המתוסכלים

אין ספק שאחד האישים הפוליטיים הלחוצים ביותר במדינה בימים אלה הוא מנהיג תנועת "ישראל ביתנו", ח"כ אביגודר ליברמן, למרות שהוא מנסה להתלוצץ בראיונות הטלוויזיוניים ומזכיר ליצן שצוחק בחוץ ובוכה בפנים.

ליברמן נדחק לקרן זווית אחרי שסירב להצטרף לממשלה ולא הייתה לו כל השפעה ומעורבות לפני ומאחורי הקלעים בפרשת בחירתו של תא"ל (במיל.) גל הירש כמועמד לתפקיד המפכ"ל החדש של המשטרה.

בעבר שלט ליברמן במשרד לביטחון פנים בשלט קרוב והיה מעורב באורח פעיל בבחירתו של המפכ"ל לשעבר, רנ"צ בדימוס יוחנן דנינו. לבחירתו של המפכ"ל החדש עלולה להיות אולי השלכה, לדעתם של אלה שאינם יודעי דבר, על המשך החקירה בפרשת השחיתות הגדולה שנחשפה במפלגת "ישראל ביתנו" בערב הבחירות האחרונות לכנסת וגרמה למפלגה, ללא ספק, נזק קטלני בקלפיות.

בימים האחרונים נודעו לאומ"ץ פרטים מאלפים חדשים: התברר שקצין משטרה בכיר שזהותו לא ידועה הדליף לליברמן מידע על קיומה של חקירה סמויה סביב פרשות השחיתות של "ישראל ביתנו".

ליברמן זיהה בשעתו את המפכ"ל דנינו כמי שלוחץ לקידום החקירה למרות שהיה חייב לו לכאורה את תפקידו. הוא חשד שראש הממשלה בנימין נתניהו מעניק לדנינו גיבוי סמוי מסיבות פוליטיות באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

מי שניסה לגשש בסודיות על דבר קיומה של החקירה אצל כמה קציני משטרה בכירים היה אלכס ויז'ניצר, קצין המבצעים הראשי של ליברמן, שמילא תפקידים ציבוריים ליד מוקדי השחיתות של המפלגה. ויז'ניצר, אחד החשודים המרכזיים בפרשה יחד עם סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום, רצה לוודא, בין השאר, שהאש המלחכת של החשדות הכבדים לקבלת שוחד לא תתקרב יתר על המידה לדיקטטור ליברמן.

ליברמן הנסער פנה לאיש מפלגתו, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, וביקש ממנו לפטר לאלתר את דנינו אך זה לא יכול היה לספק את הסחורה למגינת ליבו. לאמיתו של דבר ליברמן החל את מסע הנקם שלו כבר ערב הבחירות לכנסת הנוכחית. בדרכו לקושש קולות למפלגתו הדועכת, המשיך ליברמן להשתלח בחוקרי המשטרה שחקרו את הפרשה וכינה אותם "סוטים". איש מפלגתו אהרונוביץ החריש כצפוי.

ליברמן הגדיל לעשות כאשר הכריז בפומבי שהוא משוכנע בחפותה של קירשנבאום, החשודה המרכזית בפרשת השוחד של "ישראל ביתנו". אין להתפלא על כך שפאינה החשודה, שלא נעצרה בשעתו ע"י המשטרה רק בגלל החסינות הפרלמנטארית שלה, זקפה באחרונה את קומתה בסיועו של הבוס והחלה להופיע באירועים של המפלגה.

לאומ"ץ יש תחושה שליברמן הצליח להחדיר מורא בצמרת המשטרה, והחקירה הגדולה בפרשת "ישראל ביתנו" שהחלה בקול תרועה גדולה והייתה חייבת להסתעף ולהגיע עד לפתחו של ליברמן נתקעה בדרך.

ליברמן קיבל עידוד מכך שהמשטרה ירדה מעל גבו וחוששת להתעמת איתו. העובדה שהוא לא נחקר עד כה בפרשת השחיתות של "ישראל ביתנו" למרות שהחשדות הוליכו גם אליו זועקת בעד עצמה. האינדיקציה העיקרית לכך היא שכמה פניות של אומ"ץ למשטרה בנושא של העברת חומרים רלוונטיים ומסירת מקורות מידע בהסכמתם המפורשת, לא הבשילו ונתקעו בדרך.

ליברמן נהג להשאיר בחברות ממשלתיות, שהיו בעבר בתחום טיפולו כאשר כיהן כשר התחבורה והשר לתשתיות לאומיות, מקורבים אליו שהמשיכו לעשות בנדיבות לביתם ולבתיהם של אחרים ממפלגת "ישראל ביתנו". המדובר היה, בין השאר, בחברת החשמל, רכבת ישראל, מקורות, חברת נתיבי ישראל ועוד.

בינתיים חודשה החקירה בפרשת "ישראל ביתנו". ליברמן ממשיך להיות מחוץ לתמונה ואנחנו לא מופתעים. למרבה האירוניה, מפלתה של "ישראל ביתנו" בבחירות האחרונות לכנסת לא מנעה מליברמן להפגין ביטחון עצמי רב בראיונות בכלי התקשורת.

ליברמן הודיע אולטימטיבית שיצטרף לממשלה הבאה רק בתפקיד שר הביטחון. בדרך לקבלת התפקיד לא שכח למתוח ביקורת חריפה על תפקודו של שר הביטחון הנוכחי, משה (בוגי) יעלון. לאמיתו של דבר, לא התכוון ליברמן להיכנס לממשלה בכלל ופתח במסע של שיסוי וביזוי כלפי נתניהו כנקמה על החקירה ועושה הכל כדי לקצר את תקופת כהונתה של הממשלה.

ליברמן קיבל ביטחון עצמי מופרז אחרי שנחלץ בעור שיניו מחקירה פלילית ממושכת שבמהלכה הוחשד בעבירות פליליות חמורות. למרבה הצער, הפעילות המסועפת של אומ"ץ לאור השנים למיצוי הדין עם ליברמן שכללה, בין השאר, הגשת תלונות למשטרה נגדו ליועץ המשפטי לממשלה והגשת שורה של עתירות לבג"ץ, לא עלתה יפה.

ליברמן חגג בימים האחרונים בחברתם של אילי הון בעלי קופות שרצים שנמנים על חבריו הקרובים. באחד האירועעם שימש ליברמן סנדק של בן זקוניו של חברו הטוב האוליגרך מיכאל צ'רנוי, שהיה בעבר טייקון בענפי האלומיניום והפחם ברוסיה ונאלץ לעזוב לישראל מסיבות שלא נבדקו כראוי ע"י רשויות אכיפת החוק בארץ.

מערכת יחסיו המורכבת של ליברמן עם האוליגרך מיכאל צ'רנוי לא נחקרה משום מה עד כה ביסודיות ע"י המשטרה. צ'רנוי היה מאז ומתמיד יעד מודיעיני של המשטרה אחרי שהסתבך בחקירה של המשטרה בפרשות כלכליות, אך פרט לפרשת בזק משנות ה-90 - לא כתב אישום.

בעבר יצא צ'רנוי לבולגריה לפרק זמן מסוים אחרי שרכש את חברת הסלולר הבולגרית היחידה בבולגריה - שהייתה על סף פשיטת רגל. מאוחר יותר הואשם צ'רנוי על-ידי הרשויות הבולגריות בקשירת קשר לסחיטת כספים מגורמים מקומיים, גורש והורחק מבולגריה.

עובדות אלה לא הפריעו לליברמן להתיידד עם צ'רנוי ולקבל ממנו תרומות נדיבות לישראל ביתנו. לא במקרה היה צ'רנוי בהזדמנויות שונות אורח כבוד באירועים של "ישראל ביתנו". המשטרה בדקה בעבר חשדות שלפיהם הייתה מערכת כספית מקבילה בין השניים.

אירוע משמח שני שבו נכח ליברמן היה טקס נישואין של אחיינו של איל הון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, האיש שתרם להשחתתם של שורת אישים בצמרת הפוליטית במדינה. שלאף הגיע לאירוע אחרי שקיבל הבטחה מוקדמת שלא ייחקר בפרשות שחיתות שונות.

רשימת האישים שהושחתו על-ידי שלאף כוללת גם את אריאל שרון ובניו, אהוד ברק, חיים רמון, אריה דרעי, אלי לנדאו, שמעון שבס ואחרים. בשנים האחרונות אחרי ששלאף מכר את ביתו המפואר בהרצליה הוא נמנע מלהגיע לישראל רק כדי לא להיחקר ע"י המשטרה בשורה של פרשות שחיתות חמורות. שלאף היה מעורב מאוד בעסקיו המפוקפקים של ליברמן בחו"ל והעניק לו את מנעמי החיים בעת ביקוריו התכופים בווינה. ביקורים אלה נמשכו גם אחרי שליברמן נתמנה כשר החוץ ודאג לשלב את וינה כמעט בכל ביקור שלו בחו"ל, תוך צפצוף על החוק וכללי המינהל התקין. כל הדרכים הממלכתיות והאישיות של ליברמן הובילו תמיד אל וינה, העיר שהיטיבה עימו והעשירה אותו. מעולם לא נחשפה מערכת היחסים האמיתית שקיימת בין ליברמן לבין שלאף.

לא אתפלא אם המהלך האחרון של שר הכלכלה אריה דרעי, שסירב ברגע האחרון לקחת אחריות על מתווה הגז, הוא מבית היוצר של חברו הטוב ובן בריתו הפוליטי ליברמן. לליברמן ולדרעי יש משהו סמוי משותף: במהלך החקירות בפרשות השחיתות שבהן כיכבו נפגעו נחקרים פוטנציאליים שיכלו למסור לחוקרי המשטרה מידע פלילי חמור ואולי אף להעיד במשפטם. אצל דרעי נדרסה למוות קרובת משפחה בניו-יורק והפרשה לא פוענחה עד היום. במהלך החקירה הממושכת נגד ליברמן נעלמו ארבעה אזרחי חוץ לפני שהיה חיקור דין. לגבי אחד מהם ידוע ששלח יד בנפשו.

אומ"ץ לא תחדל במאמציה ללחוץ על המשטרה להמשיך ולחקור בפרשת ליברמן, בתקווה שאולי יתגלו עובדות חדשות שיהפכו את קערת סגירת התיק על פיה.

אחרי הפוגה קצרה שבה ירד חבר הכנסת אורן חזן מכותרות העיתונים, הוא חזר אליהן השבוע בסערה גדולה בכמה נושאים. בשלב הראשון הודיע עו"ד אסף שביט, סגן פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה, לאומ"ץ, כי הוחלט שלא לפתוח בחקירה נגד אורן בחשד שניסה לסחוט ולאיים על יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין.

הפניה של אומ"ץ ליועץ המשפטי הייתה בעקבות החלטתו של יו"ר הכנסת להשעות את חזן, שמשמש גם כסגן יו"ר הכנסת, מניהול ישיבות מאחר שהועלו נגדו חשדות לביצוע עבירות פליליות בארץ ובחו"ל. בתגובה לכך הודיע חזן לעוזרו של אדלשטיין, שבדעתו לחפש חומרים על ה"בוס" שלו ולהשתמש בהם (אומ"ץ ביקשה להשעות את חזן גם מחברותו בוועדת החוץ והביטחון, אך נמסר לנו שדבר זה אינו בר ביצוע).

בשלב השני נמסר שהמשטרה החליטה להמליץ להעמיד לדין את חזן באשמת תקיפה מנכ"ל עיריית אריאל במהלך עימות חריף שהיה ביניהם. גם בנושא זה הייתה לאומ"ץ מעורבות כאשר דרשנו למצות איתו את הדין.

חזן הזדרז להכריז שהוא חף מכל עוון והוא משוכנע שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט בסופו של דבר שלא להגיש נגדו כתב אישום. אנחנו שבעים כבר מהצהרות כאלה. אולי כדי למצב את עצמו כאיש מרכזי בכנסת, פנה חזן ברוב חוצפתו בסוף השבוע אל ראש הממשלה בדרישה שידיח מתפקידו לאלתר את שר הביטחון יעלון בגלל שורה של צעדים שהשר נקט ואינם מקובלים עליו. למרות שנתניהו נזקק לקולו של חבר הכנסת חזן בקואליציה הצרה, הוא לא טרח להגיב על הפנינה הטרחנית שנדף ממנה ריח של בדיחה לא מוצלחת.

בחירתו המפתיעה של חזן לכנסת אחרי שהוצב במקום 30 ברשימת הליכוד, שנחשב ללא ריאלי, נתקבלה בהרמת גבות של אלה שהכירו אותו מקרוב ואלה עדיין לא הורדו. חזן נחשב כצעיר בעייתי שעסק בדברים שאינם מכבדים את בעליהם בארץ ובחו"ל. כרטיס הביקור האנושי של חזן מעיד על כך שהוא אוויל שאינו מחריש שנדחף לכנסת ע"י אמו, פעילת ליכוד ותיקה.

תוך זמן קצר נתגלה חזן כחבר כנסת קשקשן שמרבה להשמיע דברי הבל במטרה לעורר תשומת לב וכבעל פה גדול שמפריע לדיוני הכנסת. לא במקרה הפך חזן תוך זמן קצר לכוכב תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת" שהציגה אותו כדמות גרוטסקית.

אחרי בחירתו של חזן לכנסת נחשפו בכלי התקשורת בזה אחר זה שורה של מעללים שבהם הוא כיכב ואי-אפשר היה לעבור עליהם לסדר היום. אחד הפרסומים החמורים היה בערוץ 2. אחרי השידור שעורר הדים, אומ"ץ פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה שינקוט בצעדים שהתבקשו.

בפנייה נאמר בין השאר: "בכתבת תחקיר שפורסמה בראשית השבוע בערוץ 2 נחשפו כמה עובדות חמורות שקשורות בהתנהלותו בעבר הלא רחוק של סגן יו"ר הכנסת חבר הכנסת אורן חזן. בין השאר נחשף שחבר הכנסת חזן ניהל בעיר בורגס בבולגריה קזינו וסיפק לחלק מהמהמרים יצאניות וסמים קשים מעשים שגובלים לכאורה בפלילים.

אומ"ץ מבקשת ממך להורות על חקירת משטרה כדי לברר אם במעשיו של חבר הכנסת חזן היו מעשים פליליים על כל המשתמע מכך". עד כה לא נתקבלה הכרעת היועץ.

סיכום ביניים קצר של חודשי כהונתו הראשונים של חזן בכנסת מעיד על כך שלא עלה בידו לכסות על מעשיו של אביו, חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן, שהיה מסובך בשעתו בפרשת ההצבעות הכפולות בכנסת. התברר שהתפוח הצעיר לא נפל מן העץ אלא נותר על אחד מענפיו.

העיתונאי גדעון רייכר מצא לנכון השבוע להשתלח בי מחדש, כאשר כתב פעם נוספת בעקבות ניסיונות סיכול בחירתו של גל הירש למפכ"ל המשטרה, שגם אני פעלתי בעבר על-מנת למנוע את בחירתו לכנסת והטחתי בו כביכול האשמות שווא.

חלומו הגדול של רייכר היה להיות מנהיגם של מאות אלפי בני הגיל השלישי בכנסת כיו"ר סיעת הגמלאים, אחרי שלאורך השנים הוא התפרנס היטב מפרסום מוצרי צריכה לזקנים. כאשר פורסם ערב הבחירות לכנסת ה-18 שמנהיג הגמלאים לשעבר, רפי איתן, החליט להציב את רייכר במקום השני ברשימה וסימן אותו כיורשו, לא יכולתי לעמוד מנגד.

ראיתי לעצמי חובה ציבורית ומוסרית לחשוף את דמותו האמיתית כאדם בעל קופת שרצים שעושה מעשי זמרי ומבקש לקבל שכר כפינחס. רייכר סקר בעבר לאורך שנים את פעילותם של חברי הכנסת מטעם ידיעות אחרונות, ומכיר היטב את כל הטריקים והשטיקים והאמין שהוא ידע לנתב את דרכו כחבר כנסת.

רייכר ידע היטב אל מי מחברי הכנסת כדאי להתחבר לעת מצוא ואל מי לא. במסגרת מסע הליקוקים של רייכר, כיכב אצלו חבר כנסת נוכל רב פעלים שניצל את משכן הכנסת לעסקי תיווך ואף קיבל את לקוחותיו במשכן.

מי שלא ניחש עדיין, המדובר הוא באהוד אולמרט שהפך לימים לראש ממשלה מגה-מושחת. כאן המקום לציין עובדה מאלפת שנחשפה בספרי החדש "אומץ לב", הסוקר 25 שנות מאבק בשחיתות השלטונית. כאשר רייכר ואני עבדנו בידיעות אחרונות, שימש רייכר שליח לדבר עבירה מטעמו של אולמרט. הוא פנה אלי ואמר לי: "אולמרט ביקש ממני להגיד לך שאם לא תניח לו, הוא ישתמש בחומר שיש לו נגדך ויהרוס אותך". בהקשר לכך כתבתי בספרי: "ביקשתי מרייכר להבהיר בשמי לאולמרט, שהפעם הוא נתקל בעיתונאי מסוג אחר שלא יעשה לו חשבון. הוספתי שזו לא הפעם הראשונה שבה הועבר אלי איום בנוסח זה. ידעתי לשרוד את הקודמים ואשרוד גם הפעם... בזתי בליבי לרייכר על עליבותו לשמש שליחו של אולמרט".

בתקופה שבה שימשתי יו"ר איגוד עיתונאי ישראל וחבר נשיאות מועצת העיתונות, הוטל עלי לטפל בעבירות אתיות חמורות של עיתונאים. בראש הרשימה הבעייתית עמד לאורך השנים גדעון רייכר, ששימש אב-טיפוס שלילי לעברייני אתיקה. עיתונאי שמכר למפרסמים בעלי אינטרסים את פרצופו ופיו לכל המרבה במחיר.

לרייכר לא הייתה שום בעיה מצפונית לקבל תלונות נגד בנקים בתוכנית כלבוטק של חברו הטוב רפי גינת, ולאחר מכן לככב תמורת סכומי עתק בשלטי ענק על אוטובוסים על כך שיש לו העדפה לבנק מסוים. צריך היה רק לבדוק אם הוגשו ושודרו תלונות נגד אותו בנק. על-פי אמות מידה פסולות אלה נהג רייכר גם לגבי מכוני מחקר של צרכנים, חברות אשראי וגופים מסחריים למיניהם.

פרט מאלף: רפי גינת הוא עבריין אתיקה ותיק שחצה באחרונה את הקווים בדומה לרייכר, וגם הוא עוסק בפרסום מוצרי חברות שבעבר מתח עליהן ביקורת.

בכל מקרה, ציבור מאזיניו וקוראיו של רייכר נטו להאמין בהדרגה שהמדובר הוא ברלף ניידר הישראלי, שגרף אחריו מיליוני אזרחים אמריקנים במאבקיו הבלתי נלאים למען ציבור הצרכנים האמריקני. הם לא הבינו ששם המשחק של רייכר והמטרה האמיתית שלו מסתכמים במילה אחת: כסף. העימותים החוזרים ונשנים שלי עם רייכר בנושאי אתיקה הולידו בשעתו תקרית חריפה, כאשר איגוד העיתונאים מנע מלאפשר לו להנחות תוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון, מחשש שהצופים יזהו אותה עם מוצר שהוא פרסם באותה עת.

רייכר נוטר לי מאז על כך. כאשר דיברתי וכתבתי בנושא אתיקה עיתונאית, הזכרתי אותו כאחד מסמלי ההסתאבות של התקשורת. אני סבור שמילאתי את תפקידי באמונה כאשר חשפתי את העובדה שהאיש שהציג עצמו לעיני כל ככתב לענייני צרכנות מספר אחת במדינה, הוא בעצם טובל ושרצים בידיו. הצבעתי על כך שהוא ניצל בפועל את תפקידו כדי להתעשר על חשבונם של אזרחים תמימים וטרפדתי את מועמדותו לכנסת, ובכך הוספתי נדבך למאבקי בשחיתות השלטונית.