סדר חדש בשוק הנפט

שנת 2015 הייתה אחת השנים הקשות לסוחרי הנפט. מלבד המחיר שרשם ירידה של 60 אחוז, הרי שהנחות יסוד שעל פיהן ביקשו סוחרים להבין את השוק התנפצו בזו אחר זו. רצף של אירועים שבעבר התרחשו במשך עשור התכנסו לפתע לתוך שנה אחת, דבר שחייב את השוק לבחון מחדש את ההנחות שהתגבשו בשנים האחרונות כלפי התעשיה. כך למשל עליית מעמדה של תעשיית פצלי השמן האמריקנית, השיפור ביכולות השאיבה בשדות הנפט במדינה, האירועים האלימים במדינות ערב, חרם הנפט על אירן, התחזקות ארגון דאעש בעירק, תפקידן של קרנות הגידור בעיצוב המחיר והסכסוך הפנימי בתוך אופ"ק יצרו כאוס בשוק וגרמו לחשיבה מחודשת.

בעשור האחרון נהגו סוחרים מנוסים לבצע פקודת קנייה לחבית נפט מסוג ברנט בעת שהמחיר הגיע לזה שעליו ביססה סעודיה את תקציבה. סעודיה, יצואנית הנפט השנייה בגודלה בעולם אחרי רוסיה ובעלת רזרבות הנפט המוכחות הגדולות בעולם, זוהתה במשך שנים כמי שמשקפת את ממוצע הצרכים של מדינות אופ"ק ולפיכך ירידה מתחת ליעד התקציב שהציבה, נתפסה כהזדמנות עבור משקיעים לעשיית רווחים.

בשנה האחרונה נדמה כי גישת המחקר שתפסה את מחיר הנפט כגורם שאמור לשקף את יעדי התקציב של מדינות אופ"ק ובעיקר סעודיה, אירן, עירק, כווית ולוב, אינה רלוונטית עוד. זאת לאחר שמחיר החבית ירד ל-45 דולר בחודש אוגוסט 2015 בעוד שיעד התקציב של מרבית המדינות, מלבד כווית ואיחוד האמירויות שביקשו 45 דולר, עמד בממוצע של 80 דולר.

הנחת היסוד כי המדינות החברות בארגון אופ"ק, ובראשן סעודיה ואירן, לא יתנו למחיר לרדת מתחת ליעד התקציב בשל התפקיד החשוב של הנפט בכלכלה המקומית, התבררה עד מהרה כלא נכונה. המאבק הפנימי באופ"ק על השליטה בשווקים האסיאתיים, כמו גם הסכסוך הפוליטי בין אירן לסעודיה, הוביל למדיניות אובדנית של הארגון שבעבר ידע לתאם מחיר כשנדמה היה לו שהמחיר לא משקף את צרכיו ומאיים על כלל החברות. המשמעות היא שסוחרים ובנקים שהתבססו על ההנחה כי אופ"ק לא ייתן למלחמות הפנימיות לפגוע ביעדי התקציב, גילו עד מהרה כי הנחה זו מוטעית.


שלושים שנה אחורה


מדיניותה של סעודיה במשבר הנפט הנוכחי, מחזירה אותה שלושים שנה לאחור עת שהציפה את השוק כדי לאותת לחברותיה כי לא תקבל היעדר תיאום בין החברות בארגון. ואכן מחודש אפריל 2014 ועד חודש ספטמבר 2015 הפיקה סעודיה נפט מעל הכמות היומית שעליה התחייבה בארגון ובכך עלתה מ-9.5 מיליון חביות ביום ל-10 מיליון.

רבים נטו להסביר צעד זה כניסיון של סעודיה להילחם באיום שהציבה תעשיית פצלי השמן האמריקנית וכניסיון לעשות שימוש בנשק הנפט כדי לפגוע ביריבותיה באזור ובעיקר באירן. אולם באחרונה נראה כי הסיבה להצפה הסעודית נובעת מהפנמה כי איבדה את כוחה ההיסטורי בשוק. לאור עודף ההיצע של הנפט בשוק וכמות המלאים הגבוהה שלא נצפתה כדוגמתה משנת 1984, החלה סעודיה להפנים כי לקיצוץ בתפוקה אין משמעות בשוק רווי. היכולת שלה לעצב את השוק נפגעה גם בשל ההבנה של סוחרים כי הסיכוי לתיאום יעיל של מדינות אופ"ק מוגבל מאוד, וכי עודף ההיצע לא מותיר הרבה ברירה לסעודיה אלא לפצות על מחיר נמוך בכמות. מדיניות זו הביאה את סעודיה לחשיבה מחודשת על תפקידו של הנפט כמעצב של הכלכלה המקומית. נדמה כי הפנמה זו הביאה את המלך החדש סלמאן להחלטה כי הגיעה העת למהפכה/גיוון של הכלכלה הסעודית בכל מחיר.


יצואנית הנפט הגדולה


אך לא רק סעודיה ומדינות אופ"ק בחנו את מדיניותן מחדש. רבות דובר על המהפכה האנרגטית בשוק האמריקני, שכן בשנת 2014 עלתה התפוקה המקומית מ-7.4 מיליון חביות נפט ביום ל-8.7 מיליון. גידול זה גרם לרבים להכריז על עידן חדש במדיניות האמריקנית באזור. אולם שנה אחרי המהפכה, גילתה ארה"ב את מגבלות כוחה לאחר שמרבית הבארות שנפתחו משנת 2009 נסגרו עם ירידת מחיר החבית, כך שמתוך 1,800 בארות פעילים בשנת 2014 נותרו בחודש ספטמבר 2015 רק כ-840 בארות.

אין בכך להפחית בעוצמתה של המהפכה שעברה על ארה"ב ועל יכולות התעשיה לשפר את התפוקה והעלויות. עם זאת, הנתון המעניין ביותר שעולה, מלבד המספר הרב של הבארות הנסגרים במדינה, הוא זה שעירק הפכה להיות יצואנית הנפט הגדולה של ארה"ב על חשבונה של סעודיה, וכי התלות בנפט המזרח תיכוני רחוקה מלהגיע לקיצה. נדמה כי גם בממשל האמריקני הפנימו כי ארה"ב עוד רחוקה מעצמאות אנרגטית, ולפיכך נמנעו מלהסיר את החוק מתקופת הנשיא ניקסון האוסר על ייצוא נפט גולמי זאת כדי לשמור על שוק האנרגיה המקומי.


השלכות הרות גורל


בשנות השישים פרסם החוקר מוריס אדלמן מספר עבודות על "נשק הנפט". טענתו העיקרית הייתה שנשק הנפט אינו פועל לטובת אלו שמפעילים אותו, זאת בשל התלות שלהם במוצר, כאשר הצרכנים אינם יכולים להפעיל חרם על היצרנים בשל החשיבות של הזהב השחור לכלכלה העולמית. פועל יוצא של מחקריו היה כי שוק הנפט אינו יודע גבולות וההשפעות הגיאופוליטיות המיוחסות לו מוגבלות אף הן. המקרה של דאעש מוכיח את טענתו של אדלמן. עליית מעמדו של ארגון דאעש בעירק גרם לחשש בקרב סוחרים כי ייצוא הנפט ייפגע בשל פגיעה אפשרית במתקנים. בעקבות התחזקות הארגון נרשמה עלייה במחיר החבית מ-105 דולר לחבית מסוג ברנט ל-115 דולר. אולם חודשים לאחר מכן התבררה התמונה ההפוכה: דאעש החל לסחור בעצמו ב"זהב השחור" והמשיך לספק את המוצר לשוק, דבר שהביא לתיקון ולירידה במחיר. אירוע זה עיצב מחדש את התחושה של סוחרים בשנים האחרונות כי כוחם של אירועים גיאופוליטיים להשפיע על שוק הנפט מוגבל בעידן של שווקים חכמים וחופשיים.

שוק הנפט חווה תנודתיות חדה בשנה האחרונה, והיא משקפת יותר מכל את חוסר הוודאות הקיים בתעשיה. נדמה כי המשך הכאוס במזרח התיכון והשינויים החדים במדיניות של ארה"ב כלפי אירן יביאו להמשך מגמה זו. לאירועים אלו השלכות הרות גורל על הכלכלה המזרח תיכונית, ובכוחם ליצור חשיבה מחודשת על היום שאחרי, ובעיקר על הצורך של מדינות החפצות ביציבות פנימית ליצור כלכלה מגוונת שאינה תלויה בנפט. השאיפה לגוון הכלכלה בעידן של מחירים נמוכים תחייב שינויים שורשיים ובראשם המצע האידיאולוגי הנוקשה, אם ברצונן להתחרות בשווקים המתפתחים באסיה הרחוקה ובמדינות המערב.