המנהיג עירום סוף-סוף קם ראש עירייה ערבי בנצרת, הגדולה ברשויות הערבית,
עלי סלאם, ומטיח בראש הרשימה המשותפת,
איימן עודה, את האמת וקורא בפניו כי המלך הוא עירום.
בלי מסכות פוליטיות, בלי חת ובלי מורא הוא מתעמת עם עימאן ראש בראש, ומעומק ליבו מתפרץ לעברו שהוא אינו מייצג את הציבור הערבי בישראל, ואף במרקם היחסים הדו לאומיים ובהיבט הכלכלי האיש המסית נגד היהודים גורם נזק לערבים.
ובאמת, מה עושים ח"כי הרשימה הערבית, המייצגים את הפלשתינים, ובוגדים במדינה ובשבועת האמונים לה - בכנסת ישראל ולא בפרלמנט של רמאללה או של עזה?
עזה כמשל בעקבות גל הטרור הנוכחי בבירה שוב נשמעים קולות, שאם רק נדיר רגלינו ממזרח העיר, ישרור השקט באזור. האומנם?! נראה שהמבקרים, נציגי השמאל (איך לא), הם בעלי זיכרון היסטורי קצר. ועזה כמשל.
מה כבר לא נֶאמר על ההינתקות מגוש-קטיף? שהיא תביא בכנפיה את השלום המיוחל עם הפלשתינים ואת פריחת חזון המזרח התיכון החדש באזורנו. אך בפֹעל קיבלנו עשור של מטחי קסאמים בדרום (עם ריקושטים למרכז) ושתי מלחמות 'עמוד ענן' ו'צוק איתן' על חלליהם הרבים.
יתר על כן, עובדה היא, שהפיגועים לא הצטמצמו רק ליו"ש ולירושלים המזרחית, אלא התרחבו גם לתחומי הקו הירוק, ואפילו למדינת תל אביב, כידוע, הגיעו. שהרי עבור המחבלים כל הארץ היא שטח כבוש, והם היו רוצים להשליך את את כל היהודים לים.
הגיעה השעה להפיק לקחים מהמציאות הכואבת שהתנפצה מול התחזיות הוורודות, כדי שההיסטוריה העגומה בעזה לא תחזור. ובא לציון גואל.
תסמונת הדם סוף-סוף הממשלה החליטה על הצעד הנכון - הטלת סגר על השכונות הערביות בירושלים, שמשם יצאו המחבלים. אולם השאלה המתבקשת היא למה רק עכשיו.
אומנם מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, אולם מדוע הממשלה, האחראית לביטחון אזרחיה, לא נקטה צעד הכרחי זה כבר בתחילת גל הטרור, שהתבטא בעיקר ביידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. מדוע הממשלה מחכה עד שנשפך דם רב, ויש הרוגים ופצועים רבים בשטח, בשעה שאפשר היה למנוע את הקורבנות המיותרים האלה שנרצחו ונפגעו באכזריות. מדוע לא נלמד הלקח מפיגועים קודמים?
בזק כמשל פיגוע הדריסה האכזרי בשכונת גאולה הירושלמית, שבוצע על-ידי מחבל עובד בזק, שֶאף השתמש ברכב של החברה, חייב להדליק נורה אדומה בכל הנוגע להעסקת ערבים בישראל.
אין זו הפעם הראשונה שפועלים ערבים, בעלי תעודת זהות כחולה, או פלשתינים, מנצלים את שהותם החופשית בארץ, כדי לבצע פיגועים ביהודים. זה קרה באוניברסיטה, בסוּפֶּרים ובמסעדות שונות, והפעם גם בחברת תקשורת ציבורית בדמות בזק.
הגיעה השעה להחמיר את הקריטריונים בקבלת ערבים לעבודה, ולערוך להם מבדקים יסודיים לא רק מקצועיים, אלא לא פחות נפשיים ואישיותיים, כמו גם בחינת רקעם הדתי, המשפחתי והסביבתי - תוך מעקב מתמיד אחריהם - כדי לוודא את אי-מסוּכנוּתם הביטחונית לישראל. בכך ניתן יהיה לחסוך קורבנות פיגוע מיותרים, ולהבטיח את שלומם של אזרחי המדינה. ובא לציון גואל.
פלילים נמאסתם בתוך שלל אירועי הטרור האכזריים שהתרחשו לאחרונה, דוּוח בנשימה אחת על פיגוע פלילי בחולון.
השאלה היא האם כל כך דחוף היה לעבריינים לבצע את זממם בשעה מסוכנת והרת גורל זו, להבהיל את האזרחים המבוהלים ולהזניק כוחות משטרה יקרים, המתמודדים עם הטרור הלאומני, ועסוקים בשמירה על ביטחון ישראל. האם אי-אפשר היה לחכות עד שהמצב הביטחוני ישתפר?
אולי הם ביקשו רייטינג, אולם למרבה הצער שרשרת פיגועי הטרור הנוראים, שהאפילו על האירוע ומיקדו את תשומת הלב התקשורתית והציבורית, לא יכלו להעניק להם את התענוג המפוקפק הזה.
הגיע הזמן שכנופיות הפשע והמאפיה יֵרדו לנו מהכותרות ומסדר היום. ובא לציון גואל.
אדון חשוון? השבוע חל ראש חודש חשוון, שזכה בחז"ל לקידומת 'מר'. מה פשר כינוי ייחודי זה? אם חשבתם שמדובר באדון חשוון, אינכם אלא טועים.
חז"ל העניקו לחודש זה את התואר מר (היפוכו של מתוק), משום שאין בו חגים. אולם מפתיע יותר הוא ההסבר השני, הפחות מוּכר ואשר דומני יכול ללמד שיעור בלשון העברית.
"הן גויים כְּמַר מדלי", דהיינו כמו טיפה בדלי. השם מצביע אפוא על הגשמים הצפויים לרדת בחודש זה, ומכאן תפילת הגשם שנאמרה בשמחת תורה, וברכת "ותן טל ומטר" שתיאמר בז' חשוון.
אנו תקווה שאכן נזכה החורף בגשמי ברכה.
פסוקו פיגוע בפיצוצייה בפסגת זאב:
'ועידת' פיסגה פְּטור ממס לחרדים -
שָחור וּפְטוֹר לא מה שחשבתם: מדע הטילים. עכשיו הספר -
טקסטיל (טקסט + טיל)
הצבעה בכנסת:
ספירת האומר לבני מספר 2 במחנ"צ?:
שבריר שנייה שיעור בקבלה:
בצינורות המקובלים תביאו הרבה ילדים - גירסת הזַמר הוותיק:
מֶנִי בַּר קמפיין - הפֹעל:
לְקמפיין גינות בקטמונים:
גונן גינת 
