבצע ביקורות פרטניות והפרקליטים ימשיכו בהתנהלותם החצופה - שיילכו הביתה. יש בפרקליטות 900 עורכי דין, יש בישראל 60,000 עורכי דין, מה שאומר שעל כל מקום שיתפנה בפרקליטות יכולים להתמודד 70 עורכי דין. גם אם מספר המתמודדים יהיה 5% ממספר תיאורטי זה, יהיו ארבעה מועמדים לכל תפקיד.
לעומת זאת, אם גולדברג יפסוק נגד הבדיקה הפרטנית - גרסטל צריכה לשים את המפתחות בתוך דקה. בלי ביקורת פרטנית אין לה מה לחפש שם. דקה אחרי כן צריכים לקום חברי הכנסת, שהשתכנעו בחוסר רצון לפני שנתיים לוותר על יוזמת החקיקה בנושא, ולחדש אותה - עם ביקורת פרטנית, עם החלתה גם על היועץ המשפטי לממשלה, עם שיניים של ממש לנציבות. נראה אז את הפרקליטים, המופקדים על אכיפת החוק, יוצאים נגד חקיקה מפורשת. או אז הם יגלו, שמעשיהם היו בבחינת חרב פיפיות.
