ורדה גלאור קמה בבוקר חורפי ונדהמה לגלות, כי עץ נפל על רכבה אותו קנתה חודשיים וחצי קודם לכן. מעוצמת הנפילה נפגעו חלקים רבים ברכב, הגג התרסק לחלוטין ונגרם נזק לחלקים נוספים בפחחות הרכב. גלאור פנתה לחברת הביטוח מגדל, והאחרונה מינתה שמאי לבדוק את ירידת הערך לאחר התיקון שהוערך ב-8.65% ובסך 8,456 שקל. הרכב תוקן במוסך של יצרן הרכב, והוחזר לבעליו תוך תשלום הסכום של ירידת הערך שנקבע.
גלאור רצתה לבדוק אם אכן הסכום של ירידת הערך אותו קיבלה תואם את ירידת הערך האמיתית. היא פנתה לסוכנות בה רכשה את הרכב, ניסתה למכור שם את הרכב, והתברר לה שערך הרכב ירד ב-50,000 שקל בשל הפגיעה והתיקון. בסוכנות הרכב הציעו לה לפנות לשמאי פרטי שיחווה את דעתו בעניין ירידת הערך הריאלית. הלה העריך את ירידת הערך ב-37.5% - כמעט פי חמישה מהערך אותו קבעה חברת הביטוח.
בצר לה, פנתה גלאור לחברת הביטוח והציגה בפניה את חוות הדעת של השמאי ודרשה את ההפרש. מגדל מינתה שלושה שמאים אחרים מטעמה. הראשון, משה אקרמן, שלא ראה כלל את המכונית, קבע ירידת ערך של 14%. האחרים נתנו חוות דעת שלפיה ירידת הערך היא של 16.5% ושל 22%. כבר בשלב זה מדובר בתוספת של מעל 100% מהערך אותו קבע השמאי הראשון של מגדל. זו קבעה כעת את ירידת הערך על 17.5% (הממוצע בין שלושת השמאים החדשים) ושילמה את ההפרשים לגלאור - אך זו עמדה על קבלת מלוא הירידה לפי ההערכה שבידיה והגישה תביעה.
בבית המשפט ובפסק דינו של השופט
אלי ספיר נחשפה תמונה מדאיגה וכואבת בנושא קביעת ירידת ערך באמצעות שמאי של חברת ביטוח. מתברר, שיש פער גדול בין ירידת ערך בשל הנזק לגוף הרכב, לבין ירידת ערך מסחרית-פסיכולוגית שבאה לידי ביטוי במחיר של קונה רכב פוטנציאלי.
בית המשפט העליון קבע בעבר (פסק דין מוריאנו) את ההלכות המנחות בדבר ירידת ערך מסחרית, שם הוחלט שיש לתת פיצוי התואם את ירידת הערך המסחרית, ולא להסתפק בירידת ערך רק בשל הנזק הפיזי של הרכב. אולם במקרה הנדון התעלמה מגדל מהלכת מוריאנו, וקבעה פיצוי מופחת תוך שהיא עושה דין לעצמה. דומה שהיא הסתמכה על כך שמבוטחים לא יבדקו לעומק את הפיצוי האמיתי שמגיע להם, וכך היא חוסכת לעצמה מיליוני שקלים בשנה.
השופט ספיר אומר: "כיצד ניתן לדרוש ממבוטחת שאינה מצויה כלל בשמאות וירידת ערך להעלות על דעתה, כי עליה למכור את הרכב במצבו הניזוק, כאשר השמאי קבע ירידת ערך כה נמוכה, בשיעור של 8.56% ובשווי כספי של כ-8,000 שקל. הרי מזלה של התובעת שניגשה
בתום לב לחברת הטרייד אין, כאשר סברה, לאור המצג השגוי שהוצג בפניה, כי בעלות נמוכה תוכל למכור את מכוניתה שניזוקה ולחזור ולהחזיק ברכב חדש עם הפסד מזערי. רק לאחר אותה פנייה, התחוור לתובעת גודל ההפסד וזה היה הטריגר שהביא להגשת התביעה כולה".
בפסק הדין נחשפה - כהגדרת בית המשפט - הפאשלה במלואה. מסתבר שהשמאים פועלים על-פי תעריפון של איגוד השמאים, המנוגד בעליל להלכת מוריאנו, וקובעים ירידת ערך שאינה נכונה, ובכך מעשירים את קופתה של חברת הביטוח. שמאי הרכב מטעם התובעת, ויקטור עידן, הסביר, כי שמאי שלא מתיישר עם התעריף של חברות הביטוח - לא מקבל עבודה.
בית המשפט החליט, כי יש לפצות את גלאור לפי ירידת הערך של השמאי מטעמה. בית המשפט לא הסתיר את ביקורתו על מגדל וקבע שהתובעת נפלה קורבן לטיפול בלתי מקצועי שלה. עוד התייחס השופט ספיר לטענת בא-כוחה של מגדל, לפיה גלאור הייתה יכולה להקטין את נזקה אם הייתה מוכרת את הרכב לפני שתוקן. על כך אומר בית המשפט: "מוטב היה שבא כוח מגדל לא הייתה טוענת טענות אלה".
המסקנה: אין לסמוך על ירידת הערך שקבעה לכם חברת הביטוח. בכל מקרה של תאונה (חלילה) יש לבדוק את סכום השמאות מול שמאי פרטי, שאינו כפוף לדף ההוראות של חברות הביטוח, ואינו מפחד שיפטרו אותו בשל קביעת סכום ריאלי לירידת הערך של הרכב.
