לאחר הבחירות לכנסת ה-16 של של שנת 2003, זכתה מפלגת 'שינוי' בראשותו של יוסף 'טומי' לפיד ל-15 מנדטים, והתרסקה לאחר קדנציה, ל"מצולות הקרקעית הפוליטית".
את התופעה של עלייתן וקריסתן של מפלגות המרכז בישראל, ישבה וחקרה ד"ר אפרת קנולר, אשר מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ומרכזת את המגמה למדעי החברה, במכללה האקדמית צפת. המסקנות שהעלתה, כנראה שאינן עולות בקנה מידה אחד עם חזונו של בנו של מנהיג 'שינוי' בעבר, ח"כ
יאיר לפיד. יו"ר מפלגת 'יש-עתיד' מכוון בימים אלו למקום אחד, כסא ראש ממשלת ישראל.
כידוע מזה כבר, לפיד אף אינו מסתיר זאת בהצהרותיו החוזרות, כי גולת הכותרת של הבחירות הבאות תהיה, ההתמודדות בינו לבין
בנימין נתניהו על תפקיד ראש הממשלה. לראיה, המסקנות שהעלתה ד"ר קנולר, מדברות על כך שבהסתמך על מה שקרה עם מפלגות מרכז כמו 'ד"ש', 'שינוי', 'חץ', 'הדרך השלישית', 'הגמלאים', 'מפלגת המרכז', קדימה ועוד, אשר רובן ככולן ניסו להשפיע על הפוליטיקה הישראלית, הן בקואליציה והן באופוזיציה אבל מהר יחסית הסתכסכו, התפלגו, התרסקו בסקרים, ונעלמו. נוגעות בכך שהמאפיינים של מפלגות מרכז, הם בעצם נטולי עקרונות ואידיאולוגיה ברורה.
דהיינו מפלגות, שמכילות באמתחתן אפשרות להצטרף הן לקואליציה של שלטון ימין, והן לקואליציה של שלטון שמאל. המצע של מפלגת מרכז טיפוסית, כדלקמן גדוש ומאוד כוללני, וזה כאמור כיוון שמפלגה כזו מעוניינת למשוך כמובן מצביעים גם מהימין, וגם מהשמאל של המפה הפוליטית. כמו-כן, מפלגת מרכז נעה בד"כ סביב האישיות הכריזמטית שעומדת בראשה, ד"ר קנולר מכנה זאת "מפלגה אישית".
לטענתה של ד"ר קנולר, מפלגה שכזו נוטה לעמעם את הפרופיל האידיאולוגי שלה, לטובת האישיות שעומדת בראשות המפלגה. כחלק מהשערתה הנשענת על מסקנות המחקר, תלות זאת על-פי לימוד ההיסטוריה, אינה גורם בריא לאופק מפלגתי.
ומה ניתן לשער יקרה עם 'יש עתיד'? האם עתידה של מפלגה זו, יהיה שונה? - עושה רושם שיאיר לפיד, דווקא די ער לטעויות שעשה אביו בעבר. שני דברים מהותיים לאופי הציבורי והפוליטי של ישראל היו בעוכריו של לפיד לאחר כהונתו כשר אוצר. העניין הראשון הוא, הטעות שנעשתה בהצבתו כמושיע החברה הישראלית, ולא כפוליטיקאי. לכאורה, אומנם מיצוב הגון, ישר, בעל נוף נקי וחדש בפוליטיקה הישראלית, אך עדיין חסר מיצוב של פוליטיקאי, שאמור להגיע לעבוד ולהציג תוצאות שבמידה ומגיעות, הן משהו שלוקח לא מעט זמן.
כאשר יאיר לפיד, נכנס לתפקידו כשר האוצר והיה צריך להטיל את הגזרות הכלכליות לאחר הבחירות ב-2013, וזאת על-מנת לכסות גירעון ציבורי ענק, הוא כבר נתפס כ"שקרן" ו"נוכל" ש"הונה" את הציבור שהצביע עבור מפלגתו. ייתכן שבמידה ולפיד היה נכנס לתפקיד כפוליטיקאי שמגיע לבצע את עבודתו, כחלק מהותי מהאחריות שהונחה על כתפיו, ותוך כדי כך מסביר בסגנונו את מהותם של הגזרות, אולי העניין היה נתפס יותר בסלחנות ובהבנה. האחריות המקרו-כלכלי של מדינת ישראל אינה מעניינת, כאשר נתפסת כמושיע שהיה אמור לספק דיור מוזל יותר לזוגות צעירים.
עניין השסע מול המגזר החרדי שהגיע "בירושה" מאביו, הוא דבר נוסף שבעוכרו של יאיר לפיד. לפיד הצהיר ולא פעם אחת, כי אין לו דבר וחצי דבר הקשור לשנאת המגזר החרדי בישראל, ואף בחודשים האחרונים, מנסה לפיד להשתחרר מתדמית זו. בראיון שנערך עימו לאחרונה במסגרת רדיו "הקול החרדי", הדרך החדשה מבחינתו היא שהוא ובני המגזר החרדי פשוט צריכים לדבר.
לפיד שמנסה למעשה למצב את עצמו מחדש מול המגזר החרדי, טען בהמשך הראיון שכשל והיה צריך לאורך הדרך להסביר את עצמו לציבור החרדי שפניו אינן לשנאה, אלא מתוך תפיסה שאומרת שחוקים, הם לכולם. נראה שלפיד לאחרונה מתמקד לא מעט, בראיונות לתקשורת חרדית, מאלו שמאפשרים לו במה ולא מחרימים אותו. הוא אף הודה באחד הראיונות, וטען שזו טעות שלא התראיין לתקשורת זו עד כה.
כאשר יאיר לפיד נכנס עם 'יש עתיד' למערכת הפוליטית, העריכה ד"ר אפרת קנולר כי בהתאם למסקנות המחקר שביצעה, גורלה של 'יש עתיד' יהיה בסופו של דבר זהה לגורל של מפלגת 'שינוי'. לטענתה, טומי לפיד ניהל את מפלגת 'שינוי' בצורה בה, כמעט לא שותפו חברי מפלגתו.
במידה ויאיר לפיד, יתנהל בדרך זו, למפלגתו צפוי גורל זהה. נוסף לטענותיה, היעדר של אידיאולוגיה בסיסית, יוביל לכך שאם 'יש עתיד' תיכנס לקואליציה, גורלה יהיה ככל שקרה עם מפלגות מרכז קודמות, שנעלמו מהמפה הפוליטית של ישראל. עושה הרושם שיאיר לפיד למד, לומד את החומר הפוליטי - העדכני של מדינת ישראל, ונחוש בכל מעודו לכבוש את היעד המרכזי שאותו הציב.
ראשית, נראה שלאחר שלמד על בשרו הציבורי, מדוע עדיף להיות פוליטיקאי ממלכתי, המציג מדיניות של אחריות גם מהאופוזיציה, מאשר להצטייר כמושיע בתוך הקואליציה. ושנית, נראה שהערכת המצב הפוליטי אצלו עשתה אחד ועוד אחד ומבינה היטב, אצל אלו גורמים בדיוק נמצאים המפתחות לבית ראש הממשלה וללשכתו. עכשיו נותר רק לראות, אם אכן גם יצליח להגיע לשם.