במה מכיר או שאין מכיר אבו מאזן, הביא לחילופי מאמרים. שלמה אבינרי כבר הגיע למאמרו השלישי בסדרתו "בין שתי תנועות לאומיות". במאמרו זה השיב המזרחן מתי שטיינברג, שגרס שאש"ף הכיר בישראל כמדינה יהודית. ומה משיב לו אבינרי? "זה בדיוק העניין - מבחינת הפלשתינים אין עם יהודי, יש 'יאהוד' שהם עדה דתית, ויש את מה שאבו מאזן מכנה 'העם הישראלי הכולל כמובן את ערביי ישראל'". ומה הבעיה בכך? - "שדווקא ההתייחסות ל'עם הישראלי' מעידה על ההתכחשות הגורפת של הפלשתינים לקיומו של עם יהודי".
במילים אחרות, חמורה בעיני אבינרי אי-ההכרה בעם היהודי, שהיא ההכרה הנורמטיבית לדידו של בכיר מדעני המדינה בישראל. זאת בעוד שהכרה בעם הישראלי, שאחת דתם או שאחד מוצאם, איננה נורמטיבית כלל לדעת הפרופסור למדע המדינה, הגם שמודל הלאום האזרחי הוא המודל הנורמטיבי בעולם. המודל הנורמטיבי הדמוקרטי, נס בעל לאום טריטוריאלי של לאום אזרחי פתוח, אחד מוצאו האתני או הדתי של האזרח, זאת בניגוד ללאום האתני - הדתי האורגני והסגור היהודי.
ומה מוצא להגיב על כך דימיטרי שומסקי? הוא טוען שאין עבאס מצדד בעם ישראלי הכולל את הפלשתינים אזרחי ישראל, אלא הכוונה ל"יהודים הישראלים" ולא ליהודי העולם, כי אז תחמיר אפליית אזרחי ישראל הפלשתינים שייהפכו למיעוט קטן עוד יותר לנוכח כלל יהודי העולם, שמדינת ישראל תוכר למעשה כ"מדינת הלאום" שלהם. זו טענה שונה לעומת הטענה הראשונה המיוחסת לעבאס, אך מדובר בשיפור נורמטיבי לעומת המצב הקיים שאינו מבחין בין היהודים באשר הם לבין היותם חלק ממדינותיהם הלאומיות.
גם אם צודק שומסקי לגבי פרשנותו את דברי אבו מאזן, ברור הוא שכל עוד רצונה של ישראל להיות מדינת לאום טריטוריאלית דמוקרטית ליברלית, חייבת היא לאמץ את מודל הלאום האזרחי.
