משיטוטיו של גליציאנער

מה יקרה אם ארגון הפשע של האחים אברג'יל יכריז על הקמת מדינה? "לכיש", שבירתה ההיסטורית אשדוד.

איזה claim יש למדינה הציונית על העיר הכבושה אשדוד? יתבעו לדעת יחצ"ניה, ומשאל עם דמוקרטי מובטח ברגע שרק ישחרר המנגנון הציוני את האחים ממאסרם, "הפגום חוקית" - פרקליט צמרת ושני ניצבים בדימוס יכריזו כך ("בעיות מהותיות בחקירתם...") בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין.

כמה זמן ייקח עד שהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ועוד 30 מדינות "בלתי מזדהות" (קובה, בנגלדש, קטר ודומיהן) יכריזו על "הכרה באחותנו הצעירה"? בפרט כשיפורסם כי אין לה כל סכסוך עם הערבים וכי כל פליט שירצה לחזור לתחומיה מוזמן...

כמה זמן ייקח לעמוס עוז לפרסם גילוי דעת? הזדמנות נוספת למיקרופון שלתוכו יגיד בקולו הנרגש אך מאופק, כמי שכובש את צערו בעודו נושא את צער העולם על כתפיו, כי בדיוק כפי שחש וידע שהשפלת מדינות-ערב בתבוסתן במלחמת ששת הימים רק תמיט עלינו אסון, כך אפשר וצריך היה לצפות לרגשי נקם בעת גירוש העולים למעברות...

כמה זמן ייקח למאיר ויזלטיר לכתוב ולפרסם שיר שבו יוכל להתפייט? נניח, כדלקמן: "עץ השזיפים הרקוב. גם הוא יצמיח חוטר בריא. ענפיו חסונים. מרקב נקיים. עליו רעננים. מה טובו בחוריו - לא קלגסים. מכידוני הכיבוש חפים. שְׁדי הַבַּחוּרות כְּמו שְׁזִיפִים" - אופציה הנראית כעת מבטיחה מתמיד, בהתחשב בקפיצת מחירי העגבניות. שירה טובה, בת אלמוות, ניכרת תמיד ביסודותיה המוצקים -, כִּי-הוּא, עַל-יַמִּים יְסָדָהּ; וְעַל-נְהָרוֹת, יְכוֹנְנֶהָ, זאת יודע כל פרופסור אמריטוס; לבטח היה סטודנט שלו, אותו מחבר תהילים.

כמה זמן ייקח לפוטין עד שיציע מתנדבים? לסייע בכינון הדמוקרטיה הצעירה ולהגנה על שדות הגז הטבעי השייכים לה, באופן טבעי, כמובן...

טיפה קשה לעיכול, נכון? אבל רק במבט ראשון. פחות קשה בקריאה שנייה ושלישית. בעוד שנתיים שלוש (ובעזרת כסף סעודי, התקשורת העולמית וארגון BDS) הדבר יכול להיראות טבעי ומובן מאליו. ד"ר יוסי ביילין לא יכתוב מאמר מלומד? שבו יטען כי "יש להיות פרגמטי, וכי המדינה הצעירה יכולה להשתלב ביזמת ז'נבה".

וכעת נסיים טיסה זו (ללא דיילים ושוקולד הפעם) על-כנפי הדמיון ונבצע נחיתה (גם אם קשה מעט) על קרקע המציאות כאן. בהמשך לאירועי הימים האחרונים, כמו גם 120 שנים לערך, פרסם פרופ' שלמה אבינרי מאמר ("בין שתי תנועות לאומיות") המנתח לשיטתו את סכסוך הדמים כאן, מאמר שזכה לשלושה מאמרי תגובה (שהצלחתי לספור) ביום בהיר (אביך, תיקון, זה קרה לפני הגשם הראשון) אחד.

פרופ' אבינרי הוא בעל ידע נרחב, גם אם ישנם עיתונאים שנעלבים מכך עד מעמקי נשמתם, ומנסים לדלות מזכרונם אירועים שבהם מישהו הצליח להביכו, בעת שפשוט נפלט לו גיהוק. אך גם בעל ידע פרטני (של כל אחד מעצי היער), אינו בהכרח חסין מטעות בראיית התמונה הכוללת (היער השלם וחוקי הקיום בו).

לא בשתי תנועות לאומיות מדובר, כי אם בסכסוך בין שתי תרבויות - יהודית/נוצרית לעומת ערבית/ איסלאמיסטית.

אפשר להביא (ולצטט) קטע הממצה את "הפספוס" בדבריו: "בכל הסכסוכים מדובר על נרטיבים וזכרונות היסטוריים מתנגשים ועל תפישות מנוגדות של ריבונות, כיבוש, טיהור אתני, התנחלות והתנגדות לכיבוש. אלה אינם סכסוכים דתיים, אבל לכל אחד מהם ממד דתי הקשור למקומות הנחשבים קדושים", כשהדבר שמחמיץ אבינרי הוא שבכל הדוגמאות שהוא מביא (כמו ב-90 אחוז לערך ממוקדי הסכסוכים המזוינים בעולם כולו) מעורב האיסלאם - דת שהופצה והגיעה לאותם מחוזות רכובה על נחלי דם, כמו גם טיהור אתני (של סרבני ההתאסלמות), והמצאת "מקומות קדושים" - על-פי רוב בלב המקומות המקודשים לאוכלוסייה הנכבשת - שבהם חנה חמורו של מוחמד, המריא לשמיים או סתם עשה מה שחמורים עושים...

אין מדובר בשתי תנועות לאומיות, כי אם בסכסוך בין שתי תרבויות: היהודית (המתעבת רצחנות ומקדשת את החיים) לעומת הערבית-איסלאמיסטית, אם אפשר בכלל לכנות "תרבות" מין אוסף מנהגים ברבריים שעיקרם "השלטת דעה" בדרכי רצח, אלימות ודיכוי; בליבה של תרבות כלשהי מצוי קוד חוקי-אתי-מוסרי האמור להתנגד להתנהלות שכזו (שהאיסלאם מקדש) - זכר לפאזה קדמונית/חייתית הטבועה באדם עוד משחר התפתחותו הפרהיסטורית, בהיותו בגדר להקת (שבט) חיות. לא מדובר ב"תרבות", כי אם במשמידת תרבויות - המתקדמות והמפותחות מסוגן בעת שנכבשו ונמחו ממפת העולם. תמונת הידיים המונפות לשמים בעודן נוטפות מדם המילואימניקים ברמאללה (לפני 15 שנה) מהווה "צילום קבוצתי של התרבות הערבית-איסלאמית" ושיקוף שאין נכון ממנו.

ארבע מידות - צדק ומשפט, חוכמה, מתינות ושליטה עצמית, אומץ - נחשבות חיוניות, לשיטת אפלטון, לבן תרבות. אך איזו מהן אפשר לייחס לאיסלאמיסטים? השתקה אלימה גם מונעת רפורמציה ותיקון כפי שעברה היהדות על נגזרותיה (הנוצריות) וזרמיה השונים, מאז הפאזה הקדמונית של "תקופתה השבטית" ומופעיה הכנעניים, שגם בהם לא נעדרו זבח ושחיטה...

כבר נאמר שאילו העיזים היו מתארות את אלוהי העולם, הוא היה מן הסתם לובש בעיניהן צורת עז. וכך, בני תרבות, כדוגמת אבינרי או ביילין, פועלים על-פי "עיקרון ההשלכה" ומטילים על הסובבים אותנו את עקרונותיהם ומוסריותם שלהם, בהתעלמות מוחלטת מהמתרחש לנגד עיניהם ממש - שחיטה הדדית שהיא הביטוי האותנטי האמיתי של ברברים, שאותם רואים בטעות "בני תנועות שחרור", וזאת בשל שכבה דקיקה ופריכה של "צבע לאומי" שנמרח עליהם בתקופת הכיבוש הקולוניאלי...

דווקא משום כך ברור שכל זה אינו מקנה לנו את "הזכות" להפוך לברברים ולנהוג על-פי "מנהגי המקום". יהודים המנסים "לעשות לנו איסלאמיזציה" - ביישום תרבות הרצח הערבית - יש לראות כשבתאים או פרנקיסטים, ולנהוג בהם בהתאם, כפי שנהגו בהם אז: להוקיע ולהקיא אותם מכלל ישראל. שונים מכך הם אירועי "הריגת בלתי-חמושים" כתוצאה מתקלה זו או אחרת בתפקוד חיילי-קציני צה"ל, והוויכוח שפורץ כאן מפעם לפעם לא רק שאינו מפריך, כי אם רק מוכיח, את רצוננו ואמונתנו בערך "טוהר הנשק".