לא בכדי אין מוכתרת כותרת רשימה זו בצירוף המונח "ז"ל - זכרונו לברכה" בצמוד ובהדבק דברים, לשמו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון המנוח,
מישאל חשין. גם במותו ולאחר פטירתו לבית-עולמו, מעשה של עובדה מוגמרת וודאית, דומה עלי אדם מבריק ועיקש זה - ג'ינג'י של ממש, באופיו ובדרך התנהלותו היומיומית - כמי שטרם נטש אותנו, עולמית וכמי שנשמע, אל ודאי ואל בטח, ביקורתו הרועמת, באחד מהימים, בענייני שעה בוערים.
אודה על האמת ולא אבוש, לא הייתי מחסידיו המושבעים של איש לוהט, לוהב ומהיר חמה זה ולא ביטלתי דעתי מפניו, גם כשצעק עלי ממרומי דוכן השופטים, כשלא נשא חן וחסד מלפניו טיעון - זה וגם/או שטענתי בפני ובפני חבריו למותב השופטים, בבג"ץ זה וגם/או אחר, שטענתי בפניהם בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. "אדוני יחזור בו מטיעונו זה - ומיד!", חציו פקד עליי, חציו "המליץ" לי, שעה שטיעון מסוים שטענתי באחת מהופעותיי המרובות בפני בג"ץ, לא תאם ולא התאים לחשיבת המשפטית שלו, באותו עניין.
לא התרגשתי כלל וכלל, מדרך, אופן וצורת הילוכו זה של "הג'ינג'י מבית המשפט העליון", כפי שכונה הוא, בפי רבים מחסידיו וממעריציו. ידעתי, גם ידעתי, שאם אעמוד על שלי ואצליח לשכנע אותו בצדקת טיעוניי, יקשיב הוא לי ואפשר שאף יתרצה הוא, לבסוף, יקבל דעתי ויעדיף אותה על פני דעתו הראשונית. זו הייתה - מבחינתי אני - גדלותו, בה"א הידיעה של מישאל חשין המנוח. האיש היה בעל אופי לוהט ולוהב, מתפרץ - לעתים מזומנות ובלתי חריגות לחלוטין, כלל וכלל - אך עם זאת הייתה בה הוגנות ופתיחות לשמה. אם הצלחתם לשכנע אותו, כי טעות בידו - דבר שהיה קשה כעקירת סלע ממקומו, התרצה הוא - חרף עיקשותו הרבה.
שהדי במרומים - ולצורך כך, אעיד על עצמי, מניסיון אישי - רבה וקשה הייתה הדרך עד כדי שכנועו של מי שנחשב לעילוי משפטי, כי אכן - תעה וטעה הוא בחשיבתו המקורית והצדק מצוי, סופם של דברים - עם אחרים ולא עמו. עצם העובדה שהשאיר הוא, חריר, חריץ פתוח לשינוי דעתו, בניגוד לשופטים ושופטות אחרות, שבאו לדיון כשדעתם נעולה, מתחילת הדיון ועד סופו ולא שעו לניסיונות לשינוי דעתם, גם כשהוכח להם כשטעו, משיקולי יוקרה לשמה, בכל הכבוד הראוי, הייתה - והינה עדיין - סוד גדולתו ועוצמת יושרתו של מישאל חשין בעיני וסוד חיי הנצח של פסקי-דין חשובים שנתן הוא והכריע בהם, במרוצת חייו.
קראו אותו גם בכינוי: "השופט-המשורר". לא אהבתי, אז - ואיני אוהב גם כיום, כינוי זה, שלטעמי, איני מחמיא למישאל חשין, כלל וכלל. השירה נועדה למשוררים והשפיטה נועדה לשופטים ואין רשות אחת משיגה רשות חברתה. אצטט, לעניין זה, מדברי מי שלטעמי אני, הינו מגדולי משוררי ישראל, אורי צבי גרינברג שכתב, באחד משיריו המשפט: "אמת אחת ולא שתיים - עדי נבוא ירושלים". ואכן הייתה למישאל חשין המנוח - ויש לו גם היום, כמי שפסקי-דין שלו, חיים ונושמים, גם כיום, לאחר שנסתלק לבית-עולמו, אמת ואחת - ולא שתיים. אמת ויושרה - אחת בלבד - שהייתה מסורה, למישאל חשין - ולמישאל חשין בלבד, שאמר הוא אותה - בראש חוצות, ללא כל חשש מתוצאות אמירותיו אלה ובגינה ספג הוא ביקורת קשה ושילם מחיר אישי כבד על כך, כל ימי חייו.
שליטתו של מישאל חשין בשפה העברית הייתה והינה נפלאה ומרשימה. אביו, שופט בית המשפט העליון המנוח, שניאור זלמן חשין, טבע והטביע בו אהבת תנ"ך וידיעת השפה, לפני ולפנים. לא היה עד בואו, לשבת אלי מדין, על כס שופט בית המשפט העליון, מי שדמה לו ושלט, שלטון אין מיצרים שכזה, בשפה העברית. עם זאת לא משורר היה הוא, לטעמי, היה הוא והינו שופט בעל ידע עצום בשפה העברית, מכמניה ורבדיה, ששלט הוא בה, כלשונו הוא: "עד דק מן הדק - ועדי מרחק".
לא קלה הייתה דרכו של מישאל חשין, עד שמונה הוא, לכהונתו, כשופט בית המשפט העליון. מישאל חשין המנוח ופרופ'
אהרן ברק יבדל"א, היו מתלמידיו המובהקים של אחד מראשי הפקולטה למשפטים, באוניברסיטה העברית, בירושלים, ששלט בה, אז, שלטון אין מיצרים - פרופ' גד טדסקי. הכוונה הינה לשנות הששים, קודם מלחמת ששת-הימים. חרף העובדה שמישאל חשין החל לימודי משפטים, בגיל 17 שנה, סיים תואר ראשון, בהצטיינות יתרה והשלים עבודת הדוקטורט שלו, בגיל 26 שנה, בהנחייתו של פרופ' גד טדסקי, הרי הועדף פרופ' אהרן ברק למשרת הוראה באוניברסיטה העברית, על פניו. רק לאחר מכן, החל ללמד - גם הוא - באוניברסיטה זו, עד ששימש בה, כפרופסור מן המניין.
בשנת 1978 שעה שפרופ' אהרן ברק ופרופ'
יצחק זמיר הועדפו, בידי שרי המשפטים המכהנים והממשלה, על פניו, כיועצים משפטיים לממשלה, פרש הוא והקים משרד עורכי דין פרטי משלו. בין השאר, ייצג הוא נאשמי השב"כ בפרשת קו 300. הוא צוטט - אז - כמי שאמר כי הוא גורש, מביתו שלו, קרי, ממשרד המשפטים, בו עבד הוא - ברציפות - מאז שנת 1962 ואילך. במשרד המשפטים התקדם הוא - במקביל לקריירה האקדמית שלו, כפרופסור למשפטים, באוניברסיטה העברית, בירושלים - עד לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שבו שימש - אותה תקופה - מי שלימים כיהן כנשיא בית המשפט העליון, כב' השופט,
מאיר שמגר.
מישאל חשין נחשב לעילוי בתחום המשפט, הן בהבנתו המשפטית והן בסגנונו הייחודי. בתאריך 15 בינואר 1992 מונה מישאל חשין, לשופט בבית המשפט העליון. הוא נחשב לאחד הניצים והתנגח פעמים רבות בשופט, אהרן ברק, כשזה כיהן בתפקיד נשיא בית המשפט העליון. בשנת כהונתו האחרונה כשופט, כיהן הוא, כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.
לאחר מינויו של פרופ'
דניאל פרידמן לשר המשפטים, בפברואר 2007, ובעקבות הצהרותיו על כוונתו לחולל רפורמה שנויה במחלוקת שתצמצם סמכויותיו של בית המשפט העליון, אמר חשין, בראיון בשידור חי לרשת ב': "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא-מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו". בראיון אחר תקף גישתו של אהרן ברק לזכויות האדם, אך התנצל על כך לאחר פרסום הראיון. יהי זכרו ברוך.
