אני מעריך את כתיבתו של
איתמר לוין, הוא רציני (מדי לפעמים) אינו נוטה להתלהמות ונמנע מרגשנות יתר. כעו"ד לטעמי לוין נוטה להזדהות יתר עם מערכת המשפט בכל התנגשות שיש לה עם עורכי דין, אבל אפשר להבין-עורכי דין ככלל אינם פופולריים במיוחד. אודה שלעתים מפריעה לי הבעת דעה נחרצת שלו בנושאים משפטים בהם לעולם אסור להיות נחרץ מדי וראוי להכיר את החומר העיוני.
הקדמה זו נועדה להסביר מדוע בכל זאת בחרתי בכותרת חריפה כל כך ביחס לרשימתו של לוין "דמם הותר" המתייחסת לפיגוע הקשה האחרון.
וכך כותב לוין: "איתם ונעמה הנקין הם לא קורבנותיו של טרור פלשתיני ולא רק קורבנותיה של הסתה בלתי פוסקת מצד הרשות הפלשתינית. הם גם קורבן לשנים של טענות חוזרות ונשנות בדבר חוסר החוקיות של ההתנחלויות. שהרי אם הם יושבים בצורה בלתי חוקית בשטח כבוש - הם כובשים ומותר להילחם בהם בכל האמצעים".
מה לא נכון במשפט הזה? - כמעט אף מילה, לבד מהעובדה שאיתם ונעמה ז"ל הם אכן קורבן של טרור פלשתיני נתעב. השאלה אם הם גרים בהתנחלות חוקית אין לה שום רלוונטיות לעובדה שרציחתם היא פשע. המשפט הבינלאומי אינו מתיר את דמה של אוכלוסייה אזרחית המתיישבת בשטח כבוש. הטיעון הזה הוא טיעון טרוריסטי פלשתיני ולא טיעון שכותב רציני על ענייני משפט יכול להעלות. על אוכלוסייה יהודית בלתי לוחמת ביהודה ושומרון חלות כל ההגנות החלות על כל אוכלוסייה שאינה לוחמת.
כמובן מבלי דעת, מאמץ איתמר לוין את ההבחנה שכל המתנחלים ואנשי הימין החושב (יש כאלו) דחו תמיד בתוקף, והיא ההבחנה בין טרור שמעבר לקו הירוק וזה שבתוך הקו הירוק. לי עצמי אין ספק שמדובר באותו טרור ובאותו מאבק, אלא שלפגוע במתנחלים קל יותר מטעמים ברורים. גם אם כל גורמי המשפט בעולם יכירו בכך שההתנחלויות חוקיות האם יש בר דעת אחד שסבור שבכך תימנע ולו פעולת טרור אחת?
איני רוצה להתייחס לכל טיעוני לוין למצב המשפטי החל על יהודה ושומרון, חוקיות מפעל ההתנחלויות וכיו"ב. איני סוקר את טיעוניו מאחר שמדובר בבליל טעונים שבינם לבין השאלה הנידונה אין קשר. אבהיר נקודה אחת. ישראל לא סיפחה את יהודה ושומרון ואפילו לא את שטח ההתנחלויות. ישראל לא החילה בשטח זה את המשפט שלה, וישראל היא זו שטוענת שהיא מחויבת לקיים ולו רק מכוח מדיניות שלה את הוראות האמנות הבינלאומיות הרלוונטיות על שטחים המוחזקים במה שמכונה "תפיסה לוחמתית". מדינות זו התקיימה ומתקיימת בעת שלטון מפלגות השמאל ובשלטון מפלגות הימין. כל עוד נמשכת עמימות זו, שאלת מעמדם המשפטי של ההתנחלויות יהיה שנוי במחלוקת בעולם.
ארחיק לכת - גם אם כל העולם יכיר בכך שההתנחלויות הן לגיטימיות בתכלית אין הכרה זו מחייבת אותו להסכים להקמתן, הרחבתן, או עצם קיומן, בהתבסס על טעמים של מדיניות,שלום, הסדר אזורי ומכל טעם פוליטי אחר. הקושי החוקי אינו החשוב ופתרונו לא יקדם דבר ובוודאי לא יסכל טרור. מי שמכיר את ההיסטוריה הציונית יודע שגם אם יוכח שלא רק שההתנחלויות חוקיות אלא שהן נושאות ברכה ושפע לשכנים כפויי התודה יודע שנימוק זה לא ישכנע אותם. אם לוין אינו מאמין לי מוטב שירענן את זכרונו במאמרו של ז'בוטינסקי "על קיר הברזל".
בקיצור, לטעון שאי הסכמה הקיימת בדבר חוקיות ההתנחלויות משמעה התרת דמם של המתנחלים אינה רק הסתה ופגיעה בחופש הביטוי, אלא גם התרת דמם של אלו שאינם מקבלים את ה"תזות" המשפטיות של לוין. כשלעצמה הטענה היא בפשטות טענת חסרת שחר.
ולבסוף, איתמר לוין מצטט בהרחבה את העיתונאי בן דרור ימיני-אזכיר כי דעתי בנושא דומה מאוד לזו של בן דרור ימיני. אני רואה ברוב ההתנחלויות מפעל מזיק למפעל הציוני, המונע פתרון של ההפרדה בין האוכלוסייה הפלשתינית ליהודית וסופו שיביא עלינו בהצלחתו מדינה דו לאומית שבה ימשיך לשרור טרור.
