לא, הפעם הכותרת לא מתייחסת לירושלים למרות שבימים אלה היא משקפת אותה. הפעם מדובר במדינת ישראל כולה. היא מתהדרת בהישגיה ומעל כל עץ רענן אנו מזכירים לעולם כי אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון המסוכסך והמדמם, חברים במועדון היוקרתי של המדינות המפותחות
OECD וראש הממשלה לא שוכח להזכיר כי למרות גודלה ישראל היא מעצמת הייטק עולמית ומוצריה מציפים את שווקי העולם. אז כל זה טוב ונכון כמובן. אלא שבבית מתחת לאף ממש, אנו כנראה עדיין מדינה מתפתחת, לא יעילה ולא מתוחכמת. השבוע נוכחנו בכך בפעם המי יודע כמה.
מה שקרה עם חברת החשמל לאחר כחצי שעה של סערת רוחות, ברד וגשמים חריגים - חצי שעה! - הבהיר לנו כי אנו מתקשים ללמוד מתקלות בעבר, ששיטת הסמוך ויהיה בסדר שולטות בחיינו וגם מי שכשל וסרח עדיין לא נותן את הדין. מאות אלפי הישראלים שנותקו מהזרם למשך יותר משתי יממות וכל ההשלכות המשתמעות מכך, נותרו חסרי אונים וחסרי ישע כי אין להם ברירה: לטוב ולרע נגזר עליהם לחיות במחיצתה של חברה שפעם אחרי פעם נופלת על פניה ולא לומדת מניסיונה.
מה מועילים ההסברים של מנהלי החברה שאיש לא צפה סערה כזו שלא הייתה דוגמתה עשרות שנים? גם לפני שנתיים בסופת השלג הגדולה לא צפיתם וחוששני שגם בסופה הבאה, אם תהיה כזו, תחזרו על אותה מנטרה. וכל אחד מאתנו צריך להתחלחל לנוכח המחשבה מה היה קורה כאן אם, חלילה, היינו מוצאים עצמנו במצב של חרום אמיתי שהחשמל הוא החמצן להתמודד עמו.
חברת החשמל היא שריד של טרום המדינה ונדמה כי פניה לא השתנו מאז הקמתה לפני למעלה מתשעה עשורים, למעט כמובן גודלה ומשקלה האדירים שהפכו לאבן רחיים על גבה של מדינת ישראל כלומר, עלינו האזרחים. אנו מדברים בחברה הגדולה, השבעה והדורסנית ביותר במדינת ישראל שלפי כל קריטריון עסקי כלכלי כבר מזמן אין לה זכות קיום ! עם חובות של יותר מ-70 מיליארד שקלים, שלא היה ואין כל סיכוי להחזירם בתנאים בהם היא מתנהלת כיום, עם ציבור עובדים בעלי השכר הממוצע הגבוה ביותר במשק, חברת החשמל הייתה פושטת את הרגל אלמלא בעלת הבית שלה, המדינה, לא הייתה מושיטה לה יד פעם אחר פעם בכדי לגייס חובות חדשים לתשלום חובות ישנים. ובחור השחור הזה חבויות קופות ענקיות של העובדים שטבען לא ברור אם כי קיומן מוכר למי שצריך לדעת.
אין עוד חברה בישראל בה יו"ר של ועד העובדים יותר מפורסם ויותר חזק מהמנכ"ל והדירקטוריון. המצב הוא שאין כל חשיבות להחלטות וסיכומים עם ההנהלה אם לא עשית זאת קודם או במקביל עם היו"ר. אדם זה יכול להחליט כי במצב חרום של הסערה של השבוע העובדים יעבדו לפי ההוראות שלו ולא לפי ההוראות של ההנהלה. שר האנרגיה, הממונה על החברה בשם המדינה, אומנם לא שבע רצון ממראה עיניו אבל כל שביכולתו לעשות זה להביע תקווה כי הכשלים יילמדו והמצב לא יחזור על עצמו. הוא מן הסתם יודע כי היו דברים מעולם אבל לא עולה בדעתו להפעיל סמכויותיו ברמה הניהולית או האישית. אנו על מפתנו של כמעט אסון ואיש לא אחראי ולא נותן את הדין. נזכרתי כי בסופת השלג העזה לפני שנתיים קבוצת עובדי החברה ירדה לנפוש באילת ולא התייצבה להיאבק בכשל המערכתי. יפתח רון טל, יו"ר הדירקטוריון דאז והיום, הבטיח לנקוט צעדים נגדם. מישהו שמע ויודע על כך?
זמן רב מדברים כאן על רפורמה בחברת החשמל. מדברים, לא עושים. למה? כי מי שמטפלים בזה מתהלכים על קצות בהונות רגליהם. לא לעצבן ולא להרגיז. איש לא מעז לדפוק על השולחן, לתפוס פיקוד ולהכריע. לא ראש הממשלה, לא שר האנרגיה וכמובן לא הנהלת חברת החשמל. לא מיותר להזכיר כאן כי אלה היו פני הדברים הרבה שנים עם הנמלים, הרכבת. והאם שכחנו את חברות הסלולר ? כולם גופים מונופוליסטיים, חזקים וכוחניים שהחזיקו את הציבור בגרונו.
אין כל קשר בין התלות המוחלטת שלנו לבין התועלת שאנו מפיקים מחברת החשמל. בקיץ ובחורף אנחנו מתבקשים לחסוך במזגנים כדי לעמוד בעומסים שהחברה יכולה לספק. ההבטחות להורדת תעריפים בגין השימוש בגז המסופק כבר למעלה מעשור נותרו יותר בגדר משאלות לב. יתר על כן: במהלך השנה הנוכחית חלה ירידה תלולה במחירי הגז הטבעי בשווקי העולם. אבל אלה לא יבואו לביטוי בחשבונות החשמל שלנו כיוון שחברת החשמל חתומה על חוזים ארוכי טווח עם ספקיות הגז מהים במחירים שהיום נראים היסטוריים. היום גם ברור כי מתווה הגז, שבעוד זמן קצר כנראה יאושר ברצונו הטוב של
אריה דרעי, לא יועיל לכיס של כולנו.
צריך להודות כי את כל הטענות ואת כל התסכולים צריך להפנות לממשלה ולא למנהלי חברת החשמל. עשרות מביניהם איישו את הלשכות המרווחות שלה. באו והלכו מנהלים ותיקים ובעלי ניסיון, צעירים מבטיחים. יוצאי צבא ומשטרה. שום דבר לא השתנה למעט החובות שהלכו ותפחו. אם יש כשל מהותי ובסיסי בכל מה שמייצגת חברת החשמל הוא העדרם של הפיקוח, הבקרה וההתייחסות האמיתית להתנהלותה הכספית.
דבר לא ישתנה כל עוד חברת החשמל היא היחידה בשטח. זה אלף בית בכלכלה. הישועה לא תבוא כמובן מצדם של המנהלים. זו חובתה של המדינה, קרי, שר האנרגיה בגיבויו של ראש הממשלה. בלי מורא ובלי משוא פנים. לא דיבורים, לא הבטחות ולא ציפיות. מעשים. הגיע הזמן. את החורף שלפנינו נצטרך לעבור עם החברה כפי שהיא אבל תחשבו עלינו לקראת הקיץ והחורף הבאים. מותר להניח כי בתחרות בריאה גם חברת החשמל הוותיקה והמדושנת עונג תשנה פניה.
