אִשְׁתִּי תּוֹלָה זֵעֲתִי לְיִבּוּשׁ
סוֹחֶטֶת אֶת כָּל הַמַרְאוֹת מִמַּדַּי
שֶׁעוֹד אֶתְמוֹל עִם שַׁחַר
תָּפְסוּ מָקוֹם טוֹב
בָּאֶמְצַע עַל הַגַּג
וּמִלְּאוּ הֶחָגוֹר בְּשַוְעַת אִמָּּהוֹת
שֶׁעָלְתָה מִסַּבְּרָה וּמִּשָּׁתִילָה.
עַכְשָׁו אֲנִי מְהַלֵּךְ בְּבֵיתִי
אוֹסֵף אֶת כָּל חֲלָקַי
לְתוֹך נַעֲלֵי בַּיִת
וְחֻלְצָה לְבַנָּה מְעֻמְלֶנֶת.
הָעֶרֶב אֲנִי נָקִי
מִבְּכִי תִּינוֹקוֹת
וּמְרִיטַת שְׂעָרוֹת,
הָעֶרֶב אֲנִי נָקִי
לְנַשֵּׁק לְבִתִּי
וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי.
השיר נכתב בתום שירות מילואים במלחמת לבנון ב-1982.
ב-14 בספטמבר 1982 צה"ל השתלט על מערב העיר בירות, המאוכלסת על-ידי מוסלמים. משימת טיהור מחנות הפליטים הוטלה על כוחות הפלנגות הנוצריות. ב-16 בספטמבר נכנסו הפלנגות למחנות סבירה ושתילה, כשכוחות צה"ל מכתרים את המחנות. אין יוצא ואין בא.
כשיצאו הפלנגות מסברה ושתילה בבוקרו של א' ראש השנה, 18 בספטמבר 1982, התברר שלמעלה משבע מאות תושבי המחנות נטבחו על-ידי הפלנגות, כשחיילי צה"ל צופים במחזה.
