|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
משה הולך לעולמו - ומלמד את בני ישראל שכל אחד נושא באחריות למעשיו-שלו. אותו לקח צריך ללוות אותנו גם במעבר מראש השנה ליום הכיפורים
|
|
כבני מרון [ציור: איזידור קאופמן]
|
|
|
|
|
הפרשה נפתחת בהכרזתו של משה לעם: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא". המנהיג, שהיה אחראי ליציאת העם ממצרים, קיבל עבורם את התורה והנהיג אותם ארבעים שנה במדבר, מבשר לעם על מותו הקרב, אך אצל העם אין שום הבעת אבלות. כמדומני שנתק זה ניתן להבנה על-רקע ראש השנה ממנו יצאנו ויום הכיפורים שבפתחו אנו עומדים.
חז"ל מתארים את חווית העמידה במשפט לפני בורא עולם בראש השנה במילים "כבני מרון" (ראש השנה י"ח, ע"א). הגמרא מציעה שלושה פירושים להבנת המושג "בני מרון" בה מתארים חז"ל את העמידה בדין הזו. הפירוש הראשון הוא כ"כבשים, שמונין אותן לעשרן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן, שאין יכולין לצאת כאחד" (רש"י, שם). הפירוש השני מופיע בדבריו של ריש לקיש שאמר: "כמעלות בית מרון", ורש"י מבאר: "הדרך קצר, ואין שניים יכולין לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך". הפירוש האחרון הוא של רב יהודה שאמר בשמו של שמואל: "כחיילות של בית דוד". ועל כך אומר רש"י: "בני חיילות של מלך, וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה, בצאתם למלחמה". על דברים אלו העיר רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן: "וכולן נסקרין בסקירה אחת" (דהיינו: באותו זמן, למרות שכל אחד בא בתורו).
לפי כל הפירושים יוצא, כי למרות שכולנו עומדים במשפט יחד לפני בורא עולם, עדיין כל אחד ואחת מאתנו נידון לבדו. זה לא משנה מי לידי, כמה הוא פחות או יותר דתי, טוב או רע. בורא עולם דן כל אדם בנפרד.
אם כנים הדברים, הרי שלעניין זה לא משנה מיהו שליח הציבור ומיהו הרב של הקהילה או מיהם ההורים שלך. העמידה בדין היא אישית, ומתוך כך אנו נקראים לקחת אחריות על עצמנו, שהרי כולנו בסופו של דבר נעמוד לבדנו בפני בית דין של מעלה כשנצא מן העולם.
האחריות היא עצומה, אך יש כאן גם הזדמנות נהדרת. היהדות מלמדת אותנו, כי כל אחד חשוב וחיוני בדיוק באותה מידה כמו המנהיגים העומדים סביב. כל אחד חשוב וחיוני עד כדי כך שהוא ראוי לעמוד לבדו לפני בורא עולם בימים הנוראים.
מתוך כך ברור מדוע ימיו האחרונים של גדול המנהיגים, המתוארים בפרשתנו, זוכים ליחס רגיל מהעם. משה רבינו, על-אף כל השפעתו על היהדות, זו שאף מנהיג אחר בהיסטוריה שאחריו לא הגיע אליה, מלמד אותנו שכל אחד לוקח אחריות על עצמו בלבד. זה עניין אישי.
ייתכן שניתן להסביר כך את ההלכה המובאת ברמ"א על ברכת "אשר פטרני מעונשו של זה" שהאבא מברך ביום קבלת עול מצוות בידי בנו. לכאורה איך אפשר לומר "מזל טוב" על ברכה שכזאת? אלא שלאור הלימוד שלנו מובן, כי בהחלט ניתן. יש כאן שמחה מרובה על בן יהודי שמסוגל ומתחיל לקחת בעצמו אחריות על חייו.
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
|
הכותב מנהל הכשרה ושיבוצים במכון שטראוס-ברן-עמיאל של מוסדות "אור תורה סטון".
|
|
| תאריך:
|
18/09/2015
|
|
|
עודכן:
|
20/09/2015
|
|
הרב יהושע גרינשטיין
|
|
|
הימים שבין כסה לעשור נקראים עשרת ימי תשובה. ימים של חשבון נפש, של בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו. ראש השנה משמש כיום דין לכל באי עולם, כפי שנאמר במסכת ראש השנה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (א, ב').
|
|
|
|
|
פעם נהוג היה לברך "שנה טובה" בכרטיסי ברכה. היינו קונים אותם ממבחר על גבי דוכן שעמד בעיר, עם רימונים ופרחים ושאר צבעים זוהרים וזהב שזור בהם. ניתן היה לשלוח את איגרות הברכה עד סוכות, כך שלא היינו מאחרים אם ראש השנה עבר ואיתו גם יום כיפור. אך לא שאלה של תזמון הייתה זאת, כי אם פרק זמן מופלא, שנמשך ונמשך, חמישה עשר ימים תמימים - ואצל המהדרים אפילו חודש תמים. תקופה של חג, התחלה, התחדשות, תקווה וציפייה.
|
|
|
|
|
קשה להתווכח עם נתונים סטטיסטיים, אך אם נצליח להפיק מהם מסקנות מועילות, אז טוב שהם נאספים. באופן גורף, חוצה תרבויות ויבשות, יש עליה ניכרת בשכיחות הפניות לחדרי מיון בגין התקפי חרדה בתקופת החגים. הנתון ממש עומד בסתירה להגיון: חג שמח וחופש מהעבודה אמורים לגרום לנו ליהנות ולהירגע. בפועל, דווקא ההפך הוא שקורה: עלייה של 30% בפניות לחדר מיון בגלל התקף חרדה. סביר להניח שהעלייה האמיתית גדולה יותר, פשוט חלק לא פונים לחדר מיון ואחרים לא מאובחנים כהתקף חרדה.
|
|
|
|
|
למעלה מ-2,000 מקרים בממוצע מטופלים על-ידי צוותי מד"א מדי שנה ביום הכיפורים, בהם כ-500 בני אדם נזקקים לטיפול על-ידי צוותי טיפול נמרץ של מד"א ולמעלה מ-100 בני אדם מתעלפים כתוצאה מהצום.
|
|
|
|
|
שנת תשע"ה הגיעה לסיומה ועל-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים היום במדינת ישראל 6.7 מיליון יהודים. מעולם לא חיו כאן יהודים כה רבים. לפני 67 שנים עם קום המדינה, חיו בברוקלין פי ארבעה יהודים מאשר במדינת ישראל, והינה היום חיים כאן כמיליון יותר מבכל ארה"ב. בשנה החולפת עלו 30,000 יהודים כמניין כל הילודה הערבית ומדי שנה עולה ועולה מספרם של העולים ארצה.
|
|
|
|
|
