עֲצֶרֶת

מַנְהִיגֵי עַמִּים וְּדְבָרִים רָמִים
בְּחָלַל עֲצֶרֶת הָעַמִּים נֶאֱמָרִים
לְסַבֵּר אֹזֶן וְלִיצוֹר תְּחוּשַׁת חֹסֶן
אַךְ הֵם נְדוֹשִׁים וּבָלִים מִיֹשֶׁן
זוֹכִים לִתְשׁוּאוֹת חֵן
וְהַכֹּל עוֹנִים אָמֵן
וְכָאן
לְיִשְׂרָאֵל יֵש גם עֲצֶרֶת מִסּוּג אָחֶר
זו לְאַחַר שֶׁהָעַם מְחֲטָאָיו הֵטָּהֵר
אַרְבָּעָה מִּינִים הָעֲצֶרֶת מְחַבֶּרֶת
זֹאת עֲצֶרֶת עַם וְלֹא עָלֶה כּוֹתֶרֶת
כָּאן הַתּוֹרָה לִוְיַת חֵן
וְלָאֵל יֹאְמרוּ אָמֵן
וְשָׁם
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף וְלֹא תִּמְצָא
שָׁם צֶדֶק זֶה שהָרֶשַׁע בּוֹ רָצָּה
שִׁיעִי עֲלָוִי וְסוִּני זֶה בָּזֶה בָּגַד
אַךְ בְּשִׂנְאַת זָר הֵם כְּגוּף אֶחַד
כָאן הַקֻּרְאָן לִוְיַת חֶן
לִרְצוֹחַ וְלוֹמַר אָמֵן

בקשת משה מאת אלוהים והסרוב

בשבת-חול-המועד-סוכות קוראים פרשת "כי תשא" בה משה פונה אל הקב"ה באמרו לו: "הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶךָ" והקב"ה, למרות חיבתו למשה אומר לו: "לא תוכל לִרְאֹת את פני. כי לא יראני האדם וחי". אלא שהקב"ה לא השיב פני משה ריקם, כמשתמע הרי לך הזדמנות שלא נתנת לאדם עלי אדמות: "וְסַכֹּתִי (או כסיתי ב-) כפי עליך עד עברי והסירֹתִי את כַּפִּי וראית את אֲחֹרָי ופני לא יראו". (שמות לג/חט, כא, כג) נשאלת השאלה מדוע משה בקש לראות את פני האלוהים האם זו מסקרנות להכירת את הדמות המדברת אליו מן הסנה וקולה נשמע כדבר אדם אל אדם.

יש לכך הסבר מניח את הדעת וזה נרמז בדברים שדבר הקב"ה תחילה אל משה מן הסנה שאיננו אֻכַּל באמרו למשה להוציא את עמו ישראל ממצרים מעבדות בפרק ג' פסוק י"ג שם נאמר: "ויאמר משה אל האלוהים: הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". הקב"ה אומר למשה: כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. ...והוסיף הקב"ה לאמר: ה' אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור". אֶהֱיֶה אֲשֶׁר אֶהֱיֶה שלחני. מכאן שאין אדם בשר ודם שיכול לראות את האלוהים או לתקשר אתו ולהעביר ולקבל ממנו מסרים ותשובות לכל דורש המבקש את עזרתן מאת השם.

תעוזת משה לְשַׁבֵּר את לוחות הברית

משה ירד מהר סיני אחרי 40 ימים ששם שהה כדי לקבל את התורה, ירד ובידו שני לוחות הברית שנתנם לו הקב"ה לאחר שכתב עליהם את עשרת הדברים (הדברות). ברדת משה מן ההר ראה לתדהמתו כי העם נטש את אלוהיו ועשה לו עגל זהב לעבוד אותו וקורא בצהלה:אלה אלוהיך ישראל. משה הֻכָּה בתדהמה וְשִׁבֵּר (בכעסו) את שני לוחות הברית. משה ידע כי מעשהו זה חמור בעיני הקב"ה שיקצוף עליו אלא שזו הייתה תעוזת משה להגיב על המעשה הנורא שעשה העם בהעדרו. תעוזת משה לשבר לוחות הברית נתקבלה בהבנה אצל הקב"ה, כי בסך-הכל משה קנה לקב"ה על שהעם נטש את אלוהיו.

לכן הקב"ה מחל למשה על שבירת הלוחות וצוה עליו, לאחר זמן, לִפְסֹל לוחות אחרים במקום אלה שֶׁשִׁבֵּר אותם. וכך נאמר: ְּפסָל-לך שני-לֻחֹת אבנים כראשונים. וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שׁבַּרְתָּ. למרות סליחת הקב"ה למשה חזר הוא והזכיר למשה את מעשהו במילים: "אשר שִׁבַּרְתָּ". בדברנו על קנאה לשם חוזרים אל מעשה פינחס שקינא לשם והרג את האיש-נשיא בישראל והאישה-נסיכה במדין שחטאו להכעיס ובפרהסיה. הקב"ה שבח את פינחס וכהוקרה לו העניק לו כהונה.

בימינו יש המקדשים אלוהיהם בשפיכות דמים

בימינו כאשר מרבית בני האדם, הסירו מעליהם את המעשים הנוראים שהיו נעשים כשגרה, להוציא להורג בני אדם שאינם מקבלים את אמונת האיסלאם, הם גם פוגעים בכבודם ושודדים את רכושם ואנוס נשותיהם ובנותיהם של הנרצחים. הנה מופיע אדם בשם "אל בגדדי" המתימר להיות חליפו של מוחמד נביא האיסלאם. יש לסכור כי תקופה זאת היא אחרי השואה ורצח עמים. לפתע מופיע מין גוג כבעל סמכות בשם האיסלאם לרצוח, לאונס, לשודד לעשות פשעים נגד האנושות הכל בשם אלוהים. ובמהלך ביצוע פשעו הוא קורא: לָא אִילַאהְ אִלָּאלָאהְ (תרגום: אין אלוהים זולתו) ומוסיפים אַלָּהוּ אַכִּבַּר (תרגום) אלוהים גדול בשם אללא רוצחים ללא רחמים ולתדהמת העולם השפוי האיסלאם הזה מבטיח לרצוח כוח מי שאיננו מקבל את האיסלאם כאמונתו כולל מוסלמים מסוג אחר.

מדהים יותר לדעת, שיש מצטרפים לרוצחים אלה יוצאי אירופה, בהפטרה שהנביא יחזקאל-נביא הגולה כתב ואנו קוראים אותה בשבת חול המועד (יחזקאל פרק ל"ח/ י"ח עד ל"ט טז), נזכר שם גוג . אלא שמתברר כי לכל עת יש גוג משלה. כיום גוג הוא דאעש, ראשי תבות של שם בערבית: דַוְלָה אִסְלָאמִיָּה-עִירַאק וּשָׁאם (دولة اسلامية عراق—شام) זו מדינה שבראשה הציב עצמו אדם כ"חֲלִיפָה"-חליף לנביא מוחמד. ְהַכּוָּנָה של דאעש לא להסתפק בהשתלטות על עירק ודמשק (בסוריה), אלא השתלטות על כל העולם כולו, לכן הם כבר קוראים לעצמם "דא" שמה הסופי המדינה דהיינו: "דולה איסלאמייה" ההשתלטות על העולם כפי שהיטלר רצה לעשות, זה כולל רציחת כל המסרב להתאסלם בשם "רָסוּל אִלָּאה" כלומר "שליח האלוהים".

הנביא יחזקאל חזה בתופעה ותארה כך: והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל. .. ומוסיף הנביא לאמר: וקראתי עליו לכל הָרַי חרב נאם ה' אלוהים, חרב איש באחיו תהיה. כיון שישראל שכח מי אלוהיו אפילו יש חיות טובות ממנו שנאמר: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ועמי לא ידע ולא יתבונן" (פרשת תצוה) הנביא מנבא מלחמת אחים בישראל, ברם אם ישראל ידעו כי אני ה' והעם יתקן דרכו אזי וקראתי עליו חרב על ההולכים אחרי דאעש או אתו אחד יהרוג את השני ואלוהים ימטיר עליהם אש הפצצות אויר על מאגרי הנפט שהשתלטו עליהם שיבערו וימטיר גפרית ומכות אחרות זו באמרו: ואתה בן אדם הנבא על גוג ואמרת כה אמר ה' אלוהים, הנני אליך גוג נשיא ראש מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְשֹׁבַבְתִיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ (הריביתי אותך) והעליתיך מירכתי צפון וַהֲבִאוֹתִיך על הרי ישראל. ואז מוסיף הנביא ואומר: ועל הרי ישראל שם תיפול ותהיו אתה ואנשיך למאכל עוף השמים. ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל וידעו כל העמים תורתנו אמת וקיומה מקים את האנושות. כמדי שנה מובאים דברי שירה שבח והלל לאישיותו של משה כי משה סיים דבריו בשירה.

שִיר הַלֶּל לְמֹשֶה שֶעֲלָיו נֶאֱמַר:

לֹא קַם נָבִיא כְמֹשֶה שֶיּוֹכִיחֹ עַם וְלֹא יֶחֱשֶה
שֶיִּשַּא חֶן בְּעֵינֵי הָאֵל וְיַנְהִיג עַם כְּיִשְרָאֵל
שֶיִרְאֶה אֶת הָאֵל בַּגַב וְיִשָּאֵר צָנּועַ יָשָר וְעָנָו
שֶיַּנְהִיג עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר וְיֵהֵא מוֹפֶת וְשֶם-דָּבָר

אַיֵּה מַנְהִיג זֶה

אַיֵּה הַמַּנְהִיג כְּמֹשֶה שֶיֵּעֲנֵש וְיִשָּאֵר מֶרוּצֶה
שֶיּוֹלִיךְ עַמּוֹ לְנִצָּחוֹן עַל מְלָכִים כְּעוֹג וְסִיחֹון
שֶיַּנְחִיל תּוֹרָה וּמוּסָר וְשָתַּג מִמֶּנָּהּ לֹא יֶחֱסַר
שֶיַּעֲבִיר נֶס הַשִּלְטוֹן מֵרָצוֹן בְלֹא כַּעַס וְחָרוֹן

הֵיכָן אָדָם כָּזֶה

הֵיכָן הָאָדָם כְּמֹשֶה שֶיַּעֲמוֹד אֵיתָן וְיִתְנַסֵּה
שֶיַּנְהִיג הָעַם כְּרוֹעֶה שֶיֶּגוֹנֵן עַל צֹאנוֹ הַתּוֹעֶה
שֶיִּשָאֵר תָּמִיד בָּדָד שֶיִּסְלַח לָעַם שֶבּוֹ בָּגַד
שֶיַּשְלִים אֶת הַמֵּרוּץ הָעַם יִכַּנֵס וְהוּא בָּחוּץ

אָכֵן יֵשׁ אָדָם שֶׁקַּם

מְמֹּשֶה רַבֶּנוּ בֶן-עַמְרָם קַם מֹשֶה אָחֶר הרַמְבָּ"ם
לֹא בַּנְּבוּאָה הוּא נִכַּר אֶלָּא בְּהָגוּת רַמְבָּ"ם בָּחָר
כֵּן הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם נִמְצַא שׁוּב אָדָם מֻשְלָם
עוֹד יָקוּם אָדָם כְּמֹשֶה שֶנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת יַעֲשֵה
אַחֲרָיו נלך בָּאֵש וּבַמַּיִם


כָּל-שֶצָרִיךְ נִקְיוֹן כַּפַּיִם אֱמוּנָה וגָם יִרְאַת שָמַיִם
תְּבוּנָה בְּהַנְהֲגַת הָעַם וְלֶב-מֹשֶה בְּתוֹכוֹ יִפְעַם
לָשִים לוֹ אֶת הָעַם עִקָּר וְלִזְכּוֹר כִּי רַק לְכָךְ נִבְחַר
וְשֶיִּשָּאֵר אֶחַד מֵהָעַם וְשֶלֹא יֵהֵא מֵהָעַם מוּרָם.
לוּ יֵהִי לוּ יְהִי לֹא בַּשָּמַיִם הִיא.